בוז לחופש הגדול: בני נוער שותים, מעשנים ואלימים
החופש הגדול בעיצומו ובני הנוער גודשים את הרחובות. לרובם אין מסגרת, ובעוד ההורים ממשיכים לעבוד כרגיל, הבילוי של הילדים עלול להפוך למערבולת של אלכוהול, סמים, ניצול ואלימות. תקשיבו להילית אשכנזי, ילדה מבית טוב שהגיעה לתחתית, ומבקשת מההורים: שימו לב, זה יכול להיגמר באסון
זאת הייתה אמורה להיות נסיעה פשוטה ורגועה. הילה (שם בדוי) בת ה־16 חזרה הביתה עם חבריה מחוף הים בהרצליה, אחרי בילוי של היום הראשון של החופש הגדול. אבל הדרך השלווה באוטובוס הביתה הפכה בתוך כמה רגעים לסיוט בלתי נסבל. "עלו איתנו חבורה של חמישה נערים בני 17 בערך. הם ישבו בספסלים האחוריים. לפניהם ישבו ילדה וילד שאנחנו לא מכירים.
"חמש הדקות הראשונות היו בסדר, עד שהם התחילו לצעוק לעברנו 'זאתי הג'ינג'ית', ו'זאת עם הקסדה'. הם צחקו ודפקו על דופנות האוטובוס. כשביקשנו מהם שיהיו בשקט זה החמיר ל'בת שרמוטה', ו'חתיכת זונה'. אחד מהם התחיל לעשות סלטות בין המושבים, ואחרים זרקו עלינו חפצים וצחקו". חלפו כמה דקות, ואל ההצקות הצטרפו גם איומים.
"הם פנו לילד שישב לפנינו ואחד הנערים צרח 'רואים את הילד הזה? אתמול באנו שבעה ופירקנו אותו. איזה לינץ' הוא קיבל'. וכל זה למה, כי הוא אמר 'חלאס, יש פה אנשים'. הם פנו לילדה שישבה לפנינו וצעקו לעברה 'את לסבית! אני אומר לך אחי, בדוק היא לסבית!' כשהם לעגו למשפחה שלה, הילדה התעצבנה וצעקה עליהם שהם חצו את הגבול.
"ידיד שלי ביקש שקט ובתגובה הוא קיבל אזהרה: 'אם עוד פעם אחת אתה מבקש שקט אני מוציא את האולר'". כשהילה וחבריה פנו אל נהג האוטובוס וביקשו את עזרתו — הוא אמר "אין לי מה לעשות. ככה זה בקיץ". הסיוט לא נגמר. אחת הנערות חטפה יריקה בשיערה. "הסתכלתי על השיער שלה והייתי בשוק. נהייתי לבנה מרוב הלם. ואותם נערים פשוט נקרעו מצחוק. הלכתי שוב אל הנהג, רותחת מעצבים: 'אתה שומע מה אני אומרת? הם ירקו על חברה שלי', ובתגובה אמר 'ילדה תחזרי אחורה, את מפריעה לי'".
קראו גם:
12 רעיונות להפחתת זמן המסכים של הילדים
סיוט הפרום: המקובלים ואלו שלא
חופש עם הפרעות קשב - הדברים הקטנים שיעשו את ההבדל
כמו נהג האוטובוס, כך גם הנוסעים האחרים קפאו. בריונות של בני נוער בנסיעה תמימה בשעת ערב מוקדמת היא תופעה מוכרת לנהגי האוטובוס ונהגי המוניות עם תחילת החופש הגדול.
"הם אלימים, מדברים בבריונות, יש שמקיאים במונית. ברור לי שהם תחת השפעה של חומר שעישנו ושתיית אלכוהול. אז מראש אני מעדיף לא לקחת נסיעות כאלה", אומר יוסי, נהג מונית ממרכז הארץ. "הצעירים יכולים להגדיל הכנסה לכל נהג מונית בתקופת החופש הגדול, אבל זה גם מפחיד. מי צריך את הכאב ראש הזה? שום כסף בעולם לא שווה את זה". שמעון, נהג מונית מאזור השרון מאשר את הדברים. "זה לא פלא שאותו נהג אוטובוס נשאר אדיש ולא התערב. בכל יום בחופש הגדול נהג חווה סיטואציות כאלה. אנחנו מתפללים שהחופש ייגמר והסיוט הזה יחד איתו".
