ההחמצה הגדולה: "שילוב ערבים במגזר הציבורי הוא אינטרס לאומי"
"פעם לעבוד בשביל הממשלה נחשב לבגידה, היום זה חלום של הרבה אמהות ערביות" - כך מתאר מוחמד דראושה מגבעת חביבה את השינוי שחל במגזר. ישראל רק תרוויח מיצירת מעמד ביניים ערבי יציב, אך פערי התעסוקה נותרים עמוקים. איך ניתן לייצר שינוי, ומה הקשר לתחבורה ציבורית?
מיעוט העובדים מהמגזר הערבי במשרדי הממשלה והשירות הציבורי מהווה דוגמה בולטת לאופן שבו מדינת ישראל מחמיצה את הטיפול באחת מנקודות התורפה המשמעותיות בשוק העבודה המקומי.
לפי דו"ח ה-OECD על ישראל שפורסם בשבוע שעבר, שיעורי התעסוקה של ערבים ישראלים ושל חרדים ממשיכים להיות נמוכים, וכן שיעור העובדים העניים בישראל ממשיך לטפס, והוא גבוה מאוד בהשוואה לשאר העולם. לפי נתוני הארגון, שיעור העובדים העניים בישראל הוא כ-14%. הוא צומח משום שעובדים רבים, בעיקר ערבים-ישראלים וחרדים, עובדים בעבודות בשכר נמוך וזאת בשל הרמה הנמוכה של מיומנויות התעסוקה שלהם.
החברה הישראלית, לפי ה-OECD, בולטת בחוסר הלכידות החברתית שלה ובפערים משמעותיים, ש"מענישים" חלקים מהאוכלוסייה ומאיימים על המשך התוצאות הטובות של הכלכלה הישראלית. אמנם אי השוויון פחת מעט מאז 2007, הודות לשיעורי תעסוקה גבוהים יותר בקרב ערבים-ישראלים וחרדים. עם זאת העוני ממשיך להיות שכיח בחברה הישראלית ועומד על כ-17%, בעוד שבקרב האוכלוסייה הערבית הוא מגיע ל-50%.
נתונים אלה אינם מפתיעים וממשיכים להצביע על 2 המגזרים הבעייתיים של שוק העבודה הישראלי – החרדי והערבי. לפי נתוני המקרו שהוצגו לפני כחצי שנה בפני "ועדת התעסוקה 2030" אשר אמורה לקבוע את יעדי התעסוקה של הממשלה ל-2030, יעדי הממשלה לתעסוקת גברים ערבים ונשים חרדיות ב-2020 הושגו, ונותר לטפל בגברים החרדים ובנשים הערביות אשר עדיין רחוקים מהיעד. אך עם זאת לפי נתוני ה-OECD כאמור, הכניסה לשוק העבודה של הגברים הערבים אינה מוציאה אותם בהכרח מתחום העוני, ומכיוון שעובדים אלה מועסקים במשרות המניבות שכר נמוך.
ברוב משרדי הממשלה כמעט ולא מועסקים ערבים
לפני כעשר שנים קיבלה הממשלה דאז בראשות אהוד אולמרט החלטה כי הייצוג של המגזר הערבי במשרדי הממשלה והשירות הציבורי לא יפחת מ-10%. וזאת מתוך ההבנה שמדובר ביעד ראוי מבחינה לאומית. וכזה אשר יכול להועיל לכלכה הישראלית.
השבוע התפרסמו הנתונים העדכניים לשנת 2017 של נציבות שירות המדינה בנוגע לייצוג המגזר בשירות הציבורי אשר הגיעו לידי המרכז להעצמת האזרח. לפי הנתונים, אחוז הערבים בשירות הציבורי עמד בשנת 2017 על 11.3%, כביכול מספר אשר עומד ביעד הממשלתי, אך אם בוחנים את משרדי הממשלה באופן פרטני, מגלים כי ברובם המכריע המספרים נמוכים בהרבה.
למעט משרד הפנים, בו 63% מן העובדים הם מקרב האוכלוסייה הערבית (מרביתם מהמגזר הדרוזי), בתי החולים, ומשרד העבודה והרווחה (בו 11.7% מן העובדים הם מקרב האוכלוסייה הערבית) – בכל יתר משרדי הממשלה פחות מ-10% מהעובדים הם מקרב האוכלוסייה הערבית. ישנם משרדים ממשלתיים שבהם אפילו לא מועסק עובד ערבי אחד.
כך לדוגמה, במשרד ראש הממשלה מועסקים עשרה עובדים ערביים - מתוך 822 עובדים (1.2%). במשרד האוצר עומד הנתון על 27 מתוך 1,028 עובדים (2.6%), במשרד החוץ מועסקים 41 עובדים ערביים מתוך 1,834 עובדים (2.2%), במשרד הכלכלה 21 מתוך 537 (3.9%) ובמשרד התפוצות, במשרד ירושלים והמורשת, במשרד לענייני מודיעין ובמשרד לנושאים אסטרטגיים אין אפילו עובד ערבי אחד.
