עקב כריתת רחם: המדינה תשלם 543 אלף ש'
אישה סיימה את ההליך עם קרע במעי הגס ונאלצה לעבור ניתוח מתקן. בית המשפט קבע: הרופאים התרשלו הן בניתוח והן בבדיקת מצבה לאחר מכן
בית משפט השלום ברמלה קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית וקבע שהמדינה ובית החולים שיבא ישלמו 543 אלף שקל לאישה שסבלה מקרע במעי הגס בעקבות ניתוח כריתת רחם שהשתבש. השופט מנחם מזרחי קבע שהרופאים התרשלו
בכך שלא וידאו שהניתוח הסתיים כשורה, ופגעו בחופש הבחירה של החולה כשלא הסבירו לה על חלופות אפשריות.
היא טענה בנוסף שבסיום ההליך הרופאים לא בדקו את מצב האיברים הפנימיים שלה כדי לשלול חשד לפגיעה במעי. היא הדגישה שלא קיבלה הסברים על הניתוח, סכנותיו והאפשרויות החלופיות העומדות בפניה.
ב-2013, בהיותה בת 55, עברה התובעת את הניתוח בשיטה לפרוסקופית, שבמסגרתה מוחדרים לגוף מכשירים ללא פתיחה מלאה של הבטן. לאחריו היא אובחנה עם קרע במעי הגס ונדרשה לניתוח מתקן ולאשפוז ממושך. לדבריה לא היה מקום לבצע בה לפרוסקופיה מאחר שכבר עברה שני ניתוחי בטן פתוחים.
רפואה משפטית
לקה בשבץ בעקבות רשלנות של קופ"ח לאומית
עו"ד צחית עופר
רופא משפחה התעלם מלחץ דם גבוה, ו-5 חודשים לאחר מכן עבר המטופל אירוע מוחי. בית המשפט קבע שהיה קשר סיבתי בין ההתרשלות לשבץ
המדינה ובית החולים התכחשו לטענותיה של התובעת, אך כבר בתחילה קבע השופט מזרחי שהייתה כאן רשלנות רפואית. היא לא התבטאה בעצם הבחירה בלפרוסקופיה, כטענת התובעת, אלא בחיתוך הרשלני של הרחם. לדבריו אמנם לא היו לכך ראיות ישירות, אולם מסקנה זו התבקשה למשמע עדויות הצוות הרפואי, ולנוכח חסרונה המורגש של עדות מטעם המנתח הבכיר שביצע את כריתת הרחם.
השופט הוסיף שרשלנות נוספת נמצאה גם בכך שהרופאים לא וידאו שאיבריה הפנימיים של התובעת במצב תקין לפני שסיימו את הניתוח. זאת אף שהיה בידם ציוד טכנולוגי מתקדם. נקבע קבע כי המחדלים והמעשים הרשלניים הם שהביאו לנזק שנגרם לתובעת "והם קשורים אליו בקשר סיבתי ישיר".
השופט מזרחי קיבל את טענות התובעת לפגיעה ברצון החופשי וביכולתה לתת "הסכמה מדעת". הוא קבע שנשללה זכותה של התובעת להחליט מה ייעשה בגופה ולבחור בהליך הנכון משום שאף אחד מהרופאים לא הציג בפניה את האפשרות לבצע ניתוח רגיל ואת מלוא הסיכונים והסיכויים של שתי השיטות.
באשר לטופס ההסכמה נקבע כי מלבד העובדה שהוא לא נכתב בשפת אמה של התובעת, חסרו בו פרטים מהותיים כמו הסיכונים הצפויים להידבקויות ולפגיעה במעי. "הסכמה אינה מריחת דיו על טופס בצורה של חתימה", כתב השופט מזרחי והדגיש שהרופאים היו צריכים לתת לתובעת את מלוא האינפורמציה – כפי שהם מחויבים בנהלי משרד הבריאות, שהופרו במקרה הזה.
על פי רוב נמנעים בתי המשפט מלפסוק פיצויים גם על פגיעה באוטונומיה וגם על היעדר הסכמה מדעת, אולם כאן נקבע שבמקרה הייחודי הזה התובעת הוכיחה את שתי העילות.
לאחר חישוב הנזקים – בהם כאב וסבל, הוצאות רפואיות והפסדי שכר – חייב השופט מזרחי את בית החולים ואת המדינה, שלא טרחה לפקח על יישום הנהלים, לפצות את התובעת ב-542,772 שקל בתוספת הוצאות משפט ו-108,554 שקל עבור שכר טרחת עו"ד.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובעת: עו"ד גיא ניסים, עו"ד אביחי דר
- ב"כ הנתבעות: עו"ד יעקב עוזיאל, עו"ד הדסה זיני
- עו"ד אייל בן ישי עוסק ברשלנות רפואית
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
