לפגיעה בטבע יש מחיר
להליכים המשפטיים מול רותם אמפרט וכימיקלים לישראל יש חשיבות לבניית האמון בין המדינה, התעשייה והציבור. לא מדובר פה רק במהלך של יראו וייראו, אלא בהבנה של כולם שצריך וניתן לקיים בישראל תעשייה נקייה ואחראית
אם המדינה לא הייתה מגישה בקשה לתביעה נגד רותם אמפרט וכימיקלים לישראל על האסון האקולוגי שנגרם בנחל אשלים, היא היתה מועלת בתפקידה. גם הבחירה להגיש תובענה ייצוגית בשם הציבור הרחב היא בחירה חשובה, המסמנת כיוון ברור: פגיעה בערכי טבע ובמערכות אקולוגיות היא פגיעה בכל אחת ואחד מאיתנו.
הגשת התובענה ובה חוות דעת כלכלית מפורטת, המעריכה את הנזקים הישירים והעקיפים לטווח הקצר והרחוק, שנוצרו כתוצאה מהשפך של החומצה אל נחל אשלים, גם מצביעה באופן ברור על כך שלפגיעה בטבע יש מחיר ושניתן להגדיר ולכמת אותו. זאת ועוד, התובענה הייצוגית היא גם תמרור אזהרה לתעשייה, אבל גם איתות לציבור שיש פה "בעל בית".
האסון בנחל אשלים התרחש כאשר הדופן של בריכת שיקוע הגבס ברותם אמפרט קרסה, ובמהלכו זרמו לנחל עשרות אלפי מטר מעוקב של מים מזוהמים. המים פגעו בכל שנקרה בדרכם, בעלי חיים וצמחים, ובסביבה הרחבה יותר של הנחל. והיום, כשנה לאחר האירוע, הגישה המדינה תובענה ייצוגית תקדימית נגד המפעל המזהם, בדרישה לפיצוי של 397 מיליון שקלים על הנזק בנחל ועל עלויות השיקום.
מעבר לחשיבות המשפטית, חוות הדעת הכלכלית שצורפה לתובענה, מציגה באופן ברור מה העלות ומה התועלת מהטבע שלנו, ומה המשמעות של זיהום סביבתי. אם עד היום דיברנו במושגים של פגיעה בבריאות הציבור, בשטחים פתוחים או במגוון מינים, הרי שעכשיו יש לכל אלה תג מחיר.
החישוב במקרה הזה כולל את העלויות של השיקום הנדרש לסביבת הנחל, וביניהן את הצורך בניטור וביצוע סקרים ומחקרים לאפיון את המצב ולעקוב אחר השיקום, ואת העלות הכרוכה בטיפול בצומח ובחי באזור הפגוע על מנת להחזיר את המצב לקדמותו. הוא מתייחס גם לעובדה שהאסון מנע מאיתנו לטייל בנחל, ולכן למעשה מכמת גם את העלות האקוויוולנטית של השימוש שלנו בנחל. אך מעל לכל, חוות דעת זו ממחישה למעשה את ערך השימוש של הנחל, זה הנובע מהתועלת של המערכות האקולוגיות, במושגים של ערך חליפין, כלומר ערך השוק שלהן. תפיסה שכזאת מאפשרת להעריך ולהנגיש בצורה נכונה את החשיבות של השירותים שהמערכות האקולוגיות מספקות לטבע ולבני האדם.
להליכים המשפטיים מול רותם אמפרט וכימיקלים לישראל יש חשיבות לבניית האמון בין המדינה, התעשייה והציבור. לא מדובר פה רק במהלך של יראו וייראו, אלא בהבנה של כולם שצריך וניתן לקיים בישראל תעשייה נקייה ואחראית. יתרה מכך, האחריות מתבטאת לא רק בפעולה כאשר יש כשל או אסון אלא בעיקר בפעילות שעושה התעשייה בכל יום כדי למנוע אותם. בנוסף, למדינה יש חובה לפקח על התעשייה ולאכוף עליה את החוק ללא פשרות.
האסון בנחל אשלים לא נגרם כתוצאה מטעות אנוש, תאונה או תקלה נקודתית, אלה כתוצאה מכשל ארוך של המפעל ותרבות ה"סמוך עליי" שמאפיינת את כולנו. המשרד להגנת הסביבה הצהיר שלצד הגשת התובענה הייצוגית מתקיים גם הליך פלילי נגד המפעל ומנהליו. יחד עם זאת אסור לשכוח שגם למשרד להגנת הסביבה יש חלק במחדל המתמשך, ושכנראה גם הוא כשל בפיקוח על הפעילות במפעל ובבריכה. לכן חשוב לזכור כי קיום הליכים משפטיים אזרחיים ופליליים נגד המפעל לא מיתר את הצורך לבחון בצורה מדוקדקת גם את התנהלות הרשויות לפני ולאחר האסון, ולמצות את הדין עם כל האחראיים לאירוע.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד " (פרדס, 2016).
לפנייה לכתב/ת 
