אני אובססיבית וגברים בורחים ממני
היא החלה לתאר לי את הפעילות הסטוקרית שלה - החל מבדיקה מוגזמת של מתי הוא "נראה לאחרונה" באפליקציה, דרך פריצה לחשבונות ומעבר קפדני על ההודעות, וכלה בדקדוק קפדני בסטורי, כולל איפה, מתי, מה אכל ובעיקר עם מי. התוצאה היא עוגמת נפש מתמשכת. אימון אישי
העידן הדיגיטלי שמצמיד אותנו למסכים כל הזמן, גרם להרבה דפוסי התנהגות ורגש בעייתיים להפוך משוכללים יותר. את חלקם הוא מביא לרמת אומנות של ממש. זה המקרה עם המעקבים האובססיביים שרבים מאיתנו מקיימים מדי יום ביומו, הודות לרשתות החברתיות כמובן. כולנו מתים לדעת מה עושה האדם שבו אנחנו חושקים, בעיקר אם הוא לא מתמסר אלינו. ואז הפייסבוק, האינסטוש, הוואטאפ ושאר האפליקציות מאפשרות לנו לראות את עקבותיו הווירטואליים, לפרש התנהגויות ומצבים, ולבנות לעצמנו תפיסת מציאות בנוגע לחייו והעדפותיו. אנחנו דני דין, הרואים ואינם נראים. בלשי רשת מיומנים שיכולים להציץ מבלי להתגלות.
לכן כשדניאלה הודתה בפה מלא שהיא אובססיבית וסטוקרית, ושבגלל זה שום קשר רומנטי אצלה לא מחזיק מעמד לאורך זמן, תיארתי לעצמי שהיא משתמשת בכל השיטות הכי משוכללות כדי לדעת מה קורה בחייו של הזמני שכובש את ליבה. היא סיפרה לי למשל על הבחור האחרון שהייתה איתו, גדי. הקשר ביניהם התחיל ממש טוב, אבל מהר מאוד דניאלה נפלה לאותם בורות עתיקים, כשכל הודעה שלא נענתה רק גרמה לה לצאת למסע גרילה במעמקי פרסונת הרשת שלו.
לפני שירדנו לעומקם של הדברים היא החלה לתאר לי את הפעילות הסטוקרית שלה - החל מבדיקה מוגזמת של מתי הוא "נראה לאחרונה" באפליקציה, דרך פריצה לחשבונות ומעבר קפדני על ההודעות, וכלה בדקדוק קפדני בסטורי, כולל איפה, מתי, מה אכל ובעיקר עם מי. התוצאה היא עוגמת נפש מתמשכת. כל מי שמצא עצמו בבור כזה יודע להגיד שמדובר בסבל צרוף. המחשבה לא מרפה, היא תמיד הולכת לשם, מנסה לשלוט בתמונה המלאה ולקבל ודאות.
לסטוקריות הזו שמושתתת על אובססיה לדעת מה האדם האחר חושב, מרגיש ועושה, מצטרפת אצל דניאלה גם אובססיה גלויה - היא יכולה לשלוח הודעה אחרי הודעה, וכשהיא לא מקבלת מענה אז היא יכולה להתקשר שוב ושוב, ואז לשלוח עוד הודעה. ברור שהתוצאה היא שהאדם שבו היא חושקת לא יוכל להישאר שם לאורך זמן.
כל המרחבים נצבעו בצבעי האובססיה
דניאלה נמצאת למעשה בחרדת נטישה כל כך גדולה, עד שכל שיחת טלפון שמתעכבת, כל בוקר שמתחיל בלי הודעה, כל ביטול פגישה בשם משחק כדורגל חשוב או סתם עייפות - לוחצים על כל חיישני המצוקה בנפשה, עד שהם מתחילים להבהב ולזעוק "הוא לא רוצה אותך! הוא ממקבל! זה עומד להיגמר! תתפסי אותו!". לבסוף דניאלה עוד יותר שוקעת פנימה, ומלאכת הבילוש תופסת את כל מרחב הפנאי שלה. ולמען האמת, לא רק את מרחב הפנאי, גם את מרחב העבודה, השינה, כל מרחב שהוא בחייה נצבע בצבעי האובססיה.
דניאלה הגיעה לאימונים כשהיא במודעות מאוד גדלה, אבל ללא הצלחה בשינוי דפוסי ההתנהגות והמחשבה. כמו מכור שתמיד חוזר לסם, גם היא לא מצליחה לעמוד בפיתוי, ונופלת שוב ושוב לדפוסים הבעייתיים שמניעים אותה. עם כל המודעות, דניאלה לא הפנימה שמה שמנהל אותה בתוך הסיטואציה זו המחשבה, וכדי לשנות אותה התחלנו לתרגל יחד מודעות ומיינדפולנס.
ביקשתי ממנה לבדוק מה קורה לה בגוף ברגע שהמחשבה הקשה מתנחלת אצלה בראש. מה הרגש שעולה, מה התחושה הפיזית שהיא מרגישה, ואיזו התנהגות היא מייצרת אצלה? תוך כדי המפגשים, דניאלה החלה להחליף את ההתעסקות בבחור התורן להתעסקות במה שעולה בתוכה. היא פגשה את הפחדים, את חוסר השקט ואת כל החרדות שניהלו אותה.
כשהכירה את גיא היא החליטה שהיא משנה את ההתנהלות שלה. הרי רק אדם טיפש יחזור על אותן פעולות ויצפה בכל פעם לתוצאה אחרת. על כן, השלב הראשון היה למחוק את הפייסבוק שלה באופן זמני, כדי לא ליפול בפח ולהיכנס לפרופיל שלו כל פעם מחדש, שזה צעד אדיר ולא מובן מאליו. שנית, היא החליטה שהיא מחזיקה את עצמה לא לסמס ולהתקשר, ומינתה "חברה טלפונית" שאליה כל הודעות המצוקה יישלחו.
ודבר אחרון, היא החליטה לשים את הקלפים על השולחן, וברגע שהיא הרגישה שהקשר עם גיא יכול להיות רציני, היא סיפרה לו שהיא נוטה להיכנס לסרטים וצריכה ממנו ודאות. לשנות הרגלים זה לא דבר קל, אבל כשאנחנו מבינים ומודעים למה מצית אותם, ועד כמה זה בתוכנו, הדרך לשינוי קלה יותר.
עדי קמחי היא מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
