עתיד ורוד? לא בטוח / על הזכייה של נבחרת העתודה
חייבים להודות באמת המבאסת: גמר אליפות אירופה עד גיל 20 הוא כנראה רגע השיא בקריירה של רוב שחקני הסגל הכחול-לבן. הפער בין הישראלים למקביליהם הקרואטים בקליעה ובשליטה בכדור ייסגר במהרה. למעט זוסמן ואבדיה, מה שעבד מול נבחרות בוסריות לא אמור לעבוד בכדורסל הבוגרים
הריגוש מהזכייה של נבחרת העתודה באליפות אירופה הערב (ראשון) היה אדיר. זו לא פחות מהזיה, לראות שחקנים עם גופייה שכתוב עליה ISRAEL שחוגגים מדליית זהב ולא עוד ניצחון דחוק בשלב הבתים או העפלה מטורניר ההזדמנות האחרונה. אם נהיה כנים - רבים חשבו שכמו שאר נבחרות העתודה ב-18 השנים האחרונות, גם זו תסיים בתחושת כמעט ותפסיד לקרואטים בצורה מכובדת, ולכן הניצחון ובעיקר ההפרש נחתו על השחקנים והאוהדים בבית כהפתעה גדולה.
נבחרת העתודה זכתה באליפות אירופה
העתודה חגגה: "יש ישראלים מוכשרים, צריך לתת להם צ'אנס"
נשיא המדינה וראש הממשלה התקשרו לברך
אבל אחרי שאמרנו את כל זה צריך גם להודות באמת המבאסת: הגמר הזה היה רגע השיא בקריירה עבור מרבית הסגל של העתודה. זה היה משחק בין כדורסלנים קרואטים בתחילת הקריירה לבין שחקנים ישראלים בסוף הקריירה האירופית שלהם. רוב שחקני העתודה ישתלבו כנראה בקבוצות ליגת העל בארץ, זה לא מאוד קשה, אבל קשה להאמין שמישהו מהם, מלבד יובל זוסמן ודני אבדיה, יהפוך לשחקן אירופי טוב ברמת הנבחרות והיורוליג.
את הקרואטים שהפסידו לישראל, לעומת זאת, נפגוש עוד פעמים רבות ביד אליהו ובארנה בירושלים ב-15 השנה הקרובות במדי מועדונים אירופאים בכירים מחוץ לקרואטיה.
הסיבה לבאסה שתוארה כאן היא גם הסיבה לכך שנבחרות העתודה הישראליות מבריקות כבר שני עשורים, בעוד הנבחרת הבוגרת והכדורסלן הישראלי הבוגר צועדים אחורה. מדובר בענין ויזואלי. תסתכלו על השחקנים של נבחרת העתודה הישראלית לעומת מקביליהם הקרואטים, הצרפתים, הספרדים, והיוונים. ההבדלים הפיזיים והאתלטים זועקים לשמים. אנחנו פשוט נמוכים משמעותית מהיריבות שלנו והרבה פחות אתלטים.
הענין הוא שבגיל 20 השחקנים האירופיים שניצבים מולנו הם עדיין די בוסריים, בעלי קורדינציה טעונת שיפור וקליעה בינונית, בזמן שהגארדים הישראלים (והרי כל הנבחרת הזו היא גארדים, גם אם חלקם לוהקו לעמדות פנים) עדיפים עליהם בשליטה בכדור ובדיוק מ-3. אבל בתוך כמה שנים הפער הזה ייסגר ובמהרה ייפתח שוב רק לצד השני, ובגיל 26-25 הספרדים והקרואטים יקלעו את השלשות החופשיות האלה ויסיימו מתפרצות בדאנקים מהדהדים על הראש של הישראלים האבודים.
הנבחרות האלה מבינות שהכדורסל המודרני הולך לכוון של ממדים גדולים וכל אחד על המגרש, אלא אם קוראים לו דיאנדרה ג'ורדן,
צריך לדעת לעשות קרוס אובר ולקלוע שלשה בסטפ בק. לכן זוסמן ואבדיה, צמד בגובה 2 מטר פלוס, הם בוגרי העתודה היחידים שיוכלו להתחרות עם מקביליהם האירופאים ביורוליג וביורובסקט גם בעוד כמה שנים.
מאז נבחרת העתודה המופלאה של שנת 2000, שהציגה מקבץ כשרון יוצא דופן ולקחה את מדליית הכסף, הכדורסל הישראלי הפך את אליפות העתודה למיני אובססיה. הפסקנו לראות באליפות הזו אמצעי לבניית שחקנים והפכנו אותה למטרה בפני עצמה. זו התנהגות מובנת ברמה האנושית, בטח כשמדי עונה השחקן הישראלי מושפל בליגה על ידי זרים ומתאזרחים והענף כולו צמא לכוח מקומי שיחזיר לו את הכבוד האבוד, אבל אסור להתבלבל.
כדי שהכדורסלן הישראלי יוכל להסתכל בעיניים למקביליו באירופה גם בגיל 30, שחקן מרגש כמו מירון רוינה, עם ה-2.01 מטר שלו, לא יכול להמשיך לשחק בעמדת הסנטר. רוינה חייב היה לעבור הסבה לעמדה מספר 3 כבר בגיל 15 ולהשתמש באליפות הזו כדי לתרגל את הקליעה והחדירה שלו מול הגנות אתלטיות.
היחידים שהכדורסל הישראלי השכיל לעשות איתם מסלול דומה הם טל בורשטיין ועומרי כספי, ולא סתם אלה הכדורסלנים המקומיים היחידים שתחזקו קריירה מכובדת ומרשימה מול יריבים אירופאים ואמריקאים ב-20 שנה האחרונות. האמת היא חדה ופשוטה: אפשר לשפר קורדינציה וקליעה של גבוהים, אבל אי אפשר להוסיף סנטימטרים לגוף של אנשים.
לפנייה לכתב/ת 
