"אתם שוחררתם, שנזכה לגאול את אחיכם": חג החירות של יהודי לוב
השנה היא 1943. בעיר בנגזי נערכים חיילים יהודים מכל העולם לחגוג את הסדר עם יהודי לוב שהצליחו לשרוד את הכיבוש הנאצי. על ניירות מוחרמים של ממשלת לוב מודפסת הגדה עם איורים של מטוסי קרב, חלומות על חירות והקדמה מרגשת: "בכל דור ודור קמו אויבים - ודור ההווה עלה ברשעותו על כולם"
בערב מלחמת העולם השנייה שלטה איטליה של מוסוליני בלוב. הקושי לגבש מדיניות קולוניאליסטית תקיפה והרצון לזכות באהדת גרמניה, הם שהובילו את השלטונות הפשיסטים בלוב לאמץ ולהתאים חלק מחוקי הגזע שחוקקה גרמניה דרך שורה של צווים וחוקים מגבילים ליהודים. אין זה פלא שעם פרוץ מלחמת העולם השנייה והחמרת צעדי הרדיפה והדיכוי האנטישמיים, צידדו יותר ויותר מבני יהדות לוב בבעלוֹת הברית במלחמה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
העיר בנגזי, שהחליפה מספר ידיים בזמן המלחמה, נכבשה סופית בסוף דצמבר 1942 בידי הצבא הבריטי בפיקודו של הגנרל מונטגומרי. המפגש בין יהודי בנגזי ששרדו את אימת המלחמה והשואה, לבין החיילים היהודים בצבא הבריטי (רובם חיילים ארץ-ישראלים שהתנדבו לבריגדה) - מצא את ביטויו הסמלי בליל הסדר של פסח 1943.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- צפו: נפתלי בנט ואיילת שקד עושים ראובן ואסתי
- הרב הראשי: "חמץ בבית חולים? הם עושים דווקא"
- הטרנד הלוהט: אופים מצות ליד הבית
שני מקורות היסטוריים מרתקים מאפשרים לנו לשחזר את המפגש המרגש: הגדת פסח שציירו חיילי הבריגדה מיחידת התעבורה מספר 403 ויחידת הלוגיסטיקה מספר 53 לכבוד ליל הסדר של בנגזי, והיומן הצבאי של הרב אפרים אלימלך אורבך (לימים, נשיא האקדמיה הלאומית למדעים) שניהל את הטקס מטעם הצבא הבריטי. שניהם נמצאים בידיי הספרייה הלאומית.
חיילים יהודים מכל העולם
כמעט את כל 600 מוזמני הסדר צריך היה להביא ממקום מרוחק: בזמן הלחימה גירשו הגרמנים את יהודי בנגזי למחנות בעיר טריפולי. הם הוחזרו לבתיהם כשהשלימה בריטניה את כיבושה של לוב. נוסף עליהם ועל חיילי היחידות שארגנו את הסדר, הצטרפו לערב החגיגי חיילים קנדים, אמריקנים, בריטים ואוסטרלים ששירתו באזור.
ההכנות לאירוע החגיגי בימי מלחמה הציבו מספר בעיות לוגיסטיות רציניות, כשהגדולה מכולן היא הדפסת מספר עותקים מספק של הגדות. לשם כך החרימו הכותבים והעורכים של ההגדה טפסי מברקים ומסמכים משרדיים של המושל הכללי של לוב, ועל צידם האחורי הדפיסו במכונת כתיבה את ההגדה, ושכפלו במכונת שכפול.
ביומנו מספר הרב אורבך על ההכנות: "בדיוק בשמונה ורבע נכנסנו לאולם. היה זה מחזה נהדר לראות את כל החיילים, מכל השירותים וכמעט מכל חילות האומות הלוחמות, יושבים מסובים ליד השולחנות.
"על יד שולחן הקצינים ישבו 45 איש ובהם 12 מבני אמריקה. כאשר קמתי וניתן אות הפתיחה, הושלך הס באולם הגדול. פתחתי באנגלית וסיימתי בעברית. ברכתי את האורחים והודיתי למארחים, דיברתי על חג החירות, על השמדת ישראל בגולה ועל התקוות שהחג הזה מפיח, בעיקר אם זכינו לחוגו במקום שרק לפני שנה גורשו ממנו יהודים וגלו למרחקים - וסיימתי בברכה: 'כשם שזכינו לחוג את חג החירות השנה על חורבותיה של הקיסרות המתגנדרת והמתרברבת, כך נזכה לחוג בשנה הבאה את חג החירות על הריסותיה של מלכות הזדון והרשעה, כולנו מכונסים בארץ אבות הנגאלת והנבנית'".
"שנזכה לחזות בשיבת ציון"
כמו הטקס הייחודי שעליו ניצח הרב אורבך, גם הגדת בנגזי איננה כתובה בפורמט המסורתי והמוכר לרובנו. היא עוצבה ואוגדה בידי החיילים עצמם כדי לחגוג אירוע מסוים – סדר פסח בעיר המשוחררת בנגזי בשנת 1943. היא נפתחת בציווי "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים" - וממשיכה בפסקה הארמית "הא לחמא עניא".
משם עוברת ההגדה להקדמה עדכנית הקושרת בין יציאת מצרים לבין השואה שעודנה מתרחשת באירופה, ומסתיימת בקריאה ציונית. וכך, בין השאר, נכתב בהקדמה: "גדולים עינויה וצרותיה של אומת ישראל ורבה גבורתה. בכּוּר של עבדות מצרים צורף ועובד ישראל עד היותו לעם, ובדרך מלאת מכשולים וחתחתים דורך עד היום. בכל דור ודור קמו אויבים לכלותו ודור ההווה עלה ברשעותו על כולם...
"נחמה פורתא הייתה לנו בימים מרים אלה למראה יהודי לוב שנגאלו. הננו מקווים כי נהיה בקרוב בין שורות הגואלים את יהודי אירופה נדכאים...
"נחתור לקראת מטרתנו בשיניים הדוקות ובעקשנות ללא רתיעה, והיננו בטוחים כי כשם שעם ישראל ידע להקריב את היקר לו על מזבח המולדת, ולהצליח - כך גם אנו, החיילים העבריים, נזכה לראות בסיומו המוצלח של התפקיד הקדוש המוטל עלינו ולחזות בשיבת עם ישראל לארץ תוחלתו. אמן".
נבואות ותקוות
את מלאכת עדכון ההגדה שהתחילה הקדמת החיילים, המשיכו הציורים הפשוטים שמילאו את ההגדה. מתחת לקטע הידוע, "שפוך חמתך על הגויים", הוסיפו החיילים ציור של מטוסי קרב המפציצים יעד לא ידוע. יש להניח שיעד זה מסמל את תבוסתן העתידית של גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית.
ההגדה מסתיימת בשתי נבואות או תקוות לעתיד לבוא: "ושבו בנים לגבולם", ו"בשנה הבאה בירושלים הבנויה".
- עותק של ההגדה יוצג בספרייה הלאומית במסגרת התערוכה "לשנה הבאה בני חורין" – תערוכת הגדות פסח לא מסורתיות
משנות המאבק להקמת המדינה.
- לעוד סיפורי פסח - היכנסו לבלוג הספרייה הלאומית, כאן
לפנייה לכתב/ת 
