היחסים המורכבים שלי עם אימא
בעקבות ריב משפחתי ונתק של כמה חודשים, מעיין גרבר ואמה מיקי החליטו לקבל עזרה כדי לעבוד על הקשר ביניהן. "הרגשתי כאב פיזי בעקבות המשבר", מספרת האם שהחליטה יחד עם הבת לעזור לאימהות ולבנות בוגרות להתחיל לדבר מכל הלב
יחסי אימהות וילדות תמיד היו דבר מורכב. הפער בין להיות חברה לבין אימא שמציבה גבולות לא תמיד פשוט, ובטח לא כשהילדה הופכת לאישה בוגרת.
מעיין גרבר (33) ואמה, מיקי גרבר (64), מכירות את המורכבות הזו מקרוב. הן חוו נתק ביחסים - קיצוניות מנקודה של קשר הדוק ושיתופיות לבין נתק מוחלט שבו מעיין כמעט ולא מבקרת בבית הוריה. בנקודת שבירה קשה הן הבינו שצריך לעשות שינוי.
איך נוצר הנתק?
"לאימא ולי יש קשר קרוב ומיוחד", מספרת מעיין. "היום, בדיעבד אני יודעת להגיד שאולי קרוב מדי. לעומת זאת, לאורך שנות ההתבגרות ושנות העשרים לחיי הקשר עם אבי היה מורכב וקשה. מצד אחד משפחה קרובה ומלוכדת, מצד שני יחסים מורכבים ולא פשוטים. דווקא בגלל שאנחנו רבים מאוד ודומים, נוצרים קונפליקטים.
"אימא לקחה תפקיד כראש השבט והייתה לכודה באמצע. אבא ואני משכנו כל אחד לצד שלו והייתה לנו מעיין ציפייה ממנה שתפתור את המצב. בשלב מסוים, לפני שש שנים בערך, הקושי החריף והיה סוג של פיצוץ, ריב אחד גדול בבית של ההורים. היא נקטה עמדה לצידו ולא היינו בקשר מספר חודשים. כמעט ולא דיברנו, המעטתי להגיע לבית של ההורים, לעיתים ניסיונות לשוחח שלא צלחו, חוויה קשה מאוד".
מישהו ניסה לגשר?
"כולם. אחי, אבא שלי ניסה, המשפחה מסביב, אפילו היא ואני ניסינו, אבל זה לא צלח. אנשים מסביב היו מופתעים. אנחנו משפחה מלוכדת, אנחנו הגרעין שסביבו מתכנסים, המשפחה די נקרעה".
מיקי, איך הרגשת כאימא?
"נורא, כאב פיזי ממש. מעיין ואני היינו בקשר עמוק מאוד. היא שיתפה אותי בכל דבר בחיים שלה, אני התחברתי לתפקיד האמהי בצורה מוחלטת. ממקום כזה הגענו למקום שאנחנו לא מדברות, מלבד אינפורמציה ודברים בסיסיים. אני השלכתי את עצמי והושלכתי החוצה מתוך האינטימיות הזו. אני אדם מודע עם כלים לעבודה פנימית ועדין זה היה דרמטי, מקום לא פשוט - למרות שאני עוסקת בטיפול. כשאתה כל כך סוער בתוך הכאב והקשר, קשה להיות מודע ותקשורתי. אגב, הזמן שבו לא דיברנו הוא שולי, השוני הוא ביחסים, בעוצמה של הנתק".
בנקודה מסוימת, כעבור מספר חודשים של נתק, הייתה לדבריהן תחושה שאי אפשר יותר, היה לכולם ברור שצריך להירתם ולהתחיל טיפול בעזרת אשת מקצוע. מעיין החלה בטיפול אישי ולאחר מכן החליטה לפנות למטפלת שמומחית בטיפול משפחתי, עבודה הדרגתית ששינתה את הדינמיקה המשפחתית כולה.
קראו עוד בערוץ הורים:
12 משפטים שיעשו לילדים שלכם את היום
הילדה אכלה ג'אנק - אמה מצאה פתרון יצירתי
"לקח לנו כשנה, עד שיכולנו להודות שאנחנו בצד השני, עד שההלם שכולנו חווינו ועד היום זה בזיכרון של כולנו", אומרת מיקי. "אבל אנחנו במקום נעים ומודע ואנחנו יודעים היום שאפשר לגשר על הכול. גם אני וגם מעיין יודעות להיות בשני הצדדים, האופטימי והכאוב, ואנחנו ההוכחה שאפשר להיחלץ".
