חסומים: למה הגברים הערבים הם הבעיה הבאה של שוק העבודה בישראל
לפני 40 שנה, שיעור התעסוקה של הגברים הערבים היה גבוה יותר מזה של הגברים היהודים אפילו. אך הצורך ההולך ופוחת במקצועות פיזיים מביא לכך שדווקא אוכלוסייה זו, ולא רק הגברים החרדים או הנשים הערביות, היא האוכלוסייה בה צריך להשקיע עכשיו, כדי לא להצטער אחר כך. קפיצה לעתיד
מדינת ישראל השקיעה רבות בשנים האחרונות בשילובן של שתי אוכלוסיות "בעייתיות" בשוק העבודה - החרדית והערבית. הנתונים מצביעים על כך שיעדי הממשלה לתעסוקת גברים ערבים ונשים חרדיות הושגו, ולכאורה נותר לטפל בגברים החרדים ובנשים הערביות שעדיין רחוקים מהיעד.
עם זאת, מחקר חדש של ניצה (קלינר) קסיר ממכון פאלק באוניברסיטה העברית ופרופ' ערן ישיב מאוניברסיטת ת"א, שבדק את התפתחות המכשולים העומדים בפני גברים ונשים מהמגזר הערבי מאז 1970, לא צופה עתיד ורוד להשתלבות הגברים הערבים בשוק התעסוקה המתפתח. בשוק תעסוקה זה מקצועות רבים עלולים להימחק בשל הקדמה הטכנולוגית, בעיקר כאלה בהם מועסקים גברים ערבים רבים.
אחוזים נמוכים של שילוב ערבים בשירות הציבורי
כמה משרות צפויים לגנוב לנו הרובוטים? כנראה פחות משחשבנו
נכון להיום, 52% מהערבים הם עניים. כלומר אחד מכל שני אנשים בחברה הערבית הוא עני לפי הגדרת המוסד לביטוח לאומי, והערבים מהווים כ-48% מכלל העניים בישראל. אחד הגורמים העיקריים למצב זה הוא מצבם של הערבים בשוק העבודה, גם מבחינת שיעור תעסוקה, אך לא פחות מכך - מאיכות התעסוקה.
קסיר וישיב התייחסו במחקרם למאפיינים הבולטים של גברים ערבים בשוק העבודה. רובם אכן עובדים אך שיעור גבוה מהם מועסקים במקצועות המאופיינים בהשכלה נמוכה ומצריכים כושר פיזי, מה שמוביל אותם לפרישה מעבודה בגיל צעיר מאוד. בנוסף, ישנו שיעור גבוה של אקדמאים שאינם מועסקים במקצוע שלמדו, ורוב הגברים הערבים משתכרים שכר נמוך.
החסמים התעסוקתיים שמשפיעים על כל קבוצות האוכלוסייה מתחילים עוד לפני הכניסה לשוק העבודה – בשלב רכישת המקצוע. אלה כוללים הקצאת משאבים לא זהה בבתי הספר היסודיים, אפליה/העדפה מתקנת בקבלה ללימודים, הבדלים באיכות בתי הספר הקיימים במקום מגוריהן של הקבוצות השונות, ונורמות חברתיות המונעות מחברי קבוצה כלשהי לעסוק במקצוע מסוים.
בין החסמים אחרי רכישת המקצוע נכללים אפליה בקבלה לעבודה, חסמי יציאה מהבית עקב מחסור במעונות יום, רמת תחבורה ותשתיות ציבוריות, מחסור באזורי תעסוקה נגישים, חולשה של הרשויות המקומיות שיכולה להקשות על ייזום, תכנון ופיתוח וגם העדפות אישיות ותרבותיות.
