מלחמות עם בני שלוש על זמן מסך
"הם רוצים טלוויזיה בבוקר ואני לא מאפשר, בצהריים אני מגביל את זמן הצפייה אבל הם כל הזמן מחפשים פרצות ומנסים להגדיל אותו". רוי קוריטשונר נמצא בקונפליקט ומחפש את הדרך הנכונה להתמודד עם עולם המסכים
"אבא, שים לי 'מפרץ ההרפתקאות'", "אבא, אני רוצה לראות טלוויזיה" - ולאחרונה הם כבר יודעים ללחוץ על השלט ולהדליק את הטלוויזיה לבד. העניין הזה של צפייה בטלוויזיה הגיע אלינו הביתה וגורם לי לחשוב הרבה על הנושא הזה ועל הקונפליקטים סביב המסכים.
כמעט עד גיל שנתיים הילדים לא צפו בטלוויזיה בכלל, ובשנה האחרונה הם ראו מדי פעם אבל לא ממש התלהבו. בחודשים האחרונים הם רוצים לראות טלוויזיה ומתלהבים מכל מיני תוכניות של גיבורי על ועוד דמויות מפורסמות, אולי גם בעקבות שיחות שיש להם עם ילדים אחרים בגן על תוכניות.
מצד אחד טלוויזיה יכולה לתרום בתכנים שלה, וכשהילדים רואים טלוויזיה יש איזשהו שקט, שקט שמאפשר לי לעשות דברים בבית בלי שיש בכי ויכוחים. הילדים מהופנטים לטלוויזיה ויש לי פתאום זמן שאפשר לנצל כל רגע ממנו כדי להספיק לעשות כל מיני מטלות. מצד שני, אני חושב שהטלוויזיה לוקחת מהילדים את הדמיון, המשחק והיכולת ללמוד להעסיק את עצמך, היא פוגעת בשינה ועוד ועוד.
הרבה פעמים אני אומר לעצמי - מזל שהם עדיין לא מתעניינים בטלפונים ניידים ואני עדיין מסוגל להגביל את הצפייה בטלוויזיה ל-45 דקות ביום. אבל מה יהיה בהמשך? כבר עכשיו יש מלחמות על זמן הצפייה בטלוויזיה. הם רוצים בבוקר ואני לא מאפשר, בצהריים אני מגביל את זמן הצפייה, אבל הם כל הזמן מחפשים פרצות ומנסים להגדיל אותו.
יש לא מעט מחקרים שמעלים את ההשפעות השליליות של המסכים על הילדים, למשל בעיות התנהגות, בעיות שינה, היעדר מיומנויות חברתיות, לקויות, השמנה. מלבד התכנים, שחלקם בעייתיים, ישנו גם את האור הכחול שנפלט מהמסכים וגורם לכל מיני תחלואים פיזיולוגיים ונפשיים. יש היום הרבה מחקרים שקשורים להשפעת האור הכחול על הבריאות לטווח הקצר והארוך. מתברר שככל שאנו נחשפים יותר ויותר למסכים ולאור כחול, בריאותנו ומערכת החיסון שלנו מושפעות, ולא לטובה.
לטורים הקודמים:
"הילדים שלי בני שלוש והם עוזרים בבית"
לצאת מהבית עם בובה, כרית ושלושה מוצצים
כאמור, יש קשר ישיר בין זמן החשיפה לטלוויזיה ובין הפרעות שינה בלילה. אחד המחקרים מצא שטלוויזיה דלוקה בחדר יותר משלוש שעות - אפילו אם לא צופים בה ישירות - משפיעה על השינה. ממשלת אוסטרליה פרסמה בשנת 2011 דו"ח שבו נטען כי זמן מסך קשור להפרעות שינה. בדו"ח נאמר שכל שעת מסך עבור ילדים בני 13-10 מפחיתה עשר דקות בזמן השינה. כמו כן קובע הדו"ח שהימצאות מכשיר טלוויזיה בחדר הילדים קשורה גם היא לעלייה בהפרעות השינה.
הדילמה שאנו עומדים לפניה כהורים היא אם להרשות לילדים לצפות בטלוויזיה - ובכלל לתת להם זמן מסכים - עם כל הסיכונים הכרוכים בדבר, או אם למנוע זאת מהם, דבר שאינו פשוט בכלל בימינו. העולם שאנו חיים בו רק הולך ומתמלא בעוד ועוד מסכים, עוד ערוצים ועוד תוכניות טלוויזיה, וכולנו מכורים לסמארטפון. בעצם הילדים שלנו רואים אותנו כל הזמן עם הטלפונים, צופים בכל מיני סרטונים. אז איך אנחנו יכולים להגיד להם שזה לא בריא ומסוכן ובה בעת להיות צמודים למסכים? זה קונפליקט מאוד מורכב ומסובך.
לגדל את הילדים בדרך אחרת
הרצון שלי הוא לגדל ילדים שישחקו בחוץ, עם חברים. אני רוצה ללמד אותם לפתח את הדמיון ואת המיומנויות החברתיות שלהם. אני רוצה שיצפו כמה שפחות בטלוויזיה ושלא יתמכרו למסכים.
מצד שני, אני לא רוצה שירגישו שונים מילדים אחרים, שאם תהיה שיחה על איזושהי תוכנית טלוויזיה או משחק מחשב כלשהו הם ירגישו כאילו הגיעו מפלנטה אחרת.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
אני חושב שככל שנלמד מה עושים המסכים והאור הכחול, נבין שאנחנו רוצים לגדל את הילדים בדרך אחרת, בריאה יותר, לגרום להם להבין שהטלוויזיה והמסכים פוגעים בבריאות, בכישורים החברתיים ובאיכות החיים ושאפשר לנצל את כל הזמן הזה לכל כך הרבה דברים אחרים.
אני לא יכול להגיד לכם שהגעתי לפתרון או לדרך שאני דבק בה, כי אני נמצא עדיין בתוך הקונפליקט המורכב הזה ומחפש את הדרך הכי נכונה ובריאה עבורי ועבור משפחתי להתמודד עם עולם המסכים.
אני יכול להגיד שאני קורא הרבה על ההשפעה של המסכים ומחפש כל הזמן דרכים יצירתיות להתמודד. למשל, לשים את הטלפון בצד, על מצב שקט, כשאני עם הילדים בבית אחר הצהריים; לקצר את שעת הצפייה בטלוויזיה ולהמציא משחקים חדשים שילהיבו אותם לשחק; לצאת לעיתים קרובות החוצה לגן שעשועים ולטיולים וליצור גירויים שיסיטו את תשומת הלב מהמסכים.
רוי קוריטשונר הוא אב לתאומים בני שלוש, מטפל הוליסטי, מנחה סדנאות ומעביר הרצאות על סיפור חייו
מאיזה גיל לאפשר לילדים להיחשף למסכים? "בייבי טוק" על הסוגיה:
לפנייה לכתב/ת 