יש לציין כי בישיבת הממשלה בחודש דצמבר, אשר בה אושרה ההחלטה הקובעת כי 7% מהמשרות בשירות הציבורי יהיו מיועדות למגזר החרדי, ביקש שר החינוך, נפתלי בנט, כי תבוטל ההחלטה של ממשלת אולמרט אשר הציבה יעד של העסקת 10% מהמגזר הערבי בשירות הציבורי: "מכיון שאוכלוסיית הגברים הערבים מועסקת בשיעור גבוה בכלכלה הישראלית, אין צורך בהעדפה מתקנת בשירות הציבורי ואני מבקש להביא הצעה לביטולה", אמר אז בנט והציע כי תמשך ההעדפה לנשים הערביות. בקשתו של בנט זכתה לתמיכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
"לא 79% יהודים - 100% ישראלים"
"הרבה גופים בממשלה לא חושבים שהשילוב של האזרחים הערבים הוא אינטרס לאומי", אומר ל-ynet מוחמד דראושה, מנהל תחום תכנון, שוויון וחיים משותפים במרכז גבעת חביבה. "הם רואים בזה אינטרס יהודי לשמר את המקומות תעסוקה האלה ליהודים בלבד".
דראוושה טוען כי הסיבה לכך היא לרוב חוסר מודעות: "עשינו סקר וראינו שכמעט 72% מעובדי נציבות שירות המדינה לא ביקרו אפילו פעם אחת בחיים שלהם ביישוב ערבי. הם לא מכירים את מדינת ישראל שהיא לא רק ה79% יהודים אלא 100% ישראלים".
דראוושה מסביר מדוע שילוב עובדים מהמגזר הערבי בשירות הציבורי הוא אינטרס משותף לכולם - יהודים וערבים: "יצירת מעמד ביניים בחברה הערבית תורם מאוד, לא רק לשילוב ולהעצמה של החברה הערבית, אלא גם להעצמת החוויה הישראלית שלהם, הם הופכים להיות יותר אינטגרטיביים, יותר מעורבים בחיי המדינה, ומושכים את החברה הערבית לכיוון יותר חיובי".
נרשם איזשהו שיפור מהבחינה האינטרגטיבית מאז שההחלטה הזאת נכנסה לתוקף?
"בוודאי. פעם לעבוד בשביל הממשלה זה היה סוג של בגידה, היום זה כבר חלום של הרבה אמהות ערביות. פעם להיות שוטר ערבי היה סוג של בגידה, היום זה הפך להיות נורמטיבי, נוצר תהליך של ישראליזציה בתוך החברה הערבית, שגם המדינה רוצה בו וגם האזרחים הערבים רוצים בו. הרעיון של שילוב נכון גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה ערכית וגם מבחינה של יצירת מרחב שהוא כלל-ישראלי וזהות שהיא כלל-ישראלית".
מה מונע כיום מהנשים הערביות להשתלב בשוק העבודה?
"יש כמה סיבות. קודם כל החברה הערבית היא חברה פריפריאלית, גאוגרפית אנחנו בפריפריה - אין תחבורה ציבורית הולמת, אין רכבות שמגיעות ליישובים הערביים, עדיין אנחנו סובלים מזה שאין מעונות יום, וכתוצאה מכך לנשים הרבה יותר קשה לשים את הילדים שלהן ולצאת לעבודה במרחק נורמטיבי. וכמובן יש גם בעיות חברתיות. במיוחד בדרום באוכלוסיה הבדואית, יש עדיין בעיה חברתית שגברים לא רוצים שהנשים שלהם או שהבנות שלהם יצאו לעבודה.
"אבל מצד שני, אם בוחנים את אחוז הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות, היום האזרחים הערבים מהווים 16.5% מהסטודנטים, כשמתוכם יותר מחצי הן סטודנטיות ערביות. אז אנחנו גם יודעים לעשות את תהליך המודרניזציה והשינוי הפנימי בחברה הערבית כדי להתאים את עצמנו לכלל המרחב הישראלי במדינה".
הגידול המשמעותי בכמות הסטודנטים והסטודנטיות במגזר הערבי לכאורה אמור לצמצם את הפערים ולייצר עבור המגזר הערבי משרות בשכר גבוה יותר. אך לפי מדד הגיוון התעסוקתי ל-2017, בקרב שכירים ערבים, השכלה לרוב אינה מקושרת לייצוג ולשוויוניות שכר גבוהים יותר.
לערבים אקדמאים התקבלו ציוני ייצוג נמוכים משל ערבים לא-אקדמאים ופערי שכר גבוהים יותר. ב-16 מתוך 20 הענפים שנבחנו במדד, שיעור הערבים האקדמאים עומד על פחות מ-50% משיעורם בגילאי העבודה. ב-12 מתוך 20 הענפים הם מרוויחים פחות משני שלישים משכרם של יהודים בעלי השכלה אקדמית באותן תעשיות.
