שתף קטע נבחר
 

70 שנות עבודה: העסקים שהוקמו לפני המדינה

חנות כלי הבית שגולדה מאיר לא הסכימה לקבל ממנה מתנה, מוכר הפלאפל שהבריטים הסתלבטו עליו, המקום בו הרכיבו פעם ג'יפים ישירות מהקופסה ומוכר הפרוות שהסטודנטיות רדפו אחריו בשנות ה-50. צפו בארבעה בתי עסק שהוקמו לפני יותר מ-70 שנה - ופועלים גם היום

על נוסטלגיה ועבודה: במדינת ישראל, בה נסגרים כיום עשרות אלפי עסקים קטנים בכל שנה, ישנם מאות בודדות של בתי עסק אשר נוסדו עוד לפני קום המדינה, והצליחו להחזיק מעמד עד היום. לכבוד יום העצמאות ה-70 ביקרנו בארבעה מהם. אלו הסיפורים אותם פרסמנו ב-ynet במהלך השבועיים האחרונים.

 

העסקים שעוברים במשפחה מדור לדור. פרויקט צילומים ישראלי

 

המאפרה שגולדה מאיר לא הסכימה לקבל במתנה 

בימוי: צחי שדה, תחקיר והפקה: עדי ברמן    (צילום: אבי חי | עריכה: גלעד ילון)

בימוי: צחי שדה, תחקיר והפקה: עדי ברמן    (צילום: אבי חי | עריכה: גלעד ילון)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

יוסף וולפסטל נולד בגרמניה ועלה ארצה ב-1936. וולפסטל היה חשמלאי במקצועו, כזה שעובר בין בתים של אנשים ומתקן תקלות. הלקוחות אליהם הגיע היו מעוניינים למכור מוצרי חשמל ודברים נוספים בהם כבר לא היה להם צורך, וכך יוסף התחיל לפתח עניין ברהיטים ובכלי בית. "בסך הכל הייתי חשמלאי והלכתי לבתים לתקן כל מיני דברים. הייתי עובד אצל דב יוסף, שהיה המושל של ירושלים, ולאט לאט הייתי מביא דברים לחנות ואנשים התלהבו".

 

אינטירה כלי בית (אלבום פרטי)
גולדה מאיר יוצאת מהחנות של וולפסטל(אלבום פרטי)

החנות, "אינטירה מתנות וכלי בית", ממוקמת לא רחוק מבית ראש הממשלה ברחוב בלפור, ולפיכך משכה אליה דמויות היסטוריות רבות, כשהבולטת בהן היא ראש הממשלה לשעבר, גולדה מאיר ז"ל. "היא באה עם שומר הראש, והמילים הראשונות שהיא אמרה היו 'תדעו לכם, אין לי כסף!'", נזכר וולפסטל ומספר כיצד הגיבה כשהציע לה מאפרה במתנה לכבוד בחירתה לראשות הממשלה. "היו לי מאפרות מפינלנד בצבע אדום. אמרתי, גברת גולדה, אני רוצה שתיקחי את זה כמתנה. אז היא אמרה - 'לא! בשום אופן לא'. בסוף נתתי את זה לנהג".

  

לכתבה המלאה

 

עגלת הפלאפל שהבריטים גילגלו ברחובות ירושלים

בימוי: צחי שדה, תחקיר והפקה: עדי ברמן    (צילום: אבי חי | עריכה: גלעד ילון)

בימוי: צחי שדה, תחקיר והפקה: עדי ברמן    (צילום: אבי חי | עריכה: גלעד ילון)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

"שלום פלאפל" נוסד בשנת 1945, בתור עגלת הפלאפל של שלום ושדי ברחוב בצלאל. משנת 1979 ועד היום מנהל את העסק בנו של שלום, יוסי ושדי. "אבא הקים את הפלאפל במין עגלה כזאת, מול בית מרזח שנקרא אז 'החמארה של ישעיה'", מספר ושדי. "הבריטים שהיו מגיעים לשתות את הויסקי שלהם ממול, באו אליו לפעמים שיכורים ודרדרו לו את העגלה עד לגן סאקר. אבל הוא ידע להסתדר איתם".