כשבוחנים את הפערים מהם נובעים החסמים במגזר הערבי צריך להתחיל מבתי הספר. לפי נתוני משרד החינוך שיעורי הנשירה של תלמידים ערבים בבתי ספר גבוהים יותר, רמת הציונים של התלמידים נמוכה יותר (תוצאות מבחני המיצ"ב, מבחני PISA, ומבחני TIMSS), שיעור הזכאים לתעודת בגרות נמוך יותר (והציונים באנגלית ובמיוחד במתמטיקה נמוכים יותר), וההישגים במבחן הפסיכומטרי נמוכים יותר – בחשיבה כמותית, חשיבה מילולית ואנגלית.
המיומנויות שנצטרך בעתיד
נתונים אלה מביאים לכך שרמות המיומנויות הנדרשות לשוק העבודה כמו קריאה, אוריינות מתמטית ופתרון בעיות בסביבה מתוקשבת, הן נמוכות באופן יחסי. לפי המחקר, הסיבות לנתונים אלה נובעות בעיקר מפערי תקצוב במערכת החינוך בשלב הטרום-אקדמי. התקציב לתלמיד ערבי בשנת תשע"ו היה נמוך ברמה המצרפית ב-3.5% מהתקציב לתלמיד יהודי. כשבוחנים את גודל הפער לפי שלב חינוך ומדד טיפוח, עולה כי הפער גדול אף יותר. בנוסף, רמת מערכת החינוך בחברה הערבית נמוכה יותר מזו בחברה היהודית.
בנוסף, לפי המחקר ניתן לראות כי השתתפות החברה הערבית בהשכלה הגבוהה נמוכה יחסית, ופוחתת עוד יותר בתארים הגבוהים, שיעורי הנשירה של הסטודנטים הערבים גבוהים יותר, משך הלימודים לקבלת התואר ארוך יותר, שיעור גבוה מהסטודנטים לומד במכללות, וריכוז גבוה בלימוד מקצועות בעלי פוטנציאל הכנסה נמוך.
קסיר וישיב מציינים כי בעקבות הקצאות משאבים והפעלת תוכניות מדיניות בתחומים שונים, הנתונים של החברה הערבית, על פני זמן, מצביעים על שיפור ברוב התחומים, אך באותו זמן מצביעים על אי סגירת הפערים עם החברה היהודית.
במחקר נבחנו תפקידם היחסי של סוגי החסמים השונים – טרום שוק העבודה ובתוך שוק העבודה. נבחנו 4 קבוצות אוכלוסייה: גברים ערבים, נשים ערביות, גברים יהודים ונשים יהודיות. משלחי היד חולקו ל-3 קבוצות לפי רמת הכישורים הנדרשת: גבוהה, בינונית ונמוכה. נקודת ההשוואה הייתה הגברים היהודים.
מבחינת גברים ערבים, נרשמה עלייה ניכרת בחסמי רכישת מקצוע העומדים מולם כאשר הם הבוחרים במקצועות בעלי מיומנות גבוהה, בעוד במקצועות בעלי רמת מיומנות בינונית לא חלו שינויים על פני השנים, ואילו במקצועות ברמת מיומנות נמוכה נרשמה אפילו ירידה קטנה בהשפעת החסמים. כלומר, גברים ערבים שרוצים לרכוש מקצוע עם שכר גבוה כמו בתחום ההייטק למשל, נתקלים בחסמי טרום שוק עבודה שהולכים וגדלים.
לעומת זאת, כשבוחנים את החסמים בשוק העבודה עצמו לאחר רכישת המקצוע, ניתן לראות ירידה בחסמי שוק העבודה על פני השנים, וירידה משמעותית במקצועות עם מיומנות גבוהה. כלומר, לאחר שנרכש המקצוע, הגברים הערבים נתקלים בפחות חסמים, ומבחינת מקצועות עם מיומנות נמוכה קיימים אף יתרונות לגברים ערבים ביחס לגברים היהודים.
עם זאת, כאשר בוחנים את סך החסמים – לפני ואחרי רכישת מקצוע, רואים עדיין עלייה במקצועות ברמה גבוהה. בשיחה עם ynet, קסיר מציינת כי הדבר גורם לאוכלוסיית הגברים הערבים להתמקד במקצועות ברמה נמוכה שגם מניבים שכר נמוך, מה שיכול לגרום לכישורי תעסוקה נמוכים גם בעתיד.
