אין ימי עבודה בספטמבר? כמות ימי החג והחופש בישראל - מהנמוכות ב-OECD

עובדים חסרי מנוחה: העובדים הישראלים זכאים למעט ימי חופש וחג ביחס לשאר המדינות המתקדמות אשר משתייכות לארגון ה-OECD. בחלק מהמדינות הללו זכאי כל עובד ליותר מחודש חופשה בשנה.

עבדים היינו ונשארנו: כמות שעות העבודה בישראל גבוהה מאוד

פערי השכר בישראל ממשיכים לעלות - הכי גבוהים ב-OECD

(צילום: shutterstock)

החל מינואר 2017, כמות ימי החופש המינימלית לה זכאי עובד במשרה מלאה עומדת בישראל על 12 ימים, עבור עובדים בעלי ותק במקום העבודה של שנה עד חמש שנים. הזכאות לימי חופש עולה מעט עם הוותק, ומגיעה עד למקסימום של 20 ימים.

כמות ימי החגים אשר מקנים חופשה נוספת בתשלום לעובדים הישראלים, עומדת על 9 ימים לרוב העובדים בישראל אשר חוגגים את חגי לוח השנה היהודי, 11 ימים עבור העובדים החוגגים את חגי המוסלמים, 10 ימים עבור עובדים החוגגים את החגים הדרוזים ו-9 ימים עבור אלו החוגגים את חגי הנוצרים.

אם חג "נופל" על יום שבת או יום שישי, אז במקומות בהם עובדים בימים א'-ה' בלבד העובדים מפסידים למעשה יום חופש. במקומות בהם עובדים 6 ימים בשבוע, אם החג חל ביום שישי העובדים שאמורים לעבוד באותו היום יהיו זכאים ליום חופש.

"NO VACATION NATION"

היכן אנחנו נמצאים ביחס לשאר מדינות ה-OECD? המדינה יוצאת הדופן מבין מדינות הארגון, והכלכלה המתקדמת היחידה בעולם בה למעשה לא קיימת חובה בחוק לתת לעובדים שכירים אף לא יום חופשה אחד, היא ארה"ב. כמובן שישנן חברות רבות בארה"ב אשר נותנות לעובדיהן ימי חופש במסגרת חוזה ההעסקה, אך לפי הערכות בארה"ב כרבע מהמעסיקים במדינה אינם מעניקים לעובדיהם ימי חופש כלל. לפי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה תעסוקתית בארה"ב, העובדים במדינה מקבלים בממוצע כ-10 ימי חופש לאחר שצברו שנת וותק במקום העבודה, ועוד 8 ימי חג.

לפי מחקרים שפורסמו בשנה האחרונה בארה"ב, נראה כי הגישה כלפי חופשה שנתית בחוק האמריקאי מחלחלת גם לעובדים עצמם. לפי הנתונים, כחצי מהעובדים האמריקאים שכן היו זכאים לימי חופשה מהמעסיקים - לא ניצלו את כולם. ארה"ב נחשבת לאומה בה העובדים יוצאים להכי מעט חופשות, ואף זכתה לכינוי: "NO VACATION NATION" בדו"חות ה-OECD.

כאשר שאלו את העובדים האמריקאים מדוע הם לא יוצאים לחופשות, הם ענו כי הם "חוששים שתצטבר להם עבודה" או כי "הבוס לא יאהב את זה", ובעצם כי הם חוששים מפגיעה בקריירה. זאת, בשונה מעמדותיהם של עובדים אירופאים במדינות בהן ניתנים ימי חופש במסגרת החוק והעובדים פחות חוששים לנצלם. חשוב לציין כי גם מבחינת חופשת לידה בתשלום האמריקאים חריגים באופן מיוחד, כאשר במידה ואישה או גבר רוצים לצאת לחופשת לידה, הם נדרשים לחסדי המעסיק מכיוון שאין כל מחויבות או מימון לכך מצד המדינה.

מקור: עיבוד לנתוני ה-OECD

המדינה הכי קרובה לארה"ב בכמות המינמלית של ימי חופש וחג, כמו גם בתפיסתה הכוללת לגבי ימי חופש, היא דווקא מדינה שרחוקה ממנה מאוד מבחינה גיאוגרפית. ביפן העובדים אמנם זכאים למינימום של 10 ימי חופשה בשנה, אך במגזר הפרטי אין כל חובה לאפשר להם חופשה בתשלום במהלך 14 ימי החג הלאומיים במדינה.

שכנתה הדרומית של ארה"ב, מקסיקו, אמנם לא קיצונית כמוה, אך גם העובדים המקסיקנים זוכים למעט מאוד ימי חופש וחג. כך, עובדים מקסיקנים בעלי ותק של שנה אחת יזכו ל-6 ימי חופש שנתיים בלבד ועוד 7 ימי חגים.

ומה קורה אצל שכנתה הצפונית של ארה"ב, קנדה? גם העובדים הקנדים לא זוכים ליותר מידי ימי חופשה בחוק, אך כאן הסיפור קצת יותר מורכב מכיוון שהמדינה מחולקת לפרובינציות, ובכל אחת מהן החוקים מעט שונים. ברובן של הפרובינציות כמות ימי החופש המינימלית עומדת על 10 ימים בלבד, וכמות ימי החגים המינימלית - על 6 בלבד.

המדינה הבאה בתור בדירוג המפוקפק של ימי החופש המעטים ביותר אחרי שלוש השכנות היא, כאמור, ישראל. משלימה את השישייה הראשונה: קוסטה ריקה, בה העובדים זכאים למינימום של 10 ימי חופש ועוד 11 ימי חג, כלומר 21 ימים סה"כ - בדיוק כמו אצלנו.

