5 פעולות מקדימות לתהליך גמילה מחיתולים
הילדים יוצאים בקרוב לחופשת פסח הידועה כתקופה האידיאלית לגמילה מחיתולים. הכנת הקרקע תאפשר לילדכם להגיע לתהליך עצמאי, בוגר ועם תחושת מסוגלות גבוהה. אז מאיפה מתחילים?
עונת הגמילה בפתח ובחופשת הפסח הקרובה הורים רבים יכנסו ל"כוננות ספיגה", תרתי משמע, כאשר ילדיהם יחלו את תהליך הפרידה מחיתולים. בין אם החלטתם להתחיל לגמול את ילדכם בפסח הקרוב כי הוא מוכן ובשל ובין אם אימת גן העירייה מרחפת מעל ראשכם, דבר אחד בטוח – אין מי שלא מייחל לכך שהתהליך הגמילה מחיתולים יהיה קצר ויעיל.
תהליך הגמילה מחיתולים הוא עוד אבן דרך חשובה במסלול של ילדכם אל עבר עצמאותו וגיבוש אישיותו. זהו תהליך בו הילד לומד ומתאמן להקשיב לגופו, לזהות את סימניו ולפרשם, לקחת יוזמה ולנהל את צרכיו באופן עצמאי.
אז איך תוכלו לעזור לו לפתח את כל הכישורים הנדרשים לגמילה מוצלחת? הנה חמש הצעות שיסייעו לכם להכשיר את הקרקע לתהליך, כך שיהיה קצר ויעיל ככל האפשר:
1. עודדו ואפשרו עצמאות
כולנו מכירים את הסיסמה של הילדים בגיל שנתיים: "אני, אני! לבד, לבד!". זו לא סתם סיסמה אלא צורך התפתחותי נפלא שככל שתתנו לו מקום ותאפשרו אותו, כך תוכלו לאפשר לילד להרגיש בוגר ומסוגל. זה דורש תשומת לב וחשיבה מצידכם ובעיקר דורש מכם סבלנות - לעזור לו להתאמן ולעשות שוב ושוב עד שיצליח.
ילד בגיל שנתיים יכול למשל לחלוץ נעליים, לזרוק לכלוך לפח, לאסוף צעצועים, לעזור לסדר קופסאות פלסטיק בארון, לנקות אבק עם סמרטוט, לשטוף ידיים ועוד.
ילד בן שלוש יכול לצחצח שיניים לבד, להתפשט ולהתלבש, לעזור לערוך שולחן, לעזור במשימות בישול קלות, להסתבן במקלחת, לקחת לעצמו מעדן מהמקרר, כפית מהמגירה ולמזוג לעצמו מים. הסוד טמון בכך שתאפשרו לו ללמוד ולא תמשיכו לעשות עבורו דברים שהוא כבר יכול לעשות בעצמו.
קראו עוד:
גמילה מחיתולים: איך צריך להגיב ל"פספוסים"?
שתי הטעויות הכי גדולות בגמילה מחיתולים
גמילה מחיתולים לפני גיל שנה - מבורך או מטורף?
2. עזרו לילד להתאמן בדחיית סיפוקים
תהליך הפרידה מהחיתולים כרוך בפספוסים וכישלונות. נדרשת מהילד יכולת ללמוד להחזיק ולהתאפק עד שיגיע לשירותים. תוכלו לעזור לו, עוד לפני שהתחלתם בכלל לעסוק בגמילה, בכך שתתחילו לאמן אותו להמתין בסבלנות לדברים.
איך עושים את זה? פשוט מתחילים להשהות את התגובה שלכם - הפסיקו לספק לו את מבוקשו בשנייה שביקש. למשל אם אתם יושבים לאכול משהו או לשתות קפה ובדיוק עכשיו הוא רוצה שתבואו להוריד לו צעצוע - אל תקומו באמצע. אמרו לו שברגע שתסיימו תשמחו לבוא לעזור.
אם הוא מבקש לראות תוכנית טלוויזיה ואתם בדיוק תולים כביסה - אמרו לו שאתם תכף מסיימים ובאים להחליף לו ערוץ. הוא יכול להתרגז ולכעוס וזה בסדר, אך כשייווכח לראות, פעם אחר פעם, שאתם עומדים במילה שלכם ואכן מתפנים אליו אחרי זמן סביר, הוא ילמד שהכעס והתסכול שלו לא מפעילים אתכם, כך ששווה לו להמתין.
חשוב לעשות את זה בהדרגתיות ובצורה מותאמת גיל. התחילו בשתי דקות ובהדרגה העלו את המרווחים.
3. עזרו לילד להתאמן בהתמודדות עם תסכול
הילד לא תמיד יצליח, יהיו לא מעט פעמים שיפספס, שינסה להתאפק ולא יצליח ולעיתים גם אחרי שעלה על דרך המלך ייתכנו רגרסיות מסיבות שונות. כדי שיוכל להתמודד בצורה מיטבית גם עם הקשיים הצפויים חשוב שלא ירים ידיים ויתייאש מחוסר הצלחה אלא שימשיך לנסות.
