כיף לי איתך, אבל בחיים לא אהיה בן הזוג שלך
כבר שנים שהוא שוכב איתך, יש ביניכם תחושת חיבור וחברות אמיתית. ולמרות זאת, הוא לא בוחר בך כבת זוג. למה זה קורה ומה עלייך לעשות כדי לצאת מהלופ?
רבות מלקוחותיי נמצאות במערכות יחסים עם גברים שאינם בני זוגן, לעיתים במשך שנים. במערכות יחסים אלה יש סקס, כמובן, אבל יש בהן גם תחושת חיבור וחברות אמיתית. ולמרות זאת, הגברים שעמן לעולם אינם בוחרים בהן כבנות זוג, ובכל פעם מחדש הם שבים ומזכירים להן שאין כאן שום מחויבות. כשזה קורה, השאלות שבדרך כלל עולות אצל לקוחותיי הן: "אבל למה הוא כל פעם חוזר אם הוא לא רוצה קשר רציני?", ו"איך הוא לא רוצה יותר אם כל כך טוב לנו ביחד?". על שתי השאלות האלה אני רוצה לענות במאמרי הנוכחי, שכן את הסיפור הזה חוויתי בעצמי.
לקראת גיל 24 הכרתי את עדו דרך חבר לעבודה. יצאנו כמה חודשים ואף שהיחסים התחילו טוב, הם התדרדרו במהרה. הוא היה בקבע ורצה שכל סופ"ש נהיה אצל הוריו, מקום בו הרגשתי מאוד לא בנוח ולא הייתי אני. איבדתי את המשענת הפנימית שלי והפכתי חלשה ותלויה, וכתוצאה מכך הוא החל להירתע. אחרי כמה חודשים הוא החליט להיפרד ממני, הציע שנמשיך לשכב ואני הסכמתי. אך אחרי שידידה אמרה לו שזה לא בסדר לעשות דבר כזה, גם זה הסתיים לאחר זמן קצר.
שנה לאחר מכן פגשתי במקרה ידיד משותף. "עדו שאל מה שלומך", הוא אמר לי. "אה, נחמד. תמסור לו ד"ש", עניתי. ולמרות ששנה לפני כן חוויתי שברון לב מטלטל כתוצאה מהפרידה, לא חשבתי יותר מדי, וכשעדו התקשר בעקבות הד"ש שלי, תוך שעות ספורות הוא כבר היה אצלי שוב במיטה. מאותו רגע, במשך שנתיים, היחסים נמשכו און אנד אוף, אך לא כזוגיות, אלא כקשר אינטימי שהפך גם לחברות. היה לנו כיף ביחד והכול היה טוב, אבל ברגע שהרגשות שלי היו מתעוררים והייתי רוצה יותר, עדו היה מתרחק ומתנתק.
יום אחד נמאס לי, אבל ממש. זה לא שכבר לא היו לי רגשות, אלא שלא יכולתי לשאת עוד את הכאב. באותו ערב הזמנתי את עדו והודעתי לו שזה נגמר סופית, אך לפני ששלחתי אותו הביתה הייתה לי שאלה. "אתה יודע איך אני מרגישה בכל פעם", אמרתי לו. "אז למה אתה תמיד חוזר?". תשובתו הייתה: "כי אני תמיד מקווה שהפעם תרגישי אחרת".
את משמעות דבריו הבנתי היטב: "כיף לי איתך, אני נמשך אליך, וכל עוד זה בתנאים שלי מצדי זה יכול להימשך". וזו, בפשטות, הסיבה שהם תמיד חוזרים. כי כיף להם! אך כשאת מתחילה לרצות יותר ולכעוס על זה שאין מחויבות - הם מתרחקים ממך כמו מאש. לעומת זאת, כשהרגשות שלך דועכים ואת מתחילה לשכוח מהם - הם מריחים זאת כמו כלבי גישוש ומופיעים שוב בחייך כאילו דבר לא קרה.
אבל אם טוב לו, למה הוא לא רוצה אותי?
ולמה למרות שכל כך טוב לנו יחד הם לא רוצים יותר? את התשובה לשאלה זו ניתן למצוא בסיפור שלעיל, סיפור שכל אחת מכן מכירה בוורסיה האישית שלה. כפי שתיארתי, אני מהר מאוד הפכתי להיות חלשה מול עדו. אושרי הפך תלוי בשיחות ובמפגשים עמו. בלעדיהם לא הרגשתי שלמה, ולמען הקשר ויתרתי שוב ושוב על הדברים שהיו חשובים לי. למעשה, לא כיבדתי את עצמי מולו, ולפיכך, למרות שהוא חשב שאני חכמה, מעניינת ומושכת, לא עלה על דעתו שיום אחד נהיה שוב זוג.
מכאן חשוב שתזכרי: כשאת מציבה את עצמך בעמדת נחיתות, הגבר שמולך אינו יכול לשאת אליך עיניים. "אבל אני לא מצליחה להיות חזקה", את תגידי, וחוסר השליטה אכן נובע ממצב רגשי רעוע ומתחושת ערך עצמי נמוכה. כך קרה גם אצלי - מצד אחד, הערכתי את עצמי וידעתי מה אני שווה, אך מצד שני בתוכי קננה תחושת עזה של חוסר ערך - שבי ממילא אף אחד לעולם לא יבחר, ולכן כדאי שאסתפק במה שאני יכולה.
בנוסף, מאחר שהייתי אדם מריר ומלא רחמים עצמיים הרגשתי צורך מתמיד לברוח מעצמי, ולפיכך לא היו בי כוחות לעמוד מול הפיתוי הזה של רגע קט של נחמה. ניתן להסיק מכך שבמקרים כמו אלו, האישה היא החלשה, זו שרוצה יותר, ואילו הוא החזק, זה שרוצה פחות, ומכאן גם זה שצריך לעשות את המעשה הנכון, לקחת אחריות ולסיים את הקשר.
אך כאן עולה נקודה נוספת שחשוב מאוד שתזכרי: זה שהוא החזק בקשר שלכם, לא אומר שהוא אכן חזק. אם תבחני בעיניים פקוחות את כל מה שאת יודעת עליו, תגלי שמולך עומד אדם חלש שבסך הכול מנסה לשכוח לרגע מכאבו, ולכן אינו פנוי לחשוב על צרכייך ועל רגשותייך (גם אם הוא משתמש בטיעון השחוק על פיו רבות מהחלטותיו נעשות כי הוא לא רוצה לפגוע בך).
לעולם אל תצפי מאדם אחר שייקח אחריות על חייך, על צרכייך ועל רגשותייך. היעזרי באחרים, רצוי באלה שהבנת שניתן לסמוך עליהם, אבל אל תטילי עליהם את האחריות למה שקורה לך. ואם את מרגישה שאינך חזקה מספיק כדי לעשות את הבחירה הנכונה, עשי כל מה שנדרש כדי להגיע למצב שאת מסוגלת ויכולה.
בהצלחה!