קסיר מסבירה, כי למרות ששיעור התעסוקה בקרב גברים ערבים יחסית גבוה ועומד על כמעט 67% בגילאי 15 ומעלה ואף מגיע לכ-80% בגילאי העבודה המרכזיים של 24-65, בשנת 1970 שיעור התעסוקה של הגברים הערבים היה גבוה יותר משל הגברים היהודים, והיום המגמה הפוכה. דבר זה נובע מהשינויים הטכנולוגים בשוק העבודה והצורך הפוחת בעובדים פיזיים בישראל, כמו גם בכניסה של העובדים הזרים.
לפי מחקר עדכני שבדק את השפעת האוטומציה על שוק העבודה ופורסם על ידי ה-OECD, ההשפעה הגדולה ביותר של עליית הרובוטים והאינטליגנציה המלאכותית תהיה על מגזרים שנמצאים כבר היום תחת איום - עובדים בעלי מיומנויות נמוכות. כותבי המחקר ציינו, כי "הטכנולוגיה תייצר ללא ספק גם מקומות עבודה חדשים רבים", אך מדגישים כי יש להיערך לעולם החדש, ולספק הכשרה מקצועית למגזרים הצפויים להיפגע. דבר זה מחדד את הבעייתיות במגמה העולה לגבי השתלבות הגברים הערבים בשוק העבודה בישראל.
אז איך עוצרים את המגמה? קודם כל מתחילים מלמטה. בטווח הקצר: מיפוי הבעיות, שיפור מצבם של בתי הספר בתחתית הסולם, חיזוק השליטה בעברית, מניעת נשירה, ועקיפת הרשויות המקומיות בהעברת תקציבים לחינוך. בטווח הבינוני: הקצאת משאבים ושיפור איכות כוח ההוראה. בטווח הארוך: שינוי יסודי בתמיכה בהשכלה בכל רמות החינוך.
לפי החוקרים, לאחר מכן יש לפעול לפיזור תעסוקתי רחב יותר, ולמנוע ריכוז-יתר במשלחי יד פיזיים של הגברים. לסייע בהסבה מקצועית עם הכשרות מקצועיות ממוקדות, וגם לדאוג לסיוע וליווי בכתיבת קורות חיים והכנה לראיונות עבודה.
בנוסף, החוקרים ממליצים לתקוף את הנושא גם על ידי צמצום העובדים הזרים שמחליפים את הגברים הערבים: "יש ליישם את החלטות הממשלה לגבי מיסוי תעסוקת זרים, להגביר את האכיפה על העסקת עובדים זרים לא חוקיים, לסבסד עבודת ערבים ישראלים במשלחי יד או בענפים מסוימים או לייקר את העסקתם של עובדים חלופיים".
ומה לגבי הנשים הערביות, ששיעור התעסוקה שלהן הוא הנמוך ביותר מכל קבוצות האוכלוסייה בישראל? דווקא כאן ניתן למצוא סיבה מסויימת לאופטימיות. כשבוחנים את נתוני המחקר ניתן לראות כי בפני נשים ערביות עומדים חסמים גבוהים ביחס לשאר הקבוצות, אך בהחלט נרשמה ירידה ניכרת בחסמים במשלחי-יד בכל רמות המיומנות. במשלחי-יד עם מיומנות נמוכה או בינונית, הירידה מונעת מירידה בחסמים לרכישת מקצוע וגם באלה של שוק העבודה עצמו, ובמשלחי-יד עם מיומנות גבוהה - ירידה בחסמים בשוק העבודה עצמו ועלייה קלה יותר בחסמים לרכישת המקצוע.
