אחרי 30 שנה: אישה עשויה לקבל את הכתובה

הבעל עזב את אשתו באמצע שנות ה-80 ומאז טען שאין לו כסף לשלם לה. אלא שבביהמ"ש נקבע שדירה הרשומה על שם אחיינו היא בעצם שלו

עו"ד יהושע שווירץפורסם: 25.02.18 , 22:52

החלטה של בית המשפט למשפחה באשדוד עשויה לסייע לאישה הממתינה יותר מ-30 שנה לקבל את הכתובה שלה בשווי 140 אלף דולר: השופטת ענת אלפסי קבעה שהבעל, שבמשך כל התקופה טען שאין לו כסף לשלם את הכתובה, מחזיק למעשה דירה שאותה רשם על שם אחיינו במטרה "להבריח" אותה.

בני הזוג נישאו ב-1986 ושנה וחצי לאחר מכן עזב הבעל את הבית והקים משפחה עם אישה אחרת. עד היום נותרו בני הזוג נשואים בשל סירוב הבעל לשלם את הכתובה. בעקבות תביעה שהגישה האישה ב-1998 קבע בית הדין הרבני שעל הבעל לשלם לה כתובה בסך 140 אלף דולר כתנאי לגירושים, ומאז הוא ניהל נגדה הליכים רבים בניסיון לבטל את החיוב, אך כולם נדחו.

דיני משפחה

סירב לשלם כתובה: "היא לא שכבה איתי"

עו"ד ענת גוטליב שטיינמץ

גבר שיזם את הפרידה מאשתו טען בבית הדין הרבני שהוא פטור מתשלום בגלל הניכור שלה. אבל הפוליגרף הוכיח אחרת והוא ישלם 300 אלף ש'

סירב לשלם כתובה לגרושתו: "היא לא שכבה איתי"

בתביעה נוספת שהגישה האישה ב-2012 היא ביקשה להצהיר שדירה שרכש הבעל נרשמה אופן פיקטיבי על שם אחיינו. לדבריה הוא רכש את הדירה ב-2001 מכספי פיצויים שקיבל, אך ב-2009, זמן קצר לאחר שבית הדין התיר לה להגיש את החוב לגבייה בהוצאה לפועל, הוא העביר אותה על שם האחיין.

האישה ביקשה להצהיר שהעברת הבעלות פיקטיבית ונעשתה כדי "להבריח" את הנכס מפניה. עוד היא ביקשה להגדיל את סכום מזונות האישה שבו חויב הבעל ב-1996 מ-1,500 שקל לחודש לסך של כ-3,000 לחודש.

הבעל טען מנגד שאין הצדקה לדרוש את תשלום הכתובה כיוון שעד כה שילם לה כחצי מיליון שקל בגין המזונות. הוא עמד על כך שמדובר בדירה של אחיינו והסביר כי אמנם היא נרשמה בתחילה על שמו, והוא חתם על המשכנתה, אך כל זאת מכיוון שהאחיין לא היה מבוסס כלכלית והבנק סירב לתת לו הלוואה. במקביל הוא הגיש תביעה לביטול המזונות בטענה שלאישה מקורות הכנסה מספקים ודירה בבעלותה.

האישה השיבה שאם בעלה היה טורח לשלם את הכתובה לפני שנים רבות כנדרש, הוא היה מונע מעצמו מצב שבו הוא נדרש לשלם גם מזונות וגם כתובה. היא הוסיפה שהכנסתה מצומצמת והיא משלמת שכר דירה לאחיה.

השופטת ענת אלפסי מצאה את עדויות הבעל והאחיין מתפתלות וסותרות. לדבריה, מחומר הראיות עולה שהבעל הוא שגובה את דמי השכירות ומעביר אותם לבנק תמורת המשכנתה. כמו כן, הבעל לא הצליח לתת הסבר מניח את הדעת לסמיכות הזמנים בין החלטת בית הדין הרבני לבין העברת הדירה על שם האחיין. בנסיבות אלה קבעה השופטת שהדירה נותרה בבעלות הבעל.

באשר למזונות האישה נפסק שמאז שנקבע החיוב חל שינוי בנסיבות המצדיק את ביטולו. היא הסבירה שבעבר האישה לא עבדה בשל הצורך לטפל בבתם של בני הזוג, שהייתה אז ילדה. עם זאת, כיום האישה עובדת למחייתה, מקבלת קצבת זיקנה וככל הנראה יש לה מקורות הכנסה נוספים שכן חשבון הבנק שלה נמצא ביתרת זכות גבוהה זה תקופה ארוכה.

"יש להצר על כך שהצדדים כילו שנותיהם היפות במאבקים משפטיים מתמשכים וחסרי תוחלת", כתבה השופטת בסוף דבריה והמליצה להם לקבוע בהקדם מועד לסידור הגט תוך תשלום הכתובה.