גם בטורקיה כמות ימי החופש המינימלית נמוכה יחסית, ועומדת על 12 בלבד, אך העובדים הטורקים זכאים ללא פחות מ-14.5 ימי חג. אחד מחגים לאומיים אלה הוא - באופן מעט אירוני - "חג הדמוקרטיה", עליו הכריז הנשיא הטורקי ארדואן, לאחר ניסיון ההפיכה במדינה שנכשל ב-2016.

צרפת: יותר מחודשיים חופש בשנה

במלטה, העובדים במשרה מלאה זכאים לחופשה שנתית מינימלית של 4 שבועות ולעוד 4 ימי חופש בשנה, בנוסף לחגים רשמיים המקנים להם 14 ימי חופש נוספים – ובסה"כ, 38 ימי חופש בשנה. אחד מימי החג במלטה הוא ה-1 במאי, יום הפועלים, בו זכאים כל העובדים ליום חופש שלא על חשבון חופשתם השנתית, כאמור.

מקור: עיבוד לנתוני ה-OECD

באוסטריה, עובדים בעלי ותק של עד 25 שנה במקום העבודה, זכאים ל-25 ימי חופש שנתיים, ועובדים בעלי ותק של יותר מ-25 שנה זכאים ל-30 ימי חופש, זאת בנוסף לחגים הרשמיים במדינה אשר מקנים לעובדים 13 ימי חופש נוספים.

בספרד העובדים זכאים ל-22 ימי חופש שנתיים, בנוסף ל-13 ימי חג המקנים להם חופש נוסף, במועדים שונים המשתנים לפי הקהילה והדת לה משתייך העובד.

באיסלנד העובדים זכאים לשני ימי חופש עבור כל חודש בו עבדו במהלך השנה. כלומר, עובדים אשר עבדו שנה מלאה, זכאים ל-24 ימי חופש, וזאת בנוסף ל-12 ימי חג המקנים להם חופשה נוספת, כולל חג "היום הראשון של הקיץ" שנחגג באפריל ונערכים בו מצעדים וחגיגות - למרות שאת מזג האוויר באיסלנד, באפריל, קצת קשה להגדיר כקיץ.

בצרפת ובפינלנד העובדים זכאים למינימום של 25 ימי חופש (חמישה שבועות) ועוד 11 ימי חג. חשוב לציין, כי בצרפת עובד שבוחר לעבוד יותר מ-35 שעות העבודה השבועיות הנהוגות במדינה (המקסימום שניתן לעבוד הוא 39 שעות בשבוע), זכאי ל- 22(!) ימי חופשה שנתיים נוספים, כלומר חלק גדול מהעובדים בצרפת זכאים למעשה למינימום של 9 שבועות חופש, בנוסף לעוד 11 ימי חג. לצורך ההשוואה, נזכיר כי בישראל שבוע העבודה קוצר לאחרונה בשעה, ל-42 שעות עבודה שבועיות.

ומה לגבי ערבי החג והחופשה הכפויה בישראל?

בחודש הקרוב יצוינו 4 ערבי חג בישראל עבור אלו החוגגים את חגי היהדות: ערב ראש השנה, ערב יום כיפור, ושני ערבי חג הסוכות.

לפי החוק, במקומות בהם עובדים 5 ימים בשבוע, יום עבודה בערב חג יהיה בן 8 שעות עבור תשלום של 9 שעות, או יום עבודה של 7 שעות עבור תשלום של 8 שעות. בערב יום כיפור נקבע כי העובדים יעבדו 6 שעות, עבור תשלום של 9 שעות.

במקומות בהם עובדים 6 ימים בשבוע, יום עבודה בערב חג יארך עד 7 שעות. המשמעות היא שכל שעה מעבר לכך נחשבת לשעה נוספת. עבודה בערב חג בשעות שלאחר כניסת החג, תיחשב כעבודה במהלך החג.

יש לציין כי בערב חג שאינו יהודי אורך יום העבודה של עובדים המציינים את אותו חג ואינם עובדים בו, לא יעלה על 7 שעות. עבור עובדים שאמורים לעבוד באותו חג, ערב החג יהיה יום עבודה רגיל.

בחלק ממקומות העבודה, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי, נהוג להוציא את העובדים ל"חופשה כפויה" במהלך החגים, ולעיתים אף להציע להם הטבות בכמות ימי החופש לצורך כך. אך מה קורה אם עובד לא רוצה "לבזבז" את ימי החופש שלו, על חופש בזמן שלא מתאים לו?

לפי החוק בישראל, המעסיק יכול להחליט כי במהלך ערבי החג ו/או ימי חול המועד ייסגר מקום העבודה, והעובדים ישהו בחופשה שנתית. אך אם מספר ימי החופשה (כולל היום הפנוי והמנוחה השבועית) הוא 7 ימים לפחות, עליו להודיע לעובדים על ההוצאה לחופשה, כולל תאריך תחילתה, שבועיים מראש לפחות. כמו כן עליו לוודא שלעובד יש די ימי חופשה שעומדים לזכותו לניצול. אין לדרוש מהעובד לצאת לחופשה שנתית על חשבון ימי חופשה שיצבור בעתיד.

אם ישנו עובד ללא כמות מספקת של ימי חופשה לניצול, המעסיק יכול להוציאו לחופשה בתשלום רק אם לא ינכה ימים אלה מימי החופשה שיצבור בעתיד, או אם קיבל את הסכמת העובד לכך שיצא לחופשה ללא תשלום.

הרחבה נוספת לגבי זכויות העובדים בחגים בישראל, ניתן למצוא ב"זכותון העובדים לחגים" של אתר "כל זכות".