האישה שמכחישה את אהבתה אחרי פרידה
"זה כבר לא בגללו, אלא בגלל שאני רוצה מישהו", אמרה, אף על פי שהיה לי ברור שזה לגמרי בגללו, בזמן שהיא התעקשה להכחיש את רגשותיה. ייעוץ
אישה שהגיעה אליי לקליניקה סיפרה לי שחוותה פרידה שלא ביוזמתה, ושהיא חווה עתה שברון לב. היא הודתה שכואב לה וסיפרה עד כמה היא שבורה. שבוע בלבד אחרי כן, היא כבר הגיעה לפגישה נוספת שבה גיליתי, להפתעתי, שסיפורה השתנה. היא עדיין סיפרה שקשה לה, רק שהפעם הסיבה לכך כבר לא הייתה הגבר שעזב אותה, אלא רצונה להמשיך הלאה ולמצוא בחור חדש. "זה כבר לא בגללו, אלא בגלל שאני רוצה מישהו", אמרה, אף על פי שהיה לי ברור שזה לגמרי בגללו, בזמן שהיא התעקשה להכחיש את רגשותיה.
מכיוון שאני מכירה את האמירות השגורות האלה, בסגנון - "למה שאני ארצה מישהו שלא רוצה אותי", או "הבנתי שהוא ממש לא מתאים לי", איני קונה אותן ומעדיפה לעמת את לקוחותיי עם הכאב, הכעס והכמיהה שעדיין מציפים אותן כלפי הגבר ששבר את ליבן. בסופו של דבר, הן מודות שהן עדיין עוקבות וכואבות, כמהות וכועסות עליו ועל עצמן, וחושבות עליו. המון. ולמה אני מתעקשת לעמת אותן עם רגשותיהן? כי כאשר מכחישים בעיה, לא ניתן לשנותה. במקרה הזה, אם מישהי אומרת "כבר לא אכפת לי ואני מוכנה לקשר חדש", בעוד כל מה שמעסיק את מחשבותיה זה הקשר שהסתיים, גם אם היא תצא לדייטים רבים - מאמציה לא יצלחו.
נכון, להכחיש שעדיין אכפת לי זה טוב לאגו. זה גורם לי להיראות טוב יותר בעיני עצמי ובעיני הסובבים. אבל במקום לעזור זה רק מעכב כי בסופו של דבר, הרגשות לגבר הקודם אכן ידעכו, אבל מבחינה מטפורית תישאר צלקת מכוערת בלב. חוץ מזה, מעבר לכך שנמנע עיבוד רגשי חשוב, הכחשת הרגשות תמיד מלווה גם בהוקעה של בן הזוג לשעבר ושל הקשר שהיה עמו, דבר הגורם למי שעושה זאת להרגיש כמישהי חסרת מזל שחייה אפורים ונטולי אהבה.
ולא רק זה - כאשר מישהי מאמינה שמשהו בתוכה דפוק כי היא עדיין חושבת על האהוב שהלך ממנה, היא תחוש שיפוט עצמי מכאיב על כך שהרגשות עדיין מציפים אותה (ואחרי פרידה זה עלול לארוך זמן), ובמקום לתת מקום לרגשות הללו, היא רק תוקיע את עצמה ותוריד את עצמה עוד יותר.
הכרה ברגש ככרטיס היציאה מקשר לא בריא
דומה נוספת לאותו עניין אך מכיוון קצת שונה: רבות מעורבות בקשרים לא קשרים, למשל עם גברים נשואים או כאלה שאינם בני זוגן. למרות שאולי זה שגוי מהיסוד, זה לא פשוט לומר 'לא' כאשר מתאהבים במישהו, גם אם הוא אינו אומר לך את ה'כן' שהיית רוצה לשמוע. קשרים כאלה ניתן לנהל בעיניים פקוחות או בעיניים עצומות, והדרך החוצה קצרה הרבה יותר כאשר העיניים פקוחות.
הסתכלות על המצב בעיניים פקוחות תאפשר לך להגיד לעצמך - "כן, אני יודעת שאני נמצאת בעמדה של ביטול עצמי, אך כרגע איני מסוגלת לוותר על הקשר הזה". הסתכלות אמיתית על המצב תאפשר לכאב הטבעי שנובע ממנו לשמש כתמריץ שמטרתו להוציא אותך החוצה ולהשתחרר. זה אולי לא יקרה מיד, אבל עדיין מהר הרבה יותר מאשר במצב שבו תכחישי את רגשותייך או תשפטי עצמך לחומרה, מצב שמסב כל כך הרבה כאב עד שהדבר היחידי שתרצי זה עוד רגע מתוק של שכחה.
מה אני מציעה?
התחילי להיות כנה, לפחות עם עצמך. זה לא שאת צריכה לרוץ ולספר לכל העולם על רגשותייך, אבל לא כדאי לשקר או לסלף את האמת. אם מישהו שואל לשלומך לאחר פרידה את יכולה לענות בקיצור או לומר שאת עדיין לא לגמרי במיטבך, אך לא מעוניינת להיכנס לזה. חשוב גם להפסיק להוקיע ולהתבייש ברגשותייך ובעצמך, קרי - לאהוב את עצמך, על אף חולשותייך האנושיות. ואם במקרה נדמה לך שרק את סובלת מהחולשות הללו, זה פשוט מכיוון שכולם סביבך עסוקים בשמירה על הדימוי העצמי שלהם, ולכן מסתירים עובדות ומכחישים רגשות.
בהצלחה!
שרון שחף היא מאמנת אישית, מומחית לאימון רגשי
