"הסינים רובוטים מטונפים": אלברט איינשטיין הגזען
נחשף יומן מסע לאסיה של המדען היהודי: "במזרח התיכון לבנטינים שהקיאו אותם מגיהנום, בסין אפילו הילדים מלנכוליים"
הסינים "הם יותר רובוטים מאנשים", בסרי לנקה "חיים בזוהמה אנשים שצריכים מעט ועושים מעט", ובמזרח התיכון "לבנטינים מטונפים". יומני מסע של אלברט איינשטיין משנות העשרים של המאה הקודמת חושפים את דעותיו הגזעניות, בעיקר כלפי הסינים.
הכתובים, שפורסמו תחת השם "יומני המסע של אלברט איינשטיין" על ידי הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, חושפים כי איינשטיין - אולי המדען המפורסם ביותר בכל הזמנים שפיתח בין היתר את תורת היחסות - היה מוטה נגד אוכלוסיות שונות. מדובר בניגוד חריף לדעותיו בשנות חייו המאוחרות, אז אמר כי הגזענות היא "מחלה של האנשים הלבנים".
היומנים נכתבו בין אוקטובר 1922 למרץ 1923. באחד מהם כתב המדען היהודי כי "הסינים לא יושבים על ספסלים בזמן שהם אוכלים, אלא גוחנים, כמו שהאירופאים עושים בעת שהם מטילים את מימיהם בשדות. הכול קורה בשקט. הם אנשים מטונפים. העם הוא כמו עדר. לפעמים הם יותר רובוטים מאנשים. אפילו הילדים נראים מלנכוליים ומסוגרים".
הוא התייחס ל"עושר הצאצאים" ול"פריון" הסיני ואמר: "יהיה חבל מאוד אם הסיני הזה ידחוק את רגליהם של שאר הגזעים. עבורנו רק המחשבה על כך היא דבר קודר".
איינשטיין החל את מסעו באסיה לאחר שזומן לנאום ביפן זמן קצר לאחר שזכה בפרס נובל בפיזיקה ב-1922. פרט לסין, יפן וסרי לנקה, הוא הגיע בין היתר גם לסינגפור, להונג קונג - ואף לארץ ישראל.
הוא תיאר "לבנטינים מטונפים שנראים כשודדים", בעת שהגיע לנמל פורט סעיד במצרים. "בנמל נחיל של סירות עם לבנטינים שצועקים מכל פינה ומתקרבים במהירות אל הספינה שלנו. כאילו שהקיאו אותם מגיהנום".
איינשטיין בז גם לאנשי ציילון, כיום סרי לנקה. בציילון, הוא כתב, המקומיים חיים "בזוהמה גדולה ובסירחון". לדבריו, "הם עושים מעט, וצריכים מעט. המעגל הכלכלי הפשוט של החיים".
המדען המפורסם חיווה את דעתו גם על היפנים, אותם הציג באור מעט חיובי יותר. הוא אמר כי הם "הגונים ואינם גנדרנים". עם זאת כתב כי "הצרכים האינטלקטואלים של המדינה נראים חלשים יותר מאלו האמנותיים - אופי טבעי?".
את היפניות, לעומת זאת, הוא בחן בעיקר מהבחינה הגופנית: "הן נראות מצועצעות ומבולבלות. עיניים שחורות, שיער שחור, ראש גדול, ממהרות". באותו מסע העביר איינשטיין פתק לשליח במלון ביפן, ובו "תיאוריית האושר"
שלו. הפתק הזה נמכר בשנה שעברה במכירה פומבית בירושלים, תמורת 1.3 מיליון דולר.
הכתבים תורגמו מגרמנית ותוארו כ"פרסום הראשון של יומן המסע של איינשטיין במזרח הרחוק ובמזרח הקרוב". בתיאור הספר נכתב כי הוא "מכיל חלקים שחושפים את הסטריאוטיפים שבהם השתמש איינשטיין כדי לתאר אומות שונות, ומעלים שאלות לגבי גישתו לגזענות".
עורך הספר זאב רוזנקרנץ אמר ל"גרדיאן" כי דעותיו של איינשטיין לא היו אמורות להגיע לציבור. "הרבה הערות הן לא נעימות בשבילנו, בעיקר מה שהוא אומר על הסינים. זה די בניגוד לדימוי הציבורי שלו כאייקון הומניטרי. זה היה שוק לקרוא את זה, הוא לא התכוון שזה יגיע לפרסום".
ב-1946, בנאום באוניברסיטת לינקולן, האוניברסיטה השחורה הראשונה בארצות הברית שהעניקה תארים, אמר איינשטיין כי "בארצות הברית יש הפרדה בין לבנים לצבעוניים. ההפרדה הזו אינה מחלה של האדם השחור. זו מחלה של האנשים הלבנים. אני לא מתכוון לשתוק בנושא". תשע שנים אחר כך מת איינשטיין בגיל 76.
לפנייה לכתב/ת 
