הילד הוא מסי הבא? חכו עם ההתמסרות לאימונים

בסופה של כל חופשת קיץ, לקראת פתיחת שנת הלימודים והעונה הספורטיבית, הורים רבים שילדיהם מגלים כישרון ספורטיבי יוצא דופן נמצאים בפני התלבטות: האם לאפשר לילד להיכנס למסגרת תחרותית בענף הספורט שבו הוא מצטיין ולתת לו להשקיע שעות רבות באימונים?

ההתלבטות לא פשוטה מאחר שלרוב הדבר כרוך בוויתור על חוגי ספורט נוספים, על חוגי העשרה אחרים, בפגיעה בחיי החברה ולפעמים גם בפגיעה בלימודים. בנוסף מדובר במעמסה על ההורים: השקעה כספית, התגייסות של הסעות ותמיכה בספורטאי הצעיר ועוד.

הלחצים על ההורים גדולים. הילד המוכשר נהנה מהעיסוק ורוצה להשקיע את מרב זמנו בספורט. גם המאמנים דוחפים ומסבירים שהשקעה רבה באימונים הכרחית להצלחה של הילד כספורטאי בעתיד. וגם ההורים עצמם לעיתים נסחפים מההתלהבות סביבם ומעודדים את הילד להתמסר לספורט.

(צילום: shutterstock)

שחיקה נפשית

על פניו, המשוואה נשמעת הגיונית: ככל שהילד ישקיע יותר אימונים בגיל צעיר, הסיכויים שלו להצליח בתור ספורטאי בוגר ישתפרו באופן משמעותי. מחקרים שנערכו בקרב פסנתרנים, ציירים, רופאים מנתחים ואנשים שעוסקים במקצועות אחרים הוכיחו שאדם זקוק לכ-10,000 שעות של אימונים על מנת להפוך למצטיין בתחומו. ההנחה היא שכדי לצבור כזאת כמות רצוי להתחיל כמה שיותר מוקדם.

מה עוד שברקע, גם הילדים וגם ההורים שואבים השראה מסיפורי הצלחה של ספורטאי־על כדוגמת מייקל פלפס, השחיין שזכה במספר שיא של 28 מדליות אולימפיות. פלפס "בילה" שעות אין־ספור בבריכה, גם בסופי שבוע, ללא ימי מנוחה. אם הוא הדוגמה, אימונים מפרכים הם תנאי הכרחי להצלחה.

אלא שמחקרים חדשים מראים שילדים צעירים המתמקדים בענף ספורט אחד, תהליך המכונה בשפה המקצועית early specialization, לא רק שאינם משפרים את סיכויי ההצלחה העתידיים שלהם, אלא גם עלולים להיפגע מכך ולהגדיל את שיעור הפציעות, השחיקה הנפשית והסיכוי לפרישה מוקדמת.

קראו עוד:

טיפול בילדים באמצעות אומנויות לחימה

קשב וריכוז - החלק של ההורים

10 רעיונות לפעילות עם הילדים בבית

עדיף להתחיל מאוחר

מחקרים שנערכו בקרב ספורטאים מקצוענים מצאו שהרוב המוחלט ביניהם התחילו להתאמן בלעדית בענף ספורט אחד בגיל מאוחר יחסית. מסקר שנערך בקרב שחקני הפוטבול האמריקאים שהשתתפו במשחק הגמר, "הסופרבול", עולה שלמעלה מ־85% מהם עסקו בשני סוגי ספורט עד גיל 14.

מחקרים מדעיים יותר, שנערכו בקרב 1,500 ספורטאים אולימפיים בגרמניה, בקרב ספורטאים מובילים בדנמרק וגם במחקרים שנערכו על ידי החוקר הישראלי פרופ רוני לידור, הראו שילדים שעסקו בשני סוגי ספורט עד גיל 12 והתמקדו בענף ספורט אחד בגיל מאוחר יותר היו בעלי סיכוי גדול יותר להצליח בעתיד.

(צילום: shutterstock)

מה בכל זאת גורם להתמקדות בענף אחד? מאמנים רבים מאמינים שאימון ספציפי בגיל מוקדם מאוד יכול לשפר יכולות ספורטיביות וגופניות אשר לא ניתן לשפרן בגיל בוגר יותר. כך, מייקל פלפס התאמן שעות רבות בבריכה בגיל צעיר, ולטענת מאמנו זה גרם לשיפור ייחודי בתפקוד הלב שלו, מה שנתן לו יתרון על פני מתחריו.

