הוטעה לחשוב שיהפוך לשותף בבר – ויקבל 223 אלף שקל

צעיר שעבד כברמן וכמנהל בר באילת יפוצה על ידי הבעלים, שקיבל ממנו סכום כסף שלכאורה אמור היה להפוך אותו לשותף. השופט: "לא הייתה לו כוונה כזאת"

עו"ד שמואל אלדןפורסם: 09.05.18 , 22:06

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע חייב לאחרונה איש עסקים שבבעלותו כמה ברים באילת, לשלם פיצויים של כ-233 אלף שקל לצעיר שעבד אצלו כברמן במשך כשנתיים. מרבית הפיצוי שפסק השופט יוחנן כהן ניתן עבור הפרשי שכר ועל החזר הלוואה שנתן הברמן לבעלים מתוך ציפייה שיהפכו לשותפים – דבר שבפועל לא התממש.

התובע עבד ב"די-בר" ואחר כך בבר "הפינה" שבבעלות הנתבע מפברואר 2012 עד אפריל 2014. בחלק מהזמן עבד כברמן ולאחר מכן קודם לתפקיד מנהל. לטענת התובע, באוקטובר 2013 הוא העביר לנתבע 96,500 שקל כהשקעה, לאחר שסוכם ביניהם שיצורף כשותף לעסק. אבל באפריל 2014 הוא נאלץ להתפטר, לדבריו בשל אי-תשלום משכורת ואי-צירופו כשותף לעסק.

תביעה:

שיקר על שעות עבודה בשווי 280 אלף ש'

עו"ד אוריאל בן אסולי

חברת "ריסקו" פיטרה את העובד ודרשה שיחזיר לה את הסכום. אבל בבית המשפט נמצא שהצדק היה דווקא עם הנתבע, והוא זה שיזכה לפיצוי

תביעה: שיקר על שעות עבודה בשווי 280 אלף ש'

בתביעה שהגיש ב-2015 דרש המנהל לשעבר הפרשי שכר, פדיון דמי חופשה, דמי הבראה והפרשות לפנסיה. בנוסף, טען, הנתבע הפר את ההבטחה לצרף אותו כשותף על כל המשתמע מכך (תשלומי רווחים, זכויות חתימה, גישה לחשבון הבנק של השותפות וכיו"ב), ולמעשה הוא נותר "כאחרון העובדים".

מנגד הציג בעלי הבר גרסה שונה לחלוטין: לדבריו, החל מאוקטובר 2013 המנהל לא היה זכאי לזכויות סוציאליות משום שהפסיק להיות עובד והפך לשותף מלא. כעת, לשיטתו, הוא מנסה להרחיב בחוסר תום לב את תקופת ההעסקה.

אלא שבבית הדין התברר שגרסת הבעלים חסרת בסיס. השופט יוחנן כהן התרשם שהצדדים רצו להיות שותפים אך בפועל המשיכו לקיים יחסים של עובד-מעסיק. לדבריו, הזרמת הכספים על ידי התובע הייתה "שלב מעבר" ל"שותפות שבדרך", אך בסופו של דבר היא לא קרמה עור וגידים.

הוא התבסס בין היתר על כך שהתובע לא קיבל תשלומים בהתאם לרווחים (אלא תשלום חודשי קטן וקבוע כהחזר להשקעתו), ואף לא היה שותף בסיכונים, בהפסדים, בהוצאות ובשגיאות. "הנתבע בענייננו, לא עמד בנטל להוכיח כי התובע אכן היה שותף לפי קריטריונים אלו", כתב בפסק הדין.

בנוסף, השופט כהן הצביע על כך שהעסק המשיך להתנהל מחשבון הבנק שהיה קיים לפני כוונת הצדדים להיכנס לשותפות, השותפות לא דווחה לרשויות והתובע אף לא חתם על ערבויות בגין התחייבויות העסק. "לנתבע כלל לא הייתה כוונה אמתית שכזו, אלא הלה בחר להציג את הדברים כך במצג שווא, בכדי לקבל את ההשקעה שנדרשת לו לעסקו", סיכם.

הוא חייב את בעלי הבר לשלם לתובע כ-233 אלף שקל שכללו זכויות סוציאליות שונות, וכן החזר ההלוואה שניתנה עבור ה"שותפות".

סכום ניכר מהפיצוי (כ-116 אלף שקל) ניתן עבור הפרשי שכר, לאחר שנקבע כי טיפים שהתובע קיבל לא היוו חלק משכר עבודה. כמו כן, 5,000 שקל מתוך הפיצוי הם החזר עבור דוח עישון שנאלץ לשלם מכיסו במקום הבר. הנתבע חויב גם בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.