יותר סטודנטים וסטודנטיות, אך לא מספיק משתלבים בשוק העבודה
לפי דו"ח הכלכלן הראשי במשרד האוצר, אשר נכתב לפני כחצי שנה בשיתוף מטה הממונה על התעסוקה במשרד העבודה, נרשמה עליה גדולה גם במספר הערבים האקדמאים במקצועות ההיי טק. בשנת הלימודים תשע"ו (2016) שיעור הערבים מקרב לומדי התארים הרלוונטיים גדל לכמעט פי 4 מבעבר. אך עם זאת, שיעור העובדים הערבים המקבלים שכר גבוה בתעשיית ההייטק נותר נמוך בשנים האחרונות ועמד על 1.4% בלבד מקרב העובדים הערבים בהייטק, לעומת שיעור של 17.4% בעלי שכר גבוה מקרב כלל עובדי ההייטק.
מבחינת ההשתלבות בתעסוקה, בעוד ש-75% מקרב בוגרי תארים אקדמיים במקצועות ההייטק היהודים השתלבו בתעשיית ההייטק, בקרב ערבים עמד השיעור על 58%. כלומר, לבוגר תואר במקצועות הייטק מהמגזר היהודי סיכוי גבוה פי 1.3 מעמיתו מהמגזר הערבי להשתלב בתעשיית ההייטק.
על פי הדו"ח, הפער בשיעור ההשתלבות בין המגזרים עשוי לנבוע מכמה סיבות וביניהן פער בכישורים הנרכשים בגילאים המוקדמים המשתקפים במיצ"ב, בשיעורי הזכאות לבגרות ובבחינה הפסיכומטרית, אך גם בניסיון (שנצבר בשירות הצבאי למשל), בידיעת השפה האנגלית והעברית, בהעדפות שונות בנוגע למיקום הגאוגרפי של מקום העבודה, בדעות קדומות ואפליה מצד המעסיקים וגם במיעוט קשרים לעובדים בתעשייה.
בהתחשב בכך ש-2% בלבד מהעובדים בתעשיית ההייטק הם ערבים, אין זה מפתיע כי שיטת גיוס המבוססת על היכרות מוקדמת של עובדים בתוך התעשייה תייצר מגבלה על מגוון המשרות הפתוחות בפני מועמד ערבי.
על כך מעיד ד"ר מסעוד גנאים, תושב בקא אל גרבייה, אשר סיים תואר שלישי בתחום המיקרוביולוגיה והניורולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. בשש השנים האחרונות הוא עובד כמדען לפיתוח תרופות בחברת "טבע" בכפר סבא.
בילדותו נסע גנאים כל יום שעה וחצי מביתו עד לבית הספר הפרטי בחיפה, שם למד מדעים בחטיבת הביניים ובתיכון, בעידודם של הוריו. "רוב מי שנמצא היום בהיי טק מהמגזר היה צריך לעשות את הצעד הזה", הוא מספר. לפני שש שנים הקים גנאין את עמותת "אל רואד" ("החלוצים" בעברית). המטרה הייתה לקדם את ההשכלה המדעית והטכנולוגית בחברה הערבית, על ידי צמצום הפערים בחינוך הבית ספרי, וקידום מצוינות באוניברסיטאות.
"ברוב בתי ספר בחברה הערבית אין מעבדות פעילות, והוראת המדעים הופכת ליותר תיאורטית ופחות פרקטית" מסביר גנאים. "הדבר הזה משתקף במבחנים רבים שמראים על מיומנויות נמוכות. כדי לטפל בזה אנחנו מפיצים ערכות מדעיות לילדים – מעבדה ניידת, ועושים יחד איתם ניסויים מדעיים. אנחנו מגיעים לעשרות אלפי ילדים כל שנה", הוא מספר.
העמותה אותה הקים גנאים מנסה להתמודד גם עם פערי השכר וההשתלבות הנמוכה של סטודנטים ערבים בהייטק, ובעיקר בבעיית השתלבותן של הנשים. "באקדמיה עצמה, בתחומים של המדעים, הרוב הם נשים, אבל בשוק העבודה עצמו ההשתלבות היא מעטה בהרבה", אומר גנאים.
לדבריו, "יש רצון ורואים שינוי בתפיסה, אבל החיבור לתעשייה עדיין לא מספיק קיים. חלק ממה שהעמותה עושה הוא להסביר לסטודנטים שצריך לעבוד עוד יותר, וללכת לכיוון של מחקרים מעשיים שיקלו עליהם להשתלב בעבודה. בנוסף אנו מנסים לספק להם כישורים של כתיבת קורות חיים, כתיבת מיילים ועבודה מול חו"ל. זו דרישה שמגיעה מהסטודנטים עצמם גם בתארים המתקדמים".
גנאים מודע גם לבעיה הגיאוגרפית אותה ציין דראוושה, והמגבלה המקשה בעיקר על הנשים הערביות. "אין ספק שהמרחקים מקשים גם על ההשתלבות בתעשיית ההייטק, ולכן אנחנו מכוונים גם לסטארט אפים", הוא אומר, "אנחנו מלמדים איך ניגשים לכיוון הזה ואיך מקימים סטארטאפ. צריך לנסות ולשבור את הגבולות הגיאוגרפים גם בצורה הזאת".
לפנייה לכתב/ת 
