חרדים נגד גירוש פליטים: "גם התורה אוהבת אותם"
פייגי קוראת לרשות ההגירה בעירה, בבני ברק, "מתחם הבושה", טוענת כי גם הקב"ה ציווה על אהבת הגר, ומזכירה שהיהודים היו "המצורעים של העולם" מי שהקימה את עמוד "חרדים לגירוש" מתנדבת בקרב פליטים ומקיימת בביתה אספות במטרה לעורר מודעות לסיוע. רוחמה וייס נפגשה איתה ללימוד משותף
מי אני ומה שמי
"כמה בורות מייצרת השנאה?"
"מי חושב שכיף להיות פליטים?"
"הם לא מסכנים את הרוב היהודי או את הצביון היהודי של מדינת ישראל. מדוע אף אחד לא מדבר על 74 אלף אוקראינים וגיאורגים, מהגרי עבודה שחיים פה ושלא כלאו אותם במתקנים כחולות וסהרונים. ואותם, את הפליטים מאפריקה, מתעקשים לכלוא ולגרש, זה רק בגלל שאנחנו גזענים".
"מה זה אומר עלינו? מי אנחנו? איזה עם נהיינו?"
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
את המשפטים האלה לא שמעתי מפיו של מנכ"ל "הקרן החדשה" או של תמר זנדברג. מפתיע ככל שזה יישמע, הן נאמרו במהירות ובשטף קשה לעצירה מפיה של פייגי (השם האמיתי שמור במערכת, מסיבות ברורות), אישה חרדית חסידית מבני ברק, שהקימה, יחד עם חברות וחברים - כולם מהמגזר החרדי - את "חרדים לגירוש", קבוצה הפועלת למען פליטות ופליטי החרב שהגיעו לישראל.
אנחנו ניצבות בימים הנוראים של החברה הישראלית. חג החירות מאחורינו וגם יום הדין של השואה, ולפנינו ימי הדין של המלחמות והעצמאות. דבריה הבהירים של פייגי זורים מלח על הפצעים היהודים והישראלים שלי. היחס לפליטות ולפליטים תופס מקום רגשי כבד, כיוון שדווקא הוא מציע מענה לשאלת הזהות של החברה הישראלית. היחס לפליטות החרב עונה על השאלה: "מי אני ומה שמי".
"אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה"
בשנייה שבה קראתי על "חרדים לגירוש" היה ברור לי שאני אוהבת אותם ומתכוונת להכירם. בשנייה שבה ראיתי את פייגי ידעתי שהיא אחותי. האומץ, הרהיטות, בהירות המחשבה והעמדות המקוריות. "אולי תלכי לפוליטיקה?" אמרתי לה, "נשבעת שאני מצביעה לך".
אבל היא נבונה, אחראית ומעשית מכדי לבזבז את זמנה במאבקיי פודיום במליאת הכנסת, ובין המיזמים החברתיים הרבים שלהם היא אחראית, היא מכנסת בביתה שבבני ברק ישיבות של הארגונים הדואגים לפליטים ומוצאת דרכים מעשיות לעזור להם.
להאשים אדם בסבלו
פרשות "תזריע-מצורע" עוסקות בזיהוי ובטיפול במצורעי הקהילה. נראה שכבר המקרא מתייחס למחלת העור המכונה "צרעת" כאל מחלה ששורשיה דתיים. לימים, ולמרבה הצער, העמיקה התרבות את האמונה שנושאי הצרעת חוטאים (ערכין טו ע"ב):
"אמר ריש לקיש, מה פירוש: 'זאת תהיה תורת המצורע'? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע". תרגיל קטן של ראשי תיבות (מצור"ע = מוציא שם רע) משמש כלי להעמקת מצוקת המצורעים. כאילו לא די בסבלם הפיזי, באים החכמים וטוענים שהם אחראים לסבלם, שהרי בוודאי הוציאו שם רע על מישהו.
הנשים הן המצורעות של העולם
בבחירתו של ריש לקיש להשתמש בביטוי "מוציא שם רע", הוא שולח אותנו אל פרשה מקראית מפורסמת (דברים כ"ב, י"ג-כ"א): "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ... וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר...לֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים:.. וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף... וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר... וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ..."
אנחנו חושבות על הקלות שבה ניתן "להוציא שם רע" לאישה ולגרום להוצאתה להורג: אם בטעות היא לא מוצאת חן בעיני בעלה, ואם לא נשמר סדין הבתולים שלה, או לא היה לה קרום בתולים, או שהיא לא דיממה, או שהיא לא הייתה בתולה בנישואיה. ולמה להרוג אותה? פשוט כי אפשר. כי בעלי הכוח תמיד מועדים להשתמש לרעה בכוחם.
האם ריש לקיש שולח אותנו אל פרשת "מוציא שם רע" על מנת להעלות בדעתנו את האפשרות שלא המצורע הוא הבעייתי, אלא מי שמוסיף כאב על כאבו, מי שמכנה אותו בשמות, מי שמוציא אותו מחוץ למחנה?
במובן זה הנשים הן המצורעות של העולם. מוחלשות מבחינה פוליטית וקהילתית אנו נתונות לחסדם של בעלי הכוח, ירצו - ימצאו אמתלה להורגנו.
היהודים הם המצורעים של העולם
כך אומרת לי פייגי, ומוסיפה ברוח ימים האלה: "צריך להיזהר מלהזכיר את השואה בהקשר הזה, כי אי אפשר להשוות דבר לשואה, אבל אני רוצה לדבר על הימים שאחרי השואה. אבא שלי ניצול שואה, ויש לי טרוניה על כך שלאחר השואה העולם לא היה בשבילנו במקום ובזמן שהיינו זקוקים לו נואשות.