מתוך הטיפול בעצמן ובקשר בינהן ומתוך הניסיון המקצועי של שתיהן, מעין כפסיכותרפיסטית, מנחת קבוצות ויועצת למיניות מעצימה ומיקי, מטפלת, מאמנת ומדריכת הורים, הן חקרו, למדו, כתבו מאמר אקדמאי ונולדה סדנה משותפת בשם "מקום לקשר - קרבה וחופש ביחסי נשים ואימהותיהן" עבור נשים בוגרות ואימהות במטרה ליצור פתח לשיחה.
אימא או חברה?
"אנחנו חיות בעידן שבו הבנות, הנשים הצעירות הופכות בוגרות ועצמאיות, בין אם מקימות משפחה או לא. לעיתים, בונות דרך חיים שונה משל האם", אומרת מיקי. "לאימהות של היום יש פנטזיה על קשר חברי שקצת מבלבל ועלול להחליש את שני הדדים. מצד אחד את בת ואנחנו יכולות להיות חברות. מצד שני, מרגישות פחות טוב עם הנזקקות כבת או מנגד הרצון של הבת שאמה תהיה אימא ולא חברה. לעיתים, הן מפספסות את האימהות שלהן כנשים".
"התחלנו לחקור וראינו שכל מה שנכתב על יחסי אימהות-בנות, נכתב על הקשר כשהבנות צעירות ולא נשים בוגרות", מספרת מעיין. "הרגשנו בצורך לשים דגש גם על יחסים בין נשים צעירות לאימהות. חקרנו את הנושא ושמנו לב שכל אישה שנייה אומרת 'זה מורכב אצלנו', גם אם לא היה קרע ביחסים. בין נשים צעירות לאימהות יש קונפליקטים שונים, דינמיקה עם שאר המשפחה, אי הסכמה לגבי בחירות שונות בחיים, כסף, תמיכה כלכלית עד כדי הימנעות לשתף אחת את השנייה".
מה קורה בסדנה כשאימהות ובנות יושבות יחד?
מיקי: "המטרה היא לראות אחת את השנייה כנשים בוגרות, להבין ולהכיר את הדינמיקה בין האם לבין הבת, למצוא את האיזון. תהליך של עיבוד, ריפוי ותיקון למקום של שתי נשים, התבוננות והכרה על מה שהיה יחסים עד כה ולאן אנחנו רוצות ללכת עם הקשר.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
מעיין: "המעניין הוא שהרבה פעמים הבת מביאה את האם ואנחנו שמות לב שלפעמים זה מלווה בחשש אבל אני חושבת שעצם ההזמנה ולא משנה אם יגיעו או לא, עצם ההנכחה לסדנה, היא פתח לשיחה משמעותית ויצירת שינוי משום שההזמנה אומרת - 'הייתי רוצה להשקיע בקשר ולהוביל אותו למקום אחר'.
"מגיעות אלינו נשים עם יחסים של אי אמון ועד ל'למה את לא מקבלת שבחרתי להביא ילד לבד' או בחירה דתית או קשה לי עם הבחירות של האם וכו', וגם כאלו שמרגישות שרוצות שיהיה יותר קל. שוקלות מילים, נזהרות, נמנעות מנושאים כמו כסף ותמיכה כלכלית".
יש משהו שאפשר לעשות בשלב מוקדם של היחסים, שימנע מורכבות בעתיד?
מיקי: "כולנו אימהות טובות ועושות הכי טוב שיכולות אבל זה לא מגן עלינו מטעויות. אני יכולה להעיד עליי, בשלב מסוים הרגשתי שמשהו לא טוב קורה ולא הייתי מספיק אמיצה עם עצמי להגיד שאני צריכה עזרה.
"למרות שאני אימא נהדרת ומטפלת, אני צריכה עזרה. לא תמיד אנחנו מבינות את המגבלות של עצמנו כאימהות, משום שאנחנו כל כך מגויסות וקוראות ולומדות שלפעמים לא רואות. לכן אנחנו צריכות לדעת שזה בסדר, רק צריך לקרוא לעזרה או להיות מודעות".
אילו עצות יש לכן ליחסי אימהות ובנות שהן כבר נשים בוגרות?
מיקי: "להתגבר על הפחד, להעיז , ליצור מרחב משותף עם אפשרות לשיחה, לבילוי משותף, מקום שהוא לא הבית משום שבבית יש דינמיקה מקבעת. פני לבתך והציעי לה לדבר עליכן. יש המון מה ללמוד אחת על השנייה, לחלוק, להכיר ממקום חדש ולא לפחד. גם לא לוותר, לא ליפול למקום ה'אין לי זמן'. חשוב גם לזכור שאם היה קרע או קושי או כאב עמוק, לעולם לא מאוחר מדי לטפל בו ביחד".
"חשוב לדבר גם על הלא מדובר", מוסיפה מעיין. "להסכים לפגוש את עומקם של הדברים ולתקשר בגובה העיניים".
לפנייה לכתב/ת 
