תביעה: "קשיש הוריש לנו בעל פה בית ו-4 מיליון שקל"

שני מכריו של אדם ערירי טענו שלפני מותו הבטיח להשאיר להם את נכסיו. אלא שביהמ"ש קבע ש"הבטחתו" לא תאמה את הצוואה הכתובה שהשאיר

עו"ד יצחק שלופורסם: 11.02.18 , 07:27

בית המשפט למשפחה בטבריה הכריע לאחרונה בתביעת ירושה סביב נכסיו של קשיש ערירי, שהתאבד על רקע מחלה חשוכת מרפא, והותיר אחריו בית פרטי וכארבעה מיליון שקל. השופטת ורד ריקנטי רוסהר דחתה שני מכרים שלו, שטענו שהוא אמר להם בעל פה שהוא מוריש להם את הכול, וקבעה שהכסף והנכס יעברו לעמותה שבה בחר המנוח ואותה ציין בצוואה כתובה שהשאיר.

לאחר מות הקשיש לפני כארבע שנים פנו השניים לרשם הירושה וביקשו צו לקיום את צוואה בעל פה. לדבריהם, כעשרה ימים לפני שהתאבד הזמין אותם המנוח לביתו וביקש שיגיעו עם עו"ד. לדבריהם, באותו מעמד הוא נתן להם 200 אלף שקל כאות תודה על עזרתם וחתם על תצהיר מתנה. לאחר שעורך הדין יצא מהחדר, הוסיפו, אמר להם הקשיש שהוא משאיר להם את כל רכושו כי מותו יקרה בקרוב.

דיני משפחה

קרב ירושה: אב הוריש הכול לאחד מ-10 ילדיו

עו"ד רן מובשוביץ

תושב הדרום נישל מהצוואה את אשתו ו-9 מילדיו. אחת האחיות פנתה לביהמ"ש, אבל נדחתה לאחר שנקבע שהחלטת האב דווקא הייתה הגיונית

קרב ירושה: אב הוריש הכול לאחד מ-10 ילדיו

המבקשים טענו שמאחר שהמנוח עמד לפני מוות יש להכיר בכך כ"צוואת שכיב מרע" – צוואה בעל פה שמוכרת בחוק הירושה רק כשהמצווה גוסס או רואה את עצמו כמי שעומד מול פני המוות. אלא שחודשיים קודם לכן ערך המנוח צוואה כתובה שבמסגרתה ציווה את רכושו לעמותה שפרטיה נותרו חסויים. לפיכך, התיק הועבר להכרעה של בית המשפט.

בפסק הדין ציינה השופטת ורד ריקנטי-רוסהר שהכלל הכי חשוב בתחום הצוואות הוא לוודא שמקיימים את רצון המת, אלא שהעדויות והראיות לא שכנעו אותה שהמנוח היה מעוניין להוריש את רכושו למבקשים.

נקבע כי לא התקיימו התנאים להכרה בצוואת "שכיב מרע". מומחה רפואי שמינה בית המשפט התקשה לאשר שהמנוח – שככל הנראה חלה במחלה קשה – היה בסכנת חיים מיידית או חשב שהוא עומד למות. כמו כן, ראיות ועדויות הוכיחו שבאותה תקופה הוא התנהל בחופשיות ובעצמאות ופנה לטיפולים רפואיים שהעידו כי ניסה להיטיב את מצבו.

אם לא די בכך, העדים הרבים – כולם חבריו של המנוח שאין להם כל אינטרס או זיקה לעיזבון – העידו כי מאז ומתמיד הוא רצה להוריש את רכושו לעמותה.

על טענות המבקשים העיבה גם העובדה שהמנוח ערך בפגישה את תצהיר המתנה. אילו רצה להוריש להם את רכושו, תהתה השופטת, מדוע לא התבטא כך בפני עורך הדין?

בנוסף היא התייחסה לכך שהמבקשים לא ערכו זיכרון דברים ברוח הוראות החוק, שקובע כי לאחר אמירת צוואה בעל פה יש לערוך כמה שיותר מהר סיכום של דברי המצווה בלשונו וללא עזרת עורך דין. אלא שהמבקשים ערכו זיכרון דברים רק לאחר שקיבלו ייעוץ משפטי והפקידו אותו יותר מחודש לאחר מות המנוח.

לפיכך קבעה השופטת ריקנטי-רוסהר שהמבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה לקיומה של צוואה בעל פה, וכי גרסאותיהם לא התיישבו עם עדויות רבות שלפיהן המנוח רצה להעניק את רכושו לעמותה. הם חויבו בשכר טרחת העמותה ובהוצאות משפט של 25 אלף שקל.