 

לפי ושדי, לאחר זמן מה קנה אביו את המחסן הקטן מבית הכנסת של האורפלים הסמוך. "בבית הכנסת של האורפלים היה גם סליק נשק של האצ"ל, והיו עושים שם ישיבות במסווה של תפילות. היו גם מתחקים אחרי הקצינים הבריטים שהיו באים ל'חמארה'. הם היו באים, קונים פלאפל ויושבים לאכול מול ה'חמארה'".

  

שלום פלאפל ()
שלום פלאפל. החנות ברחוב בצלאל

לאחר שאביו נפטר, החל יוסי לנהל את החנות - והמשיך את המסורת. "הפלאפל נוסד עם המדינה, הוא גדל איתה. אהבתי את החנות הקטנה הזו שהייתה לנו בהתחלה, אבל לפני 15 שנה באה עיריית ירושלים ואמרה שהיא רוצה להרחיב את הכביש ושצריך להזיז את 'שלום פלאפל'. סירבנו והיו תהליכים משפטיים ומשא ומתן על פיצויים וכולי. בסופו של דבר אי אפשר להילחם במערכת, לא יעזור כלום. נאלצנו לצאת משם ועברנו לחנות ממול".

  

לכתבה המלאה

 

בית העסק שהרכיבו בו ג'יפים ישר מהקופסה

בימוי: צחי שדה, תחקיר והפקה: עדי ברמן    (אבי חי )

בימוי: צחי שדה, תחקיר והפקה: עדי ברמן    (אבי חי )

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 
"ב. ינוביץ חלפים ואביזרים לג'יפים" הוקמה בשנת 1947 ע"י ברנרד ינוביץ, ברחוב השומרון בתל אביב, סמוך לתחנה המרכזית הישנה, וכיום מנוהלת על ידי אחיינו, איציק אלון. 
 
היינו עובדים הרבה עם משרד הביטחון והצבא", מספר אלון, "עוד כשהייתי ילד קטן באתי לעזור פה כשהייתה הרבה עבודה, אחרי מלחמת ששת הימים. גם אחרי מלחמת ההתשה הייתה פה הרבה עבודה". לפי אלון, בשנות ה-50 וה-60 מכרו בבית העסק ישירות ללקוחות לא רק את חלקי החילוף אלא את הג'יפים עצמם, שהורכבו במקום. " לדוד שלי היה אישור מהמפעל להרכיב גיפים. הג'יפים היו מגיעים בארגז, הוא היה מרכיב אותם פה, לוקח אותם לרישוי והקליינטים היו מוציאים אותם מפה".
 
איציק אלון ב. ינוביץ' ()
איציק אלון בין המדפים
לדבריו, הצטרפותו לעסק המשפחתי לא היתה מובנת מאליה: "אחרי הצבא רציתי לעשות דברים אחרים. אבל אז במהלך הלוויה של קרוב משפחה, דוד שלי נצמד אלי ואמר לי: 'נו אתה בא לעבוד?' אמרתי לו: 'דוד, יש לי תוכניות אחרות, אתה איש קשה והרבה אחיינים לא החזיקו פה מעמד'. אז הוא שאל אותי: 'כמה אתה מרוויח בצבא?' הייתי אז בקבע. אמרתי לו, משהו כמו 3,000 לירות לחודש. הוא אמר לי: 'אצלי תקבל 5'. עניתי לו: 'דוד, מתי אני בא?'".
 

 

הפרוות והחלומות של נחלת בנימין לפני קום המדינה

בימוי: צחי שדה, תחקיר והפקה: עדי ברמן    (צילום: אבי חי | עריכה: גלעד ילון)

בימוי: צחי שדה, תחקיר והפקה: עדי ברמן    (צילום: אבי חי | עריכה: גלעד ילון)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 
חנות "שוורץ פרוות" הוקמה ב-1939 ברחוב מוהליבר בתל אביב, סמוך לרחוב נחלת בנימין, על ידי יהודה שוורץ, שמכר בה בדים ופרוות מלאכותיות עד שנפטר בגיל 84. "שוורץ פרוות הוקמה על ידי אבא שלי, כמה שנים אחרי שהוא עלה לארץ", מספר ל-ynet משה שוורץ, "הוא התחיל עם עסק של בדים ולאט לאט זה זרם לכיוון של פרוות מלאכותיות".