"אלא שהיום אני העולם ואם אני לא אצא מאזור הנוחות שלי ואושיט יד לזועקים לעזרה, תישמט ממני הזכות לתבוע את העולם על כך שהתעלמו מאתנו. אם אני לא עוזרת לפליטים בארצי שזועקים לעזרה - אני לא יכולה לזעוק על העוול שעשו לנו. במשך דורות אנחנו היינו המצורעים של העולם. אם אנחנו מצדיקים את הגירוש הזה, אנחנו נותנים לגיטימציה לגירושים שעשו לנו.
ללבוש "גארטעל" בכניסה ל"מתחם הבושה"
המחשבות על המצורעים לוקחות אותנו אל אגדה תלמודית מפורסמת אודות אנשים החולים במחלה קשה ומוזרה שכונתה "בעלי ריאתן". הפחד מהמחלה היה עצום ואנשים הקפידו לשמור מרחק מהמקומות שבהם השתכנו החולים (כתובות עז ע"ב. מתורגם):
"רבי זירא לא היה יושב במקום שבו נושבת הרוח מכיוונם של חולים אלה. רבי אלעזר לא נכנס לאוהלים שלהם. רבי אמי ורבי אסי לא היו אוכלים מאכלים שהגיעו מהמבוא שבו הם גרו. רבי יהושע בן לוי היה כורך עצמו בחולים אלה ועוסק בתורה, אמר: "אילת אהבים ויעלת חן" - אם חן מעלה תורה על לומדיה, כיצד היא לא תגן עליי?"
פייגי מזכירה לי את רבי יהושע בן לוי כשהיא מדברת אתי על "מתחם הבושה", השם בו היא מכנה את מתחם רשות ההגירה בבני ברק, שם מצטופפים הפליטים, ימים ולילות, בשמש ובגשם, בלי מים ובלי מחסה, על מנת להגיש בקשה להירשם כפליטים.
"בפעם הראשונה שהגעתי ל'מתחם הבושה' רציתי ללבוש גארטעל (חגורה מיוחדת שחוגרים חסידים במצבים שיש בהם קדושה). זה היה רגע מיוחד כמו לפני שנכנסים לרעבֵּע, זו הייתה זכות להיות שם ולהרגיש את הכאב, להסתכל לאנשים בעיניים... הם אנשים כל כך חזקים נפשית. הם עברו דרך מדבריות, שרדו מליציות אכזריות והגיעו לכאן בשביל לחיות. ולחשוב איזו דה-הומניזציה עושים להם בגלל הצבע. אני מאמינה שככל שאני יוצאת מאזור הנוחות שלי ופועלת למען אנשים במצוקה, שונים ורחוקים ממני - כך אני יותר אנושית, יותר ראויה להיקרא אדם.
"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע"
רבי יהושע בן לוי מקיף עצמו ב"מצורעים" כאשר הוא לומד תורה. לימוד התורה שלו לא רק ישפיע טוב על המנודים, הוא יושפע מהם. "תורת המצורעים" איננה דומה ל"תורת הבריאים", תורת מדוכאי הקהילה אינה דומה לתורת הפריווילגים, ופייגי מפרשת זאת עבורנו: "מתקיפים אותי כל הזמן שאני לא מדברת בשם התורה", היא אומרת.
"מביאים לי מקורות רבים מספור נגד סיוע לגויים, בה בשעה שברור לי שהמקורות התורניים שעליהם אני נסמכת - חמלה ואהבת הגר-הזר – הם-הם תורת ה' והם אלה שמייצגים את היהדות הנאמנה. מי צודקת – אני או מי שתוקפים אותי. איך אוכיח שאני צודקת?"
פייגי שואלת את עצמה - וגם תשובתה היא ברוח דבריו של רבי יהושע בן לוי. "אני נסמכת על דרשה תלמודית המפרשת את הפסוק 'וזאת התורה אשר שם משה', וקובעת: 'זכה - נעשית לו סם חיים, לא זכה - נעשית לו סם מיתה'. כלומר, אותה תורה, התורה שלנו, יכולה להיות 'סם חיים' אך גם 'סם מוות' – רעל. שאלתי את עצמי איזו גושפנקה תורנית יש לי להוכיח שמה שאני עושה הוא 'סם החיים'?"
הישר והטוב
פייגי עושה תרגיל יהודי למדני ומצרפת לדרשה את פירושו של הרמב"ן לציווי "ועשית הישר והטוב": "תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו (בעיני אלוהים), כי הוא אוהב הטוב והישר". "האם מי שאוהב את הטוב והישר יכול לאהוב את 'מתחם הבושה'?" היא שואלת. "האם מתחם הבושה עונה להגדרת טוב וישר? הקב"ה אוהב כל בריה ובריה: 'חביב אדם שנברא בצלם' ורחמיו על כל מעשיו. זאת ההוכחה שלי שאני בחרתי ב'סם החיים' ו'מתחם הבושה' הוא 'סם המוות'".
אתן מבינות למה אני אוהבת אותה, נכון?
ובבית המדרש של הטוקבקים
בבית המדרש האחרון
כתב לי איתמר קסלר: "חז"ל הם לא חברים שלך". איתמר יקר, אתה טועה, הם כן. בסרטון אספר לך עוד על החברים שלי.
לכל הטורים של רוחמה וייס
שבת שלום!