להורים רבים קשה לראות את ילדם בוכה או לא מרוצה והם יעשו כל שביכולתם להפסיק את הבכי - אם מתוך רצון ל"שקט" ואם מתוך רצון למנוע ממנו כאב או קושי. בעקבות כך הילד לומד שההורה אחראי על תחושת המרוצות שלו ובעצם לא מפתח את השרירים להתמודדות עם קשיים בעצמו.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
כדי שילד יחוש תחושת מסוגלות הוא צריך להיות מסוגל לחוות תסכול ולחוש שהתגבר עליו בזכות הכוחות והיכולות שלו. על כן הפסיקו לנסות למנוע ממנו לחוות מצבי תסכול ולפתור לו כל קושי שעולה.
תסכול מידתי ומותאם לא רק שלא יעשה נזק לילד, אלא אף יתרום לצמיחתו ולהתפתחותו ויאפשר לו לרכוש ביטחון ביכולותיו. למשל, החלטתם שהילד אוכל ממתק אחד ביום אך הוא בוכה ומתעקש על עוד ממתק ואתם עומדים בסירובכם, אך כאשר הוא משתטח, בוכה ומעלה את הרף אתם לבסוף נכנעים ומאפשרים לו "עוד אחד אחרון ודי". בכך הוא לומד שבהתנהגות זו הוא מקבל את מבוקשו ולכן אין סיבה לא להמשיך לנסות - בסוף תיכנעו.
במקום זאת, תנו מקום לבכי ולאכזבה שלו אך במקביל עמדו במילתכם. אמרו לו מה הוא כן יכול לאכול כרגע או מתי יוכל לקבל עוד ממתק (מחר). המסר בהתנהלות זו הוא שאתם מבינים את הכאב שלו וסומכים עליו שיצליח להתמודד. אמפתיה לקושי או לאכזבה שלו במקום כעס ועצבים מהבכי יעשו פלאים.
לילד יש התקף זעם ? כך תגיבו:
4. שתפו והתייעצו עם הילד
איך אתם מרגישים כשחבר טוב מתייעץ איתכם לגבי דילמה או קושי? ככל הנראה אתם מרגישים חשובים, שדעתכם מוערכת ושיש ביכולתכם להשפיע ולעזור. הכנסת השיתוף וההתייעצות כערך בביתכם תתרום רבות לתחושת הבגרות והערך של ילדכם.
שתפו את הילד בחוויות מיומכם. שימו לב שאתם משתפים גם באתגרים, דילמות וכישלונות ולא רק בהצלחות - זאת בכדי לתת להם מודלינג אנושי שאינו מושלם וחף מטעויות וכלים להתמודדות עם אתגרים וקונפליקטים. שתפו על התלבטויות והתייעצו עם הילד על דעתו בנושא למשל: לאן כדאי ללכת קודם - לסידורים או לגן שעשועים? שתפו בנימוקים לכאן ולכן ושאלו לדעתו.
בקשו ממנו את עזרתו בבחירת חולצה או נעליים עבורכם בבוקר. עשו זאת תמיד בין שתי אפשרויות ששתיהן קבילות עליכם, כך שלא תמצאו את עצמכם הולכים עם חולצת בטן לפרזנטציה חשובה. הנושאים שמחוץ לתחום מבחינת שיתוף הילדים הם נושאים שאינם תואמים את גילם ושאינם מעניינם: החלטות או סוגיות בנושא זוגיות, כסף, מגורים.
5. אפשרו בחירה
האפשרות לבחור מחזקת את התחושה של הילד שהוא קובע ומשפיע ואינו מנוהל על ידי הוריו. זהו צורך התפתחותי שאופייני לגיל שלוש ומתן בחירה תאפשר לו לחוש שותף ואף אחראי. זכרו שבחירה מתוך המון אפשרויות עלולה ליצור בלבול ומתח אצל הילד ולייצר מעגל בלתי נגמר ומתיש.
אפשרו בחירה מתוך שתי אפשרויות איתם אתם חיים בשלום כגון: מה תרצה לאכול - חביתה או טוסט? איזו חולצה אתה בוחר -צהובה או אדומה? איך אתה בוחר להיכנס להתקלח - ב"שק קמח" או בהליכת דב?
זכרו, צילו המרחף של גן העירייה, הגננת שטוענת שהילד בשל/לא בשל, החברה שהילד שלה נגמל ביומיים והאינטרנט שטוען שמה שלא תעשו - הייתם אמורים לעשות ההיפך הגמור - כל אלה הם "רעשי רקע" המעוררים תחושות של מתח, לחץ, בלבול וחששות רבים. למרבה הצער, רעשי הרקע הללו אינם תורמים לתהליך אלא נהפוך הוא - עלולים לגרום לו להתארך ולהסתבך.
הכנת הקרקע והנחת תשתית טובה לפני תחילת תהליך הפרידה מהחיתול תאפשר לילדכם להגיע לתהליך עצמאי, בוגר ועם תחושת מסוגלות טובה. אפשרו לו להתנסות ולהתאמן בקצב שלו, האמינו ביכולותיו, עודד והתאזרו בהמון סבלנות.
הכותבת היא מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך וחברת צוות המדריכות ב"מרכז דפנה גרייס" - מרכז הדרכת הורים המתמחה בבעיות גמילה מחיתולים
לפנייה לכתב/ת 
