אב תבע משמורת: האם גרה ביישוב מסוכן
גבר גרוש דרש שבנו יעבור אליו מבית אמו, המתגוררת ב"יישוב מסוכן" באזור ירושלים. אלא שהאב עצמו גר בטווח הרקטות של חמאס. מה נקבע?
בית המשפט למשפחה באשדוד הכריע
לאחרונה בסכסוך משמורת שפרץ בין הורים גרושים ברקע המצב הביטחוני: האב טען שבנם המשותף צריך לעבור לגור עמו, כיוון שכעת הוא חי אצל אמו ביישוב מסוכן באזור ירושלים, והיא השיבה כי ביתו של בעלה לשעבר מסוכן לא פחות כיוון שהוא נמצא בטווח פגיעת טילים של חמאס מעזה. השופטת ענת אלפסי, שהחליטה להשאיר את המצב כפי שהוא, הרגיעה את חששות ההורים והבהירה שמדינת ישראל דואגת בהצלחה לביטחון תושביה.
מנגד טענה האם שהאב הגיש את התביעה כדי לחסוך בנסיעות, שכן אין שום סכנה ביישוב שממוקם במרכז הארץ ומאובטח היטב. היא הבהירה שהילד לא פוחד שם ואף נהנה מחברה טובה. לדבריה, האב מתגורר בדרום, במקום שסובל לא אחת ממתקפות טילים מרצועת עזה, כך שאין לו יתרון בטחוני על פניה.
את התביעה למשמורת הגיש האב שנתיים אחרי שבנו עבר להתגורר יחד עם אמו ביישוב דתי ומאובטח בקרבת ירושלים. טענתו המרכזית הייתה שרק כשהושלכו אבנים לעבר מכוניתו הוא הבין את גודל הסכנה שטומנים בחובם המגורים ביישוב, וכי הילד נמצא במתח תמידי.
דיני משפחה
אם אישפזה ילד ללא סיבה – והוא הוצא מחזקתה
עו"ד יונינה ראכלין-אלוני
בן 4 נלקח ע"י שירותי הרווחה מאמו, שעלה חשד שסובלת מ"תסמונת מינכהאוזן על ידי שליח". היא ערערה על ההחלטה – אבל נדחתה
עם הגשת התביעה מינתה השופטת ענת אלפסי עובדת סוציאלית ואפוטרופסית לייצוג הילד, ואף נפגשה איתו פעמיים. הראשונה התרחשה בתקופת אינתיפאדת הסכינים והשופטת התרשמה שהילד אכן חושש. אלא שבשיחה נוספת שהתקיימה לאחר שהמצב הביטחוני נרגע, היא ציינה שהחששות פגו וכי מדובר בילד בוגר, נבון ורגיש, שמודע לסכנות הטמונות בכל אחד מבתי הוריו ורוצה שהמתח בין השניים ייפסק.
בפסק הדין ציינה השופטת שמדובר בילד שאוהב את שני הוריו ועליהם להגיע להסכמה לגבי חלוקת המפגשים. לגבי ההיבט הביטחוני כתבה: "כיום הקטין חש מוגן בביתו של כל אחד מן ההורים, חרף הסכנות הפוטנציאליות של הפרק".
היא הוסיפה שהמדינה "מגוננת על אזרחיה ככל יכולתה, על פי רוב בהצלחה. במצב דברים זה, מחויבים אנו לגדל את ילדינו בתחושת בטחון ולא מתוך חרדה, על מנת שיתפתחו כנדרש ויוכלו ליהנות מילדות מאושרת, מתוך ידיעה כי ניתן להתגבר גם על סכנות". על כך היא הוסיפה שהילד נהנה מסביבת המגורים הנוכחית ואין סיבה להעביר אותו לבית אחר, ומה שהילד צריך באמת הוא "קשר קבוע ורצוף עם כל אחד מהוריו".
השופטת אלפסי ציינה שבדיון האחרון הצליחו ההורים להגיע להסכמה כללית על חלוקת מפגשים, והיא אישרה אותה תוך קביעת לוחות זמנים ברורים וחיוב האם להשתתף בנטל הנסיעות כדי להקל על האב.
בהתאם לכך נקבע כי הילד יתראה עם אביו פעם בשבוע וישהה אצלו פעמיים בחודש בסופי שבוע, אחד מהם יהיה ארוך ויחל ביום חמישי. בחגים ובחופשות הוא יבלה חצי מהזמן אצל כל הורה.
לסיכום כתבה: "טוב יעשו ההורים אם יניחו המחלוקות מאחוריהם, יאפשרו לבנם המוכשר להפיק הנאה ושמחה מילדותו, כאשר הוא מביט אל ההורים בחיוך ובתקווה, והוריו משמשים לו מודל של שיתוף פעולה".
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
- עו"ד אור אריה עוסק בדיני משפחה
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