  

לשוורץ חשוב להדגיש שמעולם לא היה מדובר בפרוות אמיתיות: "למרות שיש איזושהי טעות כששומעים 'שוורץ פרוות' וחושבים שזה אולי פרוות אמיתיות, מעולם לא היו פרוות אמיתיות, רק מלאכותיות, הקפדנו על זה. אפילו השם היה אז בזמנו 'י. שוורץ פרוות סינטטיות וסחורות הלבשה'".
 
שוורץ פרוות ()
החלומות של משה שוורץ
שוורץ מספר על התקופה שבה אביו ניהל את החנות: "אבא היה סוגר את החנות כל יום ב-2 בצהריים והולך לישון שנ"צ. הסטודנטיות היו רצות אליו אחרי יום לימודים כדי להספיק לקנות, כי לא היה משהו אחר! לא הייתה חנות אחרת! ואם הן הגיעו אחרי שאבא כבר סגר – הן היו חוזרות ביום למחרת".
 
 

החברות הגדולות שהוקמו עוד לפני המדינה

במשק הישראלי פועלים עדיין 800 עסקים וחברות גדולות שנוסדו לפני קום המדינה (בחלקם הבעלות התחלפה במשך השנים), כך עולה מנתוני חברת המידע העסקי CofaceBdi. החברות הללו מעסיקות כיום מעל לחצי מיליון עובדים במשק הישראלי, ומהנתונים עולה כי כרבע מהן הן חברות מתחום המסחר.
עובדי חברת טבע מפגינים. גם טבע הוקמה לפני המדינה (צילום: יניב מזרחי) (צילום: יניב מזרחי)
עובדי חברת טבע מפגינים. גם טבע הוקמה לפני המדינה(צילום: יניב מזרחי)
בין החברות ניתן לציין את חברות התרופות: טבע, כמיפל, סם און מדיטק, כצט ותרימה; הבנקים: בנק הפועלים, בנק דיסקונט, ובנק מזרחי טפחות;  
חברות הביטוח: מגדל, מנורה, הראל, ושומרה; חברות התעשייה: מרכבים, פניציה, א. ברמן, יפאורה, הכרם, אסם, שטראוס, וכרמל מזרחי; בתי הדפוס והוצאה לאור: הארץ, הדפוס החדש, ג'רוזלם פוסט, הוצאת עם עובד והצופה; חברות הבנייה והנדל"ן: רסקו, גב ים, אפריקה ישראל וכלכלית ירושלים; חברות השירותים: מלוני השרון, חמי טבריה, אידיבי תיירות (2009), ג'י וואן פתרונות אבטחה וצים שירותי ספנות משולבים; וחברות המסחר:  דובק, י.א. מיטווך ובניו ונ.פלדמן ובנו.
 
לדברי תהילה ינאי, מנכ״לית משותפת בחברת CofaceBdi, "החברות הוותיקות הן נקודת אור אופטימית בתקופה שבה נסגרים בכל שנה בישראל מעל ל-40 אלף עסקים, שמנסים לשרוד את השנים הראשונות של חייהם בסביבה עסקית תחרותית וקשה".

 

"המבחן של ישראל ב-70 השנים הבאות יהיה להפוך את קטר הצמיחה של המשק – תעשיית ההיי טק המקומית - לכזה שיתמוך ביצירה ובהתפתחות של חברות גדולות, שלא יעתיקו את מרכז פעילותן לחו"ל בעקבות רכישתן. קטר צמיחה נוסף הוא אותם מאות אלפי עסקים קטנים, שמהווים את מרבית העסקים במשק, והם גם העסקים שנמצאים בסיכון הגבוה ביותר. ככל שהממשלה תשכיל לתמוך בעסקים הקטנים, כך תגדל הצמיחה במשק ונראה עוד עסקים שמצליחים לפעול באופן יציב במשך עשרות שנים".

פורסם לראשונה 19/04/2018 08:00

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים