דיפלומטיה בצלחת: המשקה המוזר שהציל את שגריר ישראל בקמרון ממוות

בדיחה ידועה אומרת שהחגים היהודיים סובבים סביב אוכל, בעיקר בגלל השמחה שנשארנו בחיים, אחרי ניסיונות כושלים להשמיד אותנו. שוב ושוב. ואיזו שמחה גדולה יותר קיימת מאשר אוכל? אבל לא רק. כנראה שאוכל מחבר ומקשר אנשים מאז ומתמיד, וללא ספק, חוזים נכתבים וגורלות נחתמים על שולחנות ערוכים לעייפה, כל הזמן.

אז לרגל עונת החגים המתרגשת עלינו, פנינו לשגרירי ישראל בתפוצות, האנשים שאמונים על שמנו הטוב שם בחוץ, כדי לדעת איך האוכל הישראלי מייצג אותנו ומה גורם להם להתגעגע לאוכל הישראלי, גם בארצות הכי יפות בתבל. פרויקט חגיגי ומלא ריר. חלק ב' 

קיראו את הכתבות הנוספות בפרויקט:

סיפורי אוכל ומתכונים של שגרירי ישראל בעולם

בן 51, שגריר ישראל בקמרון (במרכז אפריקה), גיניאה המשוונית, הרפובליקה המרכז אפריקאית, ובעתיד הקרוב – גם גבון והרפובליקה של קונגו. משרת בתפקיד קצת יותר משנתיים. נמצא שם עם רעייתו (שני הילדים נותרו בארץ), זו השליחות הראשונה של השלו ביבשת אפריקה.

רוב עמיתיי במשרד החוץ בדרך כלל מתגעגעים לחומוס ולשקדי מרק, וזה מובן לחלוטין. עם זאת, גיליתי להפתעתי כי הקהילות הלבנוניות נפוצות במערב אפריקה כמעט כמו הקהילות היהודיות בשאר רחבי העולם. מטבע הדברים – בכל מקום בו נפתחת מסעדה לבנונית ניתן להשיג גם חומוס משובח (אם כי לא שקדי מרק), כך שמבחינה זו אנו "מסודרים".

לעומת זאת, אשתי (ילידת רוסיה) ואני, דווקא מתגעגעים מאד לדג מלוח, וספציפית – למטיאס הרינג. ברמת גן אנו מתגוררים בקרבת רחוב הרצל, בו ממוקמות מעדניות רבות המציעות מגוון רחב של דגים מלוחים. עבורי מתיאס הרינג הוא חלק בלתי נפרד מן המסורת הקולינרית של משפחתי (שמוצאה מהונגריה, רומניה וגליציה), ובעיקר – ארוחות החג המשותפות.

מתגעגעים למטיאס הרינג(צילום: index open)

לרוע המזל, אותם ישראלים שכבר הספיקו "לגלות את אפריקה" נוטים בדרך כלל להגביל ביקוריהם למזרח היבשת ולא למערבה. מסיבה זו, אנו כמעט שלא זוכים לארח מבקרים מן הארץ (ואני אף חושד שלו הייתי מבקש מאורחיי להביא לי במזוודה דג מלוח – הם היו מבטלים הטיסה לאלתר).

לכן, אנחנו לרוב מסתפקים בתבלינים אהובים שקשה או בלתי אפשרי להשיג כאן (כמו זעתר, אורגנו, פפריקה וכו').

בכל הנוגע למסעדות – אין כל ספק: מסעדת "חנן מרגילן", מסעדה בוכרית משפחתית בדרום תל אביב (מסילת ישרים 15) היא מקדש קולינרי שאין שני לו, אשר עצם אזכור שמה מעלה דמעות געגועים בעיניי.

לו רק ניתן היה לשכפל כאן, ביאונדה (בירת קמרון), את מרק הדושפרה עם הכיסונים, מרק הלגמן עם נגיעות הכוסברה, הגוז'גיז'ה ושיפודי כבד העגל – אולי אפילו הייתי "חותם קבע" בג'ונגל.

רוב רובה של אוכלוסיית קמרון (הנאמדת בכ-25 מיליון איש) מתגורר באזורים כפריים וסובל מעוני, אבטלה ומחלות טרופיות שונות. זאת ועוד, כמעט שלא קיימות כאן אפשרויות לחוות מאכלים בינלאומיים (למעט בקומץ מסעדות הממוקמות באותם אזורים בהם מתגוררים דיפלומטים זרים).

לפיכך, עדיין לא ניתן לזהות מאכל (או יין) ישראלי המוכרים ואהודים על ידי המקומיים. עם זאת, בקמרון בהחלט ניתן להשיג ירקות טעימים (אם כי יש להקפיד לשטפם ולחטאם היטב), הניתנים לשימוש בהכנתו של המאכל הישראלי הפשוט והפופולרי מכולם: סלט חתוך דק.

קשה להגזים בתגובתם המופתעת של אורחינו כאשר הם טועמים את אותם ירקות להם הם רגילים משחר ילדותם – אולם פרוסים, מעורבבים ומתובלים כמו ב"ארץ הקודש" (תואר המהווה לכשעצמו "תו איכות" מובהק).

ירקות בקמרון. סלט קצוץ דק יש רק בישראל(צילום: שגרירות ישראל בקמרון)

בכל הנוגע לאלכוהול – המשקה הפופולארי בקמרון הוא דווקא הבירה ולא היין. הראשונים להגיע לכאן במאה ה-19 היו דווקא הגרמנים, אשר מטבע הדברים הזדרזו והקימו מבשלת בירה על מנת להרוות צימאונם. גם כיום, נחשבת הבירה הקמרונית משובחת במיוחד, אם כי היא חסינה יחסית מתחרות עקב מחירן הגבוה של האלטרנטיבות המיובאות.

המטבח הקמרוני הוא בסיסי למדי, ונועד בסופו של דבר לספק מזון משביע, פשוט וזול לאוכלוסיה כפרית דלת אמצעים. שורש הקסאווה (מאניוק) הוא פופולרי במיוחד בקרב המקומיים, אולם הזרים נוטים להישמר ממנו – עקב ערכו התזונתי הירוד וניחוחו המפוקפק.

לעומת זאת, בננת הפלנטן (או פלטאנו), הנפוצה באזורים נרחבים באפריקה ואף בדרום אמריקה – היא טעימה להפליא, ובדרך כלל מוגשת כשהיא מטוגנת או אפויה. לאחרונה שמעתי כי ניתן להשיגה גם בארץ, ובהחלט יכול להיות שמדובר ב"להיט" הקולינרי הבא.

באופן אישי, המאכל הקמרוני האהוב עלי במיוחד הוא דג טרי בגריל – במיוחד בעיירת החוף האקזוטית Kribi. אם להסתכן בהצהרה גורפת למדי – הדגים שאכלתי כאן חד-משמעית הם הטובים ביותר שטעמתי מעודי (אפילו בהשוואה לבירות קולינריות כפריז, ניו יורק ומילאנו).

לעיתים, כאשר אני מוצא עצמי יושב על חוף האוקיינוס האטלנטי ב-Kribi, והדייג המקומי מטגן קרפיון אדום שנשלה מן המעמקים לפני כ-10 דקות, מתבלו בבצל, שום ופלפל חריף, ומגישו לשולחן יחד עם בירה מקומית צוננת – קשה לדמיין מדוע מישהו ירצה כלל לשרת כדיפלומט במקום אחר בעולם.

(צילום: שגרירות ישראל בקמרון)

מאכלים קמרוניים טיפוסיים(צילום: שגרירות ישראל בקמרון)

באחד מסיוריי ברחבי קמרון הגעתי לבקר גם ב-Ebolowa, בירת המחוז הדרומי, שם נתבקשתי לשאת נאום בפני כ-200 איש במרכז התרבות המקומי. לרוע המזל, בדיוק ברגע בו אחזתי במקרופון הבליח לפתע ניצוץ מבהיק שגרם להתחשמלותי.

מארחיי חשו מבוכה עזה ובלבול רב (בין היתר, כיוון שאף הם התחשמלו בעצמם כאשר ניסו לחלץ את המיקרופון מידיי), והחליטו לפצותני עם "שיקוי החשק" (aphrodisiac) המקומי, הנקרא Mendime-Zon.

המשקה העכור מופק מעשבי לענה מרים הנכתשים יחד עם פלפל צ'ילי חריף – צירוף המעניק לו גוון חום-אפרפר, טעם חומצתי ועפיצות של גרביים. לנוכח מצלמות הטלוויזיה המקומיות וחדור תחושת שליחות ציונית עזה, גמעתי את המשקה כולו לצהלת הנוכחים.

מנהל מרכז התרבות הכריז חגיגית כי "שגריר ישראל הוכיח כעת כי הוא אחד משלנו", אם כי שומר הראש הצמוד שלי התרחק ממני בחשש מופגן.

פלפל צ'ילי חריף. בתוך משקה שהציל מהתחשמלות(צילום: shutterstock)

אחגוג את ראש השנה עם צוות השגרירות ביאונדה, ומניח שבתפריט יהיו: מרק עוף (סטייל יהודי), דג מקומי וכמובן תפוח בדבש.

בחרתי לצרף מתכון ממטבחה של אמא (איך לא?), אשר הכינה לי לראשונה ליום הולדתי השישי חביתיות ממולאות בכבד קצוץ ברוטב פטריות.

מצרכים למילוי הכבד:

1/2 ק"ג כבדי עוף (יש לנקות מסיבים וכיוב') ולחתוך את הכבדים לנתחים גדולים 

4 בצלים בינוניים 

6 ביצים קשות 

מלח, פלפל שחור

אופן ההכנה:

1. לפרוס את הבצל לפרוסות גסות ולטגן עד שהן הופכות זהובות.
2. להוציא את הבצל לקערה ובאותה המחבת להמשיך ולטגן את נתחי הכבד.
3. כעת יש לטחון את נתחי הכבד, לאחריהן - את הביצים הקשות ולבסוף את פרוסות הבצל. (הבצל מנקה את שאריות הכבדים והביצים מהמטחנה).
4. ניתן להוסיף מלח ופלפל שחור לפי הטעם ולבחוש היטב את התערובת.
   

1 כוס מלאה קמח לבן 

1 כוס מים 

2 ביצים 

מעט מלח

1. לערבל את הרכיבים היטב לעיסה במרקם דייסתי.
2. לשפוך בכף מרק 3 כפות מהעיסה לכלי קטן, לחמם שמן במחבת, לשפוך פנימה את עיסת הקמח ולפזר אותה במחבת כדי שתתקבל "חביתה" דקה.
3. כעת מתקבלות כ-10-12 חביתיות. יש לפרוס כל אחת מהן ולהניח בחלקה הקדמי, רצועת כבד קצוץ. לגלגל, לקפל את הקצוות ולהניח בכלי מלבני.
4. להמשיך ולמלא את כל החביתיות.
   

רוטב פטריות(צילום: shutterstock)

קופסת פטריות פרוסות משומרות

1 בצל 

מעט אבקת מרק פטריות 

פלפל שחור, מלח, ואפשר גם מעט אבקת אגוז מוסקט.

1. לקצוץ את הבצל ולטגן עד שמזהיב.
2. לסנן את פרוסות הפטריות ולהוסיף אותן לבצל. להמשיך ולטגן יחד מספר