שני אחים שרבו על קרקע נותרו בידיים ריקות

ביהמ"ש נדרש להכריע למי שייכת חלקה בצפון, שנרכשה בשנות ה-80 ע"י האם המנוחה. בשל חשד לזיוף מסמך נקבע שהיא לא בבעלות אף אחד מהם

עו"ד ליאת מריפורסם: 03.04.18 , 18:15

שני אחים מהצפון התקוטטו למי מהם שייכת קרקע שנרכשה על ידי אמם המנוחה לפני יותר מ-30 שנה, ולבסוף נותרו שניהם בידיים ריקות: השופטת רונית גורביץ מבית המשפט למשפחה בנצרת קבעה לאחרונה שבגין חשד לזיוף מסמכים שהוצגו בדיון, הבעלות על החלקה לא תועבר לאיש מהם, אלא ישירות לעיזבון של האם.

האח התובע טען שהוא זה שרכש את השטח ב-1984 ומימן את הקנייה ממכירת משאית שהייתה בבעלותו. לדבריו, האם חתמה על הסכם המכר ונרשמה כבעלת החלקה בנאמנות עבורו. הוא הסביר שבאותה תקופה היה בקשיים כלכליים וחובות לשלטונות המס, ולכן חשש לרשום את הקרקע על שמו וביקש מאמו לסייע לו. לדבריו, ב-2011 הבין שאמו מתבגרת וביקש ממנה להעביר את השטח לבעלותו, לכן נערך ביניהם הסכם מתנה שבו העבירה לו את מלוא זכויותיה בשטח ללא תמורה.

חוק ונדלן

בגלל הזמן שחלף: בית הפולשים לא ייהרס

עו"ד מרגלית הרפז

בסוף שנות ה-70 בנו בני זוג על שטח של שכן שלהם. לימים תבעו היורשים שלו לפנות אותם, אבל בשל הזמן שחלף נקבע שהם יסתפקו בפיצוי כספי

בגלל הזמן שחלף: בית הפולשים לא ייהרס

התובע הוסיף כי משנודע לאחיו על הסכם המתנה, הוא ביקש לבטל את ההסכם וטען שכל הרכוש של האם, כולל השטח שבמחלוקת, שייך לו. הוא הוסיף שבהתערבות מכובדים וקרובי משפחה חתמו הוא ואמו באפריל 2012 על בקשה לביטול הסכם המתנה רק כדי לשמור על שלום בית מול אחיו לקראת חתונת בתו.

האח הנתבע הציג גרסה שונה בתכלית ולפיה האם רכשה את השטח מכספה הפרטי, מעולם לא חתמה על הסכם מתנה מול התובע ומדובר היה במסמך מזויף. לדבריו, זמן קצר לפני הגשת התביעה נודע לו ולאמו כי אחיו זייף את חתימתה על גבי המסמכים. לטענתו, התובע הודה בזיוף וביקש את סליחתם, אך האם איבדה את האמון בו והחליטה להעביר אליו (לאח הנתבע) את מלוא זכויותיה בשטח. לצורך כך היא חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובתו.

האם עצמה הייתה שותפה לתחילת ההליך עד שהלכה לעולמה באפריל 2013. היא סיפרה שהגישה תלונה במשטרה נגד הבן התובע, אולם התיק נסגר מחוסר ראיות אף שהמסמכים נבדקו על ידי המחלקה לזיהוי פלילי שקבעה שההסכם מזויף. לפני מותה העידה שמעולם לא חתמה על הסכם המתנה וכי כוונתה הייתה שהשטח יעבור לשני האחים בחלקים שווים.

ואכן, השופטת רונית גורביץ דחתה את התביעה וציינה שהאח התובע לא ענה תשובה חד משמעית לשאלה כמה שילם עבור המקרקעין. כמו כן, הוא לא צירף ראיה כלשהי התומכת בגרסתו שלפיה שילם את מלוא התמורה.

עוד נקבע כי טענת התובע שהקרקע נרכשה על ידי האם בנאמנות עבורו לא הוכחה ואין לכך כל ראיה בהסכם עצמו או בלשכת רישום המקרקעין. על סמך מסקנות המחלקה לזיהוי פלילי ועדותה של האם קבעה השופטת כי הסכם המתנה זויף והאם לא חתמה עליו.

עם זאת, היא דחתה את גרסת הנתבע ביחס לייפוי הכוח וקבעה שהאם חתמה עליו רק כדי להבטיח את זכויותיו ולא על מנת להעביר אליו את השטח במלואו. "האם רצתה לפייס בין ילדיה ולחלק את הזכויות במקרקעין ביניהם", כתבה השופטת גורביץ וקבעה שייפוי הכוח אינו תקף.

בסיכומו של דבר היא קבעה שהחלקה שייכת לעיזבון האם המנוחה.