אפליה כפולה ועתיד אופטימי
אין ספק כי הירידה המשמעותית בחסמים הובילה להשתלבות גדולה יותר של נשים ערביות בשוק העבודה, כפי שניתן לראות מנתוני הלמ"ס, אך עדיין מדובר בשיעור השתתפות נמוך מאוד ביחס לשאר האוכלוסיות.
קסיר דווקא נשמעת אופטימית: "שיעורי התעסוקה אצל הנשים הערביות הם באמת נמוכים, אבל יש עלייה לאורך זמן. אני לא אוהבת להתנבא, אבל יש סיכוי סביר שבעוד 40 שנה המצב יהיה הרבה יותר טוב, כי רואים השתלבות אדירה בהשכלה הגבוהה של הנשים הערביות, ושינוי מגמה הרבה יותר חזק מאשר אצל הגברים".
קסיר מציינת, כי החסמים שעדיין עומדים בפני הנשים הם בעיקר חסמים תרבותיים בהקשר של מי מטפל בילדים. אליהם מצטרף המחסור בתחבורה ציבורית יעילה ביישובים הערביים, והמחסור במקומות עבודה קרובים שיכולים לאפשר משרות חלקיות וטיפול בילדים.
מרים כבהא, נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד העבודה והרווחה, התייחסה לנושא הנשים בכנס שנערך לפני כשבועיים על ידי "גבעת חביבה לקידום חיים משותפים בישראל". היא אמרה, כי "כדי לפרוץ את תקרת הזכוכית, צריך להבין שיש אפליה כפולה כלפי נשים ערביות בשוק העבודה ואפילו משולשת. גם אפליה נשית, גם אפליה על בסיס לאום וגם אפליה על רקע דתי לחלקן.
"אנחנו מנסים לעודד נשים ערביות להתלונן במקרים כאלו. רופאת שיניים מצטיינת, מוכשרת למשרה נתקלה בחסם על רקע דתי רק משום שהיא עם חיג'אב. גם האחריות ההורית נופלת בחברה הערבית ביתר שאת על הנשים. זה מונע מהן להתקדם".
עוד חסם גדול: ההפרדה
החוקרים מציינים כי ניתן לראות את ההשפעות של השקעת הממשלה במגזר הערבי בשנים האחרונות, אך לנוכח אי סגירת הפערים נראה שיש מקום להעמקת המדיניות. קסיר טוענת כי התשואה שהמדינה יכולה לקבל מהשקעה בהסרת החסמים של הנשים הערביות יכולה להגיע למספרים גבוהים מאוד בהשוואה לכל השקעה אחרת, ותלויה רק בניתוב משאבים נכון על ידי המדינה. היא טוענת כי ההשקעה צריכה להיות מכוונת בעיקר לחסמי רכישת מקצוע עם כישורים גבוהים.
מנכ"ל "גבעת חביבה לקידום חיים משותפים בישראל", יניב שגיא, מצביע על כמה נקודות נוספות שמתפספסות בשילוב הערבים בשוק העבודה: "הדבר המרכזי והבסיסי, זו היכולת לדבר ולכתוב בשפה העברית הדבורה, השוטפת. היא נדרשת לצורך כניסה למוסדות האקדמאים ומשם כדי שיוכלו להצליח בראיונות העבודה, ולתקשר ללא הבדל עם עמיתיהם לעבודה ולקוחות. היום, השפה מהווה חסם עצום שמונע את השתלבותם ברוב המרחב התעסוקתי בישראל.
"חסם נוסף שמונע את השתלבותם בשוק העבודה הוא ההפרדה הקיימת בין שתי החברות - היהודית והערבית. מאחר וכבר משלבים מוקדמים אין היכרות עמוקה ורציפה. אי ההיכרות מייצרת אפליה ורתיעה מהעסקת ערבים בחברות וארגונים. בניגוד להתקדמות של רשויות המדינה בנושא השפה, בתחום המפגשים ההבנה טרם חלחלה, המדינה צריכה לראות בכך חסם נוסף המשאיר את הערבים מאחור גם בשוק העבודה".
לפנייה לכתב/ת 