צפו בדבריה של הילית אשכנזי:
"לקחתי מהארנק של אמא"
הילית אשכנזי (19 וחצי), הייתה בשני הצדדים. היא מכירה את החוויה המפחידה מול נערים אלימים תחת השפעת סמים, אלכוהול או השילוב של השניים, וזוכרת גם כיצד זה להיות חלק מאותה חבורה מאיימת. "העיניים האדומות, חצי עצומות, הדיבור המלוכלך, לא משאיר ספק שהם עישנו גראס ושתו. זאת גם הסיבה שהם נורא הפחידו את הנערות ואת הנוסעים האחרים באוטובוס - הם בחוסר שליטה. הם יכלו גם לחתוך מישהי עם האולר, הכל אפשרי. לצערי אני יודעת על מה אני מדברת", אומרת אשכנזי.
אשכנזי, נערה יפהפייה עם פני מלאך ושיער גולש עם שביל באמצע, לא נראית כמו הפוסטר שההורים המודאגים מדמיינים בראש של בת נוער מכורה. אבל היא מכירה מקרוב את המצב שבו היעדר מסגרת ופיקוח, שמאפיין את החופש הגדול, יכול לדרדר במדרון החלקלק בני נוער צעירים מאוד לצריכה מאסיבית של אלכוהול, סמים, וגם התנהגויות מיניות מסוכנות. בגיל 13 היא שתתה לראשונה כדי להוכיח לחברים מהשכבה שהיא לא ילדה קטנה.
"משוט קטן של אלכוהול במסיבה זה הגיע לסמים קלים, וסמי פיצוציות. במהלך שנת הלימודים צריך להסתיר את זה, מההורים מהמורים ומהחברים. בחופש הגדול ההורים בעבודה, ממשיכים עם שגרת החיים שלהם. אני והחברים היינו חוזרים הביתה לפנות בוקר. לפעמים הייתי נכנסת למיטה רק בשבע בבוקר, אחרי לילה של שתייה ועישון עם החבר'ה".
משם, הדרך למטה הייתה תלולה וקשה, רוויה בוודקה "אלסקה" הזולה, שנמכרת בקיוסקים בשקלים בודדים לגביע. "כל הצעירים מכירים את אלסקה. זה דופק את הראש, זה גורם לבחילות והקאות, אבל זה מה שבני נוער יכולים להרשות לעצמם. זה לא אומר שכל בני הנוער מתנהגים כך, אבל לצערי יש יותר ויותר ילדים שכבר בגיל 13 מעזים בחופש הגדול להתפרע יותר. הם מעשנים גראס ושותים בגינה הציבורית בשכונה, או בבית של אחד החברים כשההורים בעבודה".
מה את ממליצה להורים?
"לפקוח עין. ילדה בת 13 או אפילו 15 שחוזרת הביתה בשש בבוקר, גם אם זה בחופש הגדול — תרימו גבה. תהיו יותר מעורבים ותאפשרו פחות. תהיו עם היד על הדופק. זה יכול לקרות לכל אחד, גם לילדה טובה מבית טוב. תבדקו את כרטיס האשראי, אל תפזרו מזומנים מתוך רצון לפנק את הילד. אלכוהול וגראס עולים כסף. אני לקחתי מהארנק של אמא שלי מבלי שידעה בכל הזדמנות. אני הייתי מוכנה לעשות הכל כדי להשיג עוד מנת גראס או כוס וודקה".
מה זה הכל?
"הכל זה הכל. הייתי גם בלדרית בעצמי. בגיל צעיר כבר מכרתי חומר לבני נוער, כדי לקבל מנה של גראס בלי כסף".
