תביעת ירושה: "בן זוגי הגוסס הבטיח לי בעל פה"
אישה דרשה לבטל צוואה של מי שלטענתה היה הידוע שלה בציבור, בטענה שלפני מותו אמר לה שהיא זכאית לפנסיה הצבאית שלו. מה נקבע?
בית הדין הרבני בחיפה דחה
לאחרונה תביעה של אישה שטענה שבן זוגה הגוסס הבטיח לה בעל פה היא תהיה זכאית לפנסיה הצבאית שלו – וזאת בניגוד לצוואה שהשאיר ובה הוריש את הזכויות לגרושתו וילדיהם. הדיינים קבעו שלא רק שהתובעת לא הוכיחה את כל התנאים שנדרשים להכרה בצוואה בעל-פה, אלא שהיא גם שיקרה כשטענה שהייתה הידועה בציבור של המנוח עד יום מותו.
לטענתה, ארבעה ימים לפני מותו הוא אמר לה שהיא זכאית לקבל את כל הזכויות שלו בפנסיה. היא תיעדה את דבריו והפקידה מסמך זיכרון דברים אצל רשם הירושות. לדבריה מדובר בצוואה חוקית שניתנה בעל-פה. מנגד, ילדיו וגרושתו ביקשו לדחות את בקשת האישה ולאשר את הצוואה הכתובה.
המנוח, אב לשניים, הלך לעולמו בפברואר והותיר אחריו צוואה שחילקה את רכושו, כולל כספי הפנסיה שלו מצה"ל, בין שני ילדיו לבין גרושתו. השלושה הגישו לרשם הירושות בקשה לקיום הצוואה אבל נתקלו בהתנגדות מטעם אישה שטענה שהייתה הידועה בציבור של האב בשש השנים האחרונות לחייו.
דיני משפחה
תביעה: הקשיש נתן לי במתנה דירה ברוטשילד
עו"ד אליהו ביטון
הסכם בין הקשיש לבין ידידו העניק לאחרון נכס של 2.5 חדרים במרכז ת"א בתמורה לכך שסעד אותו ואת בנו. כשהלך לעולמו, הגיעה הפרשה לביהמ"ש
אב בית הדין הרב יוסף יגודה והדיינים הרב ישראל דב רונזטל והרב סיני לוי הסבירו שההלכה וחוק הירושה מכירים בכשרותה של צוואה בעל פה, המכונה גם "צוואת שכיב מרע", בתנאים מסוימים. הם ציינו שבעוד ההלכה לא רואה בנוכחות שני עדים תנאי מהותי לכך - חוק הירושה דווקא כן. במקרה הנוכחי, הדגישו, לא היו עדים לצוואה מלבד האישה וזו עילה לדחיית בקשתה.
עם זאת, הם הוסיפו שהצוואה לא עומדת גם בתנאי ההלכה, שדורשת בנוסף שיוכח כי דברי המנוח נאמרו "בדרך של ציווי" ומתוך "כוונה גמורה להקנות". כלומר, שזה היה רצונו האמיתי והוא לא היה במצב של שיטיון או חוסר יכולת להבין את מעשיו.
מלבד העובדה שהאישה לא הוכיחה שהדברים אכן נאמרו, או שנאמרו בצורת ציווי והמנוח אכן התכוון להם (ולא, למשל, אמר אותם כדי לרצות אותה), כתבו הדיינים שבהתאם לראיות והעדויות שהביאו היורשים - הם לא סבורים שדעתו של המנוח הייתה איתנה באותה עת.
פסק הדין גם הטיל ספק בטענת האישה שלפיה הייתה הידועה בציבור של המנוח, בפרט כשבשנה האחרונה הוא חי בביתו ואין שום תיעוד רשמי לכך שהיא התגוררה עמו.
הדיינים ציינו שלפני שהמנוח איבד את יכולת ההבנה שלו הוא שכב בבית החולים שלושה שבועות במצב של הכרה מלאה, כך שהיה לו די זמן לשנות את צוואתו הכתובה לו רצה בכך.
בפסק הדין צוין שנהוג שלא לחייב בבית הדין צד שהפסיד בהוצאות משפט. אולם במקרה הנוכחי, כשבהחלטה קודמת כבר הובהר לאישה שזיכרון הדברים לא עומד בדרישות החוק אך היא בכל זאת התעקשה להמשיך בהתנגדות, היא חויבה בהוצאות של 3,500 שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ המתנגדת: לא צוין
- ב"כ היורשים: עו"ד עמנואל סממה
- עו"ד מיטל כסיף עוסקת בדיני משפחה
- הכותבת לא ייצגה בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
