רכב עוקל באישון לילה - המדינה תפצה על ההשפלה

חוליית מע"מ הגיעה לביתו של חייב ולעיני השכנים לקחה את המכונית של בנו. ביהמ"ש נזף ברשויות המס וקבע שהאב ובנו יפוצו ב-35 אלף שקל

עו"ד מוטי קראוספורסם: 05.08.18 , 21:38

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישו אב ובנו בטענה להשפלה שחוו כשמכוניתו של הבן עוקלה לעיני שכניהם בגלל חובות אביו, והורה למדינה לפצות אותם בכ-35 אלף שקל. השופט אביים ברקאי הוקיע את התנהלות רשויות המס, שביצעו את העיקול ללא אזהרה, או לכל היותר עם אזהרה בעייתית מאוד.

בעשור הקודם צבר האב חובות למע"מ והרשויות פתחו נגדו בהליכי גבייה. על פי המדינה, בינואר 2007 הודבקה על דלתו "אזהרה" לפני עיקול. בפברואר 2008 הגיעו לביתו פקידי מע"מ מלווים בשוטר, ביקשו מהאב לשלם 350 אלף שקל ולאחר מכן עיקלו את מכונית השברולט של בנו שחנתה בחצר. אחרי דין ודברים עם המדינה עתר האב לבג"ץ בטענה לאי חוקיות המהלך, והמכונית שוחררה בהתאם לפסק דין שניתן ב-2011 בהסכמת הצדדים.

המדינה הפסידה:

עונש קל לאב ובן שגידלו קנאביס

עו"ד ניר פיינר

בן 55 שעישן כדי להקל כאביו, ובנו בן ה-30, הודו בגידול וצריכה עצמית. המדינה התעקשה על עונשי מאסר, אבל השופטת נועה חקלאי חשבה אחרת

המדינה הפסידה: עונש קל לאב ובן שגידלו קנאביס

שנה לאחר מכן הגישו האב והבן תביעה לפיצויים על סך כ-125 אלף שקל בטענה שמעולם לא קיבלו את האזהרה ואסור היה למדינה לעקל את הרכב ששייך בכלל לבן. העיקול, שבוצע לעיני שכנים ובני משפחה, גרם לטענתם להשפלה ולפגיעה בשמם הטוב. סכום הפיצוי שנתבע הורכב מפיצויים בגין נזק לא ממוני (ההשפלה ועוגמת הנפש), וכן מנזק ממוני – ירידת ערך, הוצאות הובלה, נזקים מכניים, הוצאות תיקון ועוד.

המדינה טענה מנגד שאין להטיל עליה אחריות נזיקית כיוון שלא הוכח קשר סיבתי בין מעשיה ומחדליה לבין הנזקים הנטענים. לחלופין נטען כי בכל מקרה התובעים הם האשמים בנזק.

השופט אביים ברקאי הסביר שאין לפצות את הבן על כך שמכוניתו עוקלה. הוא הצביע על כך שעד הגשת התביעה לא נטען בשום שלב, אפילו לא בעתירה לבג"ץ, שכלי הרכב לא שייך לאב. כמו כן, ציין, בעצם תפיסת הרכב אין פגם שכן מספיק שהוא נמצא בשטח שבו מתגורר החייב.

אלא שבכל הקשור להמצאת האזהרה תמך השופט בעמדת התובעים והצביע על כשלים משמעותיים בגרסת המדינה, שהתבססה על רישום ממוחשב. בין היתר הוא הפנה לכך שהמדינה לא הציגה העתק מהאזהרה, לא שמרה תיעוד כנדרש והסתפקה באופציה של הדבקתה אף שיכלה לשלוח אותה בדואר רשום או עם שליח.

כשל נוסף שהדגיש היה "פער הזמן הבלתי סביר בין מועד האזהרה למועד העיקול" (14 חודשים). בפסק הדין נכתב: "הכשלים במסירת האזהרה, ככל שבכלל נמסרה, מביאים לכשל אף בפעולת העיקול שנעשה שלא כדין בהעדר אזהרה כדין... דרישת האזהרה מראש ותקינות הליך הגבייה חשובים ומחייבים ואין להקל בהם ראש".

בסיכומו של דבר חייב השופט ברקאי את המדינה לפצות את התובעים בכ-35,500 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 13 אלף שקל.

סכום הפיצוי הורכב מעלויות תיקון הנזקים שנגרמו למכונית וכן מפיצוי על נזק לא ממוני. בעניין זה התחשב השופט בטרחה שנגרמה לתובעים ולהשפלתם לעיני השכנים כשחוליית מעקלים הגיעה לביתם באישון לילה. מאידך הוא לקח בחשבון את העובדה שאנשי הרשויות פעלו במסגרת תפקידם לשמור על כספי המדינה.