ביהמ"ש תמך במנהל בעיריית חיפה שהשפיל והעליב

שוב ושוב חזרו תלונות נגד מנהל מחלקת החניה על התנהגות קשה כלפי עובדיו. בעירייה נאלצו להעביר אותו תפקיד, אבל בית הדין החליט להתערב

עו"ד אברהם רוטשילדפורסם: 08.07.18 , 21:47

בית הדין לעבודה בחיפה חייב לאחרונה את עיריית חיפה לתת הזדמנות נוספת למנהל מחלקת החניה, שהועבר מתפקידו בעקבות תלונות חוזרות ונשנות על התנהגות משפילה ומעליבה כלפי הכפופים לו. השופטת (בדימוס) אביטל רימון-קפלן קבעה שבהליך הניוד שלו נפלו פגמים שפגעו בזכות הטיעון שלו, והורתה לעירייה לפצות אותו ב-45 אלף שקל. היא קבעה שיש לשלוח אותו להכשרה לניהול ומנהיגות שבסופה תשקול העירייה אם להשיבו לתפקיד.

התובע, כבן 61, מונה ב-2011 למנהל מחלקת חניה והסדרת התנועה לאחר 26 שנה במחלקה. בתפקידו היה אחראי על עבודת הפקחים בעיר. לנוכח תלונות פקחים על יחס מעליב ומשפיל מצדו הוא זומן לראש מינהל התפעול בעירייה והתבקש לשפר את יחסי האנוש שלו.

דיני עבודה

30 אלף ש' לעובדת שכונתה "בהמה מפגרת"

עו"ד חגי ויסוצקי

מנהלת בשירות טלמרקטינג של חברת "שניר אפיקי ניהול" השפילה עובדת לעיני חבריה. אחרי שהעסקתה הסתיימה, היא הגישה לביהמ"ש תביעת פיצויים

30 אלף ש' לעובדת שכונתה "בהמה מפגרת"

אבל התלונות לא פסקו והעירייה שכרה חברת אבחון אירגוני חיצונית שהגישה דו"ח ולפיו המנהל מסור מאוד לתפקידו, אך מפעיל אנשים בכוח וענישה ובכך תורם ליצירת תחושות של פחד וניכור אצל הפקחים. כותב הדו"ח המליץ לשקול את החלפתו או שליחתו להכשרה לניהול ומנהיגות.

בעקבות זאת החליטה העירייה להעביר את המנהל מתפקידו וב-2014 נערך לו שימוע שלאחריו מונה לרכז ביטחון. בתביעה שהגיש המנהל נגד העירייה הוא טען שהדחתו נעשתה ממניעים זרים כחלק ממסע התנכלויות על רקע אישי. לדבריו לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו ודו"ח האבחון לא הועבר לעיונו. הוא הוסיף שהשימוע שנערך לו היה "למראית עין" לאחר שההחלטה כבר התקבלה.

העירייה טענה מנגד שמדובר בהחלטה סבירה ומידתית שהתקבלה משיקולים ענייניים. היא הדגישה שלנוכח דו"ח האבחון היה ברור שיש צורך בשינוי תמהיל המנהלים במחלקה. לדבריה התובע לא הפנים את חובתו כמנהל להנהיג ולהוביל את הפקחים, ולא השכיל לבנות מערכת יחסי אמון עם העובדים הכפופים לו. תחת זאת הוא יצר אווירת פחד וחוסר מוטיבציה בקרב הפקחים.

השופטת (בדימוס) אביטל רימון-קפלן הבהירה כי לא הוכח שהעירייה פעלה מתוך התנכלות או שיקולים זרים. עם זאת היא קבעה שזכות הטיעון של התובע להתנגד להחלטה על הניוד נפגעה בכמה היבטים. לדבריה, על העירייה כרשות ציבורית חלות חובות אמון ותום לב מוגברות. עובד הוא "משאב אנושי ולא חפץ המועבר מתפקיד לתפקיד", כתבה, ויש להיוועץ בו טרם קבלת החלטה על שינויים בתפקידו.

נקבע כי לתובע לא התאפשר להגיב בזמן אמת על הדו"ח, והעירייה הציגה לו תמונה חלקית ולא מסרה לו את המלצות המומחה במלואן. בפסק הדין צוין שהשימוע שנערך לו היה פגום בכך שלא התאפשר למנהלו הישיר להשמיע את חוות דעתו עליו בגלל שדעתו לא תאמה את עמדת העירייה.

השופטת רימון-קפלן הגיעה למסקנה שאין לבטל את החלטת העירייה לחלוטין אך יש מקום לאפשר לתובע הזדמנות שנייה. היא הורתה לעירייה לשלוח את התובע לאימון והכשרה לניהול ומנהיגות על חשבונה ובסיומה לבחון אם להחזיר אותו לתפקידו או לתפקיד ניהולי מקביל.

עוד חויבה העירייה לפצות את התובע ב-45 אלף שקל על עוגמת הנפש ואי מתן הודעה על השינוי בתנאי עבודתו במעבר התפקיד. על העירייה הוטלו הוצאות בסך 10,000 שקל.