נירית צוק, מנכ"לית פורטל "עשר פלוס" ומומחית במחקר תרבות הנוער, מדגישה את התפקיד שמשחק כאן היעדר הגבול. "בני הנוער הופכים את היום ואת הלילה, מבלים מ־12 בלילה עד הבוקר. בשעות הבוקר ההורים בעבודה ולהם אין שום מסגרת", אומרת צוק. "גיל ההתחלה של שתיית אלכוהול יורד. כבר בגיל 14 הבילוי הוא מפגש בבית של חבר שהוריו לא נמצאים. הם קונים אלכוהול על ידי אחד האחים הגדולים, יש כאלה שמייצרים תעודת זהות מזויפת וכך רוכשים משקאות. הבנות לא אוכלות לפני, כי הן רוצות להיראות חתיכות ורזות. גם הבנים לא מודעים לזה שרצוי לאכול לפני שתייה".
עבור חלק מהנערים זה מרד הנעורים, ואחרים, אומרת צוק, "פשוט לא עומדים בלחץ החברתי. יש גם גישה שאומרת שזו תולדה של הקושי של בני נוער לייצר תקשורת בין־אישית. הילדים נראים קטנים ותמימים, אבל במציאות הם חשופים לאלכוהול וסמים מגיל צעיר. בחגיגות ללא השגחה יש גם אקטים מיניים שהנערים מצלמים ומעלים ליוטיוב או לאינסטגרם. בני ובנות נוער צריכים היום לדעת שתמיד מישהו יכול לתעד אותם, ולמחוק את זה אחרי שזה עולה לרשת זה כמעט בלתי אפשרי".
אבל גם בעבר הייתה שתייה והיו סמים.
"נכון, גם אצלנו היה עישון והייתה שתייה, אבל המינון היום שונה. היום בני נוער מתדלקים עוד לפני המסיבה. השתייה היא בהולה, שתיית בולמוס. הם שותים ושותים ולא מרגישים שהמשקה עולה לראש".
מה הפתרון?
"מודעות. לדבר עם הילדים על מיניות, על אלכוהול ועל סמים, גם אם אתם חושבים שהם צעירים מדי. לאפשר להם לצלצל הביתה בכל מקרה, שהטלפון הראשון של הילד יהיה ההורה. בפאנלים שאני מעבירה עם מכון אדלר על נושא של אלכהול, הילדים מדברים אל ההורים ואומרים להם שני דברים: האחד, גם ילדים צעירים מאוד שותים. ודבר שני, 'אם אנחנו חוזרים הביתה שיכורים, אל תצעקו עלינו, אל תתאכזבו או תאיימו, כי אחרת לא נחזור הביתה'".
זרוקה ברחוב, חבולה
המבוכה ההורית וההימנעות משיחות על נושאים לא נוחים יכולה לעלות לבני הנוער ביוקר. "אחת הבעיות בגילאים האלה היא ההדחקה של בני הנוער וההכחשה של ההורים", אומר פרופ' דניאל זיידמן, רופא נשים בכיר במרכז הרפואי שיבא, ולשעבר יו"ר החברה הישראלית לאמצעי מניעה. "ההורים נבוכים לדבר על מיניות ויש הכחשה מוחלטת.
"הגיעה אליי ילדה בת 15 שנכנסה להיריון, מלווה באמא שלה. דיברנו על הפסקת היריון ואמרתי לה שכדאי שלאחר מכן תתחיל לקחת גלולות. האמא מיד אמרה 'לא, אין צורך, הבת שלי לא מקיימת יחסי מין'. הרעיון שאת יכולה לקיים יחסי מין ולחשוב שהכל יהיה בסדר זה להתעלם מהמציאות. בני הנוער ממש לא טיפשים, אבל יש להם יכולת אין־סופית להדחיק. מגיעות אליי בנות שנתתי להן מרשם לחצי שנה לגלולות, והן עדיין חוזרות בהיריון. בקיץ אנחנו רואים את זה הרבה יותר".
לדברי פרופ' זיידמן, אפשר להתעודד מהעובדה שבעשור האחרון לא נרשמה עלייה בשיעור הפסקות ההיריון גם בקרב מתבגרות. "מאז שנכנסו לסל התרופות גלולות של מצבי חירום, ואיפשרו לתת אותן ללא מרשם רופא — אנחנו רואים ירידה בשיעור הפסקות ההיריון".
אבל היריון לא רצוי בגילאי העשרה הוא ממש לא הסכנה היחידה הקשורה במיניות ללא גבולות. "כשאת טועמת אלכוהול בגיל 13 ומעשנת בגיל 15 את יכולה למצוא את עצמך בפעילות מינית עם בני הנוער בקבוצה", אומרת הילית אשכנזי. "הם מתמגנטים לנערות כאלה. מזהים את הטרף, כובשים את המטרה והתוצאה עגומה".
תוצאה עגומה יכולה להגיע גם לניצול מיני ולאונס קבוצתי. "בזמן שאני חשבתי שהחתיך של השכבה אוהב אותי, הוא ניצל אותי מינית, ולא רק הוא — גם החברים שלו", מספרת באומץ אשכנזי. "המודל הוא בדרך כלל שקבוצה של בנים מזמינה שתי בנות, ושם זה קורה. וזה לא נגמר שם. הם מעבירים את הפרטים שלך לחבר'ה נוספים, בכל מיני גילאים בבית הספר, ומהר זה יוצא משליטה. כשזה נודע לאמא שלי, זה כבר היה קרוב לגיל 17 והיא לא ידעה להכיל מה שראו עיניה ומה ששמעו אוזניה.
"זה היה אחרי שחבורה של בנים הכניסו לי מכות. מצאו אותי ברחוב שתויה וחבולה. כשמערבבים שתייה עם עישון גראס זה קטלני, שלא לדבר על קוקאין. זה מוביל לאלימות נוראית. הם פוצצו אותי במכות. אח שלי החזיר אותי הביתה, אחרי שחברים מבית הספר התקשרו אליו וסיפרו לו. אני זוכרת את הצרחה של אמא שלי מהמטבח 'את המזרן של השכבה'".
אשכנזי עברה סדרה של תוכניות גמילה ואשפוזים, והיום היא אחרי שהוציאה את הספר הראשון שלה, "עיוורת צבעים", בהוצאת אופיר ביכורים. זהו ספר שמאגד טקסטים מצמררים לצד ציורים שמזמינים לצבוע. היא מגוללת את כל הסיפור שלה, שכולל תקיפה מינית בגיל 7 והידרדרות מהירה ומחרידה בגילאי החטיבה והתיכון, שהתיאורים שלהם ידירו שינה מעיני הורים. המסר ברור: היזהרו לא להגיע למצב שאני הגעתי אליו, אבל המסר החזק עוד יותר הוא ההוכחה הניצחת ומעוררת ההשראה לכך שאפשר לקום מההריסות ולהשתקם.
היום היא שוברת את השתיקה, וחושפת בהרצאות שהיא מקיימת מול בני נוער מכיתה ח' ומעלה את סיפורה האישי. היא עושה זאת בעדינות, בחוכמה ובאומץ לב בל יתואר. "זה יכול לקרות לכל אחד ולכל אחת. אני באה ממשפחה נהדרת. אמא שלי נדירה, אוהבת אותי בלי גבולות, אבל פיספסו אותי. היום אני מגשימה את החלום למנוע את הנפגעת הבאה. אני מדברת עם הורים ולא חוסכת מהם פרטים קשים. אומרת להם 'תפקחו עיניים'. ילד שחוזר הביתה עם עיניים אדומות, עייף, מדבר באדישות או להפך, יש לו התפרצויות זעם לא ברורות, ישן המון בשעות היום, מבקש כסף לגלידה או סרט בתדירות לא הגיונית — אל תדחיקו".
אז מה לעשות, לסגור את הילדים כל הקיץ?
"לא, אבל כן להיות יותר מעורבים. אצלי היו כל הסימנים ואף אחד לא ראה. נכון שאצלי הסיפור יותר מורכב ומתחיל בהתעללות מינית מגיל 7, אבל בחבורה שלי לא כולם עברו התעללות מינית".
אודי אוחנה, מו"ל ומנכ"ל הוצאת אופיר ביכורים, לשעבר ראש מִחלק בילוש מתנדבים במרחב דן וסא"ל במילואים באגף מודיעין, מסייע בהתנדבות להילית. "כבר בפגישה הראשונה שלי עם הילית ראיתי בייגל של מלאך מעל ראשה והבנתי שאחרי כל מה שעברה היא תוכל להיות מקור השראה לבני נוער ובכך לנסות למנוע מקרים נוספים", הוא מספר.
היריון של קיץ
עבור הצוות של עמותת "דלת פתוחה", הקיץ מסמל לא חופש, אלא דווקא הכבדה בעומס העבודה. אל קווי הסיוע של העמותה מגיעות מדי שנה כעשרים אלף פניות של נערות ונערים. הם פונים דרך האינטרנט, הטלפון, וגם בשיחות פנים אל פנים. בחודשי הקיץ, מזהים גורמי המקצוע בעמותה עלייה של 10 אחוזים בפניות הנוגעות לנושאים של יחסי מין, שימוש באמצעי מניעה, ובעיקר — חשש מפני היריון.
בשנת 2017 התקבלו 17,514 פניות ל"דלת פתוחה", מתוכן 10,858 פניות עסקו בנושאים הקשורים למיניות בטוחה. 16 אחוזים מתוכן היו פניות של נערות שנכנסו להיריון לא רצוי. 32 אחוזים עסקו בחשש מפני היריון לא רצוי, 9 אחוזים מהפניות עסקו בחיפוש אחר אמצעי מניעה לשעת חירום. 32 אחוז עסקו בשאלות הקשורות לאמצעי מניעהועוד 11 אחוז מהפניות עסקו בנושאים אחרים הקשורים לנושא.
"יש הרבה חשש וחוסר ידע סביב הנושא", אומרת שרון צ'רקסקי, מנכ"לית העמותה. "בקיץ יש פריקת כל עול. שימוש מוגבר באלכוהול, לעיתים עם סמים, והשילוב שלהם עם יחסי מין עלול להוביל למצבי סיכון. אנחנו לא מפנים אצבע מאשימה אל בני הנוער, זה קשור לכך שהנושא של מיניות הוא עדיין טאבו בחברה. בבתים ובבתי הספר כמעט לא מדברים על הנושא. מבחינת המסר החברתי — האחריות למניעת היריון היא על הנערה. נערים מעדיפים לא להשתמש בקונדומים כי הם טוענים שזה פוגם באיכות יחסי המין".
מה קורה כשנערה בהיריון מגיעה לדלת פתוחה?
"המענה הוא דיסקרטי, אנחנו התחנה הראשונה. היא מתקשרת במצב של מצוקה רגשית, לרוב בתחושה שאין לה מבוגר שהיא יכולה לדבר איתו. אנחנו שמים על השולחן את מגוון האופציות ומחברים בינה לבין גורמי טיפול בקהילה. אנחנו מנסים לשכנע אותה, אם כי לא בכוח, כן לדבר עם אדם קרוב שאכפת לו ממנה. אם היא מחליטה לבצע הפסקת היריון אנחנו מסייעים לה לתמרן בנבכי הביורוקרטיה. מגיעות אלינו נערות בהיריון מכל שכבות האוכלוסייה מכל הארץ. זאת יכולה להיות נערה בת 14 מרמת אביב, או חיילת בת 19 משכונת מצוקה.
מה הורים יכולים לעשות כדי למנוע את זה?
"המפתח למיניות בריאה נמצא אצל ההורים. צריך לדבר עם הילדים בפתיחות על הנושא מגיל צעיר. המיניות לא נוחתת על נער בן 17 בהפתעה, זה מתפתח עם השנים. צריך לדבר איתם בהדרגה בהתאם לסט הערכים שמתאים לכם, לא לעשות מזה 'שיחה'. ואפשר תמיד לפנות לדלת פתוחה באתר www.opendoor.org.il או בטלפון: 03-5101511".
הכתבה מתפרסמת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
