נכנסתי להיריון מהדייט. אני בת 37 ואין מצב להפיל
הקשר בין מירי לאיתן התחיל לפני פחות מחודשיים. הוא היה הדייט הראשון שהיא יצאה אליו מאז שהחליטה לחזור לטינדר. היא הייתה על ענן בחודש האחרון, הרגישה שאולי הפעם קורה משהו טוב בחייה ויש סיכוי אמיתי לזוגיות. רק שאז הגיע ההיריון הלא מתוכנן - וטרף את הקלפים. אימון אישי
אני מסתכלת על מירי וקולטת מיד את הסערה שמתחוללת בתוכה. "טיימינג דפוק", היא אומרת. "אני אפילו לא ממש יודעת איך זה קרה. אני כן זוכרת שהייתה פעם אחת שחשדנו שהקונדום נקרע ושנינו לא עשינו מזה עניין, אבל אתמול, לאור העיכוב במחזור, עשיתי בדיקה, ואני בהיריון!". הופתעתי. הקשר בין מירי לאיתן התחיל לפני פחות מחודשיים. הוא היה הדייט הראשון שהיא יצאה אליו מאז שהחליטה לחזור לטינדר. הדייט הראשון הזה עבר בנעימים, ואחריו הגיע עוד דייט ועוד אחד. היא הייתה על ענן בחודש האחרון, הרגישה שאולי הפעם קורה משהו טוב בחייה ויש סיכוי אמיתי לזוגיות. רק שאז הגיע ההיריון הלא מתוכנן וטרף את כל הקלפים.
"אין סיכוי שאני מפילה", היא מודיעה לי ולעצמה. "אני בת 37. כבר חשבתי על הקפאת ביציות, כבר חשבתי על לעשות ילד לבד אפילו. מבחינתי זאת מתנה שאין מצב שאני מוותרת עליה". איתן יודע על ההיריון? סיפרת לו? אני שואלת, אך מירי, בפרץ מצוקה הורמונלי, מתחילה לבכות. "אני לא יודעת איך. אני כל כך מפחדת מהתגובה שלו". אני מרגיעה אותה - לפני שנתרכז באיך מספרים, חשוב שנדבר על מה כל כך מפחיד אותך.
אנחנו מכינות לעצמנו חליטת תה טעימה ומתיישבות לשוחח. מהשיחה אני מבינה שמירי מפחדת שאיתן יכעס וימהר לעזוב אותה. האפשרות שהוא ירצה אותה ואת הילד אפילו לא חולפת במוחה. המחשבות הללו הן השתקפות של דפוס חוזר בעולמה של מירי, דפוס שנובע מהפחד שלא רוצים אותה ומהחשש המתמיד שהגבר שהיא אוהבת יחליט מתישהו שנמאס לו וילך.
אחרי שחוותה בעברה מערכת יחסים ארוכה ותלותית שנגמרה רע מאוד, המשיכה מירי במסע למציאת זוגיות תוך כדי שהיא בוחרת, ללא מודע, בגברים ששחזרו אצלה את תחושת חוסר הביטחון המוכרת כל כך. את איתן, לעומת זאת, היא הכירה ממקום אחר וחיובי יותר, ועדיין ההיריון הציף את כל הפחדים הישנים. זאת הולכת להיות שיחה מורכבת, אמרתי לה. ילד זה לא משהו חולף, זאת מחויבות לכל החיים. לכן, נקודת המוצא שדרכה היא תתקשר לאיתן את הסיטואציה תוכל להקל ולסלול את שניהם לשותפות, או לחלופין - להפוך למלחמה שאין בה מרוויחים אלא רק מפסידים, וביניהם ילד.
לראות את הצד השני
בפגישה ביקשתי ממנה להיכנס בראשה ל"נעליו של איתן" ולנסות לדמיין מה הוא עשוי להרגיש ולחשוב כשיתבשר על ההיריון. זה נכון שאנחנו, הנשים, עוברות את ההיריון עצמו ויולדות, אבל זה לא אומר שהתינוק הזה יותר שלנו. מדובר בחלק של איתן שנטמע בתוכה, ולבטח זה יעורר גם בו פחדים, שאלות ומיליון רגשות. עם זאת, עצם העובדה שהיא תגיע לשיחה מתוך הבנת המורכבות והכלה של הרגשות שאיתן עשוי לחוות לגבי הגילוי, כבר תאפשר שיחה הרבה יותר פתוחה ביניהם.
אין ספק שישנה אפשרות שאיתן יהיה מתוסכל ונרעש מהגילוי, אפילו כועס. יש סיכוי גדול שהוא גם יבקש לנוס על נפשו. על כן, ה"איך" שהגענו אליו הוא לא טקסט מובנה ומוסדר, כי אין באמת דרך אחת שנכונה לכולם או דרך בטוחה לדעת כיצד איתן יגיב. ובכל זאת, עדיין ישנם כלים שמבחינה תקשורתית לפחות יכולים לקדם את השיח ולייצר מרחב נעים יותר להעברת הבשורה ולדיון עליה.
הכלל הראשון הוא קודם כול להודות בפני איתן שזאת לא הולכת להיות שיחה פשוטה עבורה (מצב שיאפשר לה להראות פגיעות ולא לוחמנות, כהרגלה). הכלל השני קשור לבקשה שהשיחה תהיה פתוחה וכנה, ומירי אכן ביקשה מאיתן להיות כן איתה ועם רגשותיו. הכלל השלישי הוא הקשבה - כדי שתיווצר שותפות בתהליך, גם אם חושבים ומרגישים אחרת, חשוב לאפשר הקשבה אמיתית, כי רק אז יש סיכוי טוב יותר ששני הצדדים יפעלו ביחד.
שבוע אחר כך מירי הגיעה רגועה יותר לפגישה שלנו. הדבר שממנו חששה לא קרה - איתן לא נטש. הייתה להם שיחה לא פשוטה אבל פתוחה וכנה, והיא הרגישה שזה קירב ביניהם. "יש לנו עוד הרבה על מה לדבר בנושא", היא סיכמה, "אבל לפחות אני יודעת שאני לא לבד בסיטואציה המורכבת הזאת".
חמוטל לוי לשם היא מאמנת אישית ועסקית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