בענף הרכיבה על אופניים יש מאמנים שסבורים שאימון בגיל מוקדם יכול לשפר משמעותית את היכולת לדווש בקצב גבוה. אולם בפועל, המחקרים מראים שלאמונה זו אין כל ביסוס. ניתן לשפר את תפקוד הלב של השחיינים, את קצב הדיווש של הרוכבים או כל יכולת אחרת בכל גיל, ואין הצדקה לאימונים ספציפיים בגיל צעיר.

האימונים הספציפיים המוקדמים לא רק שאינם יעילים, אלא שעתה מתברר שהם אף עלולים לפגוע בילד, הן גופנית והן נפשית. הסיבה העיקרית שבגללה לא מומלץ לילד צעיר להתמקד בענף אחד היא העלייה בסיכון לפציעות ספורט. בשנים האחרונות, כחלק מההתקדמות האדירה בתחומי תורת האימון ורפואת הספורט, גם האימונים לספורטאים בגילים צעירים הפכו מקצועיים יותר, אינטנסיביים יותר ומספר האימונים עלה בצורה משמעותית. מגמה זו גורמת לעלייה מדאיגה בשיעור הפציעות שנובעות מעומס יתר שמופעל על גופם של הספורטאים הצעירים.

חשופים יותר לפציעות

אחת הסיבות העיקריות לעומס היתר היא שהילד שמתאמן רק בסוג ספורט אחד מבצע מספר תנועות מצומצם אך במספר רב מאוד של פעמים. לדוגמה: ניתורים בכדורסל, חבטה בטניס או חתירה בשחייה. זה קורה בזמן שמערכת השלד שלו, העצמות והשרירים עדיין לא הגיעו לבגרות מלאה והם חשופים יותר לפציעה. בשילוב עם טכניקה לקויה, הדבר גורם לעלייה משמעותית בשכיחות הפציעות בקרב הספורטאים הצעירים. זאת בניגוד לספורטאים בני גילם אשר מתאמנים בשני ענפי ספורט או יותר, או עוסקים בפעילות ספורטיבית באופן עצמאי לאורך אותו מספר שעות אבל מבצעים מגוון פעולות רחב יותר.

וכך, נמצא שבקרב שחקניות שעסקו בכדורסל בלבד בתיכון בארה"ב היה שיעור גבוה יותר של כאבים במפרק הברך בהשוואה לבנות שהשתתפו בכמה ענפי ספורט, כולל כדורסל. בקרב שחיינים צעירים בגילים שונים, כ־90% מהם סבלו מכאבי כתפיים מלווים בשינויים אנטומיים במפרק הכתף שמעידים על עומס יתר, ונמצא קשר ישיר בין שכיחות הכאבים לבין תחילת האימונים בגילים מוקדמים.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

מדובר לא רק על שחיקה גופנית מואצת, אלא גם על שחיקה נפשית. ככל שהילד מתחיל להתאמן בצורה אינטנסיבית בשלב מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי שהוא יפרוש מוקדם יותר ולא יצליח להפוך לספורטאי בוגר. שנות האימונים הרבות והמצטברות במסגרת תחרותית ולוחצת, לאורך כל שנות התבגרות הילדים, נותנות את אותותיהן. הן גורמות לעלייה בשחיקה הנפשית, שסימניה הבולטים הם ירידה במוטיבציה, פסימיות ומצב רוח ירוד, אשר מובילים לירידה בהישגים הספורטיביים ולנטישה מוקדמת של הפעילות הספורטיבית.

מה כן לעשות? לחכות. מומחים מובילים בתחום אימון הילדים, וביניהם איגוד הספורט האמריקאי, ממליצים לא להתמקד בענף ספורט אחד עד סביבות גיל 13־12. עד אז מומלץ לשלב את הילד בשני חוגי ספורט, או לאפשר לו להיות פעיל בסוג ספורט אחר באופן עצמאי. כמו כן לא מומלץ בגילים הצעירים לתת לילד אימונים נוספים שקשורים ישירות לפעילות שלו: מאמן אישי, מאמני יכולות גופניות או אימוני גמישות. אם הוא משתתף בתחרויות, צריך לשים דגש על השתתפות, על ערכים ספורטיביים - ולא על הישגיות.

הכותב הוא פיזיולוג ופיזיותרפיסט, מכון פיזיולייף בהרצליה לשיקום, לפיזיותרפיה ולכושר אישי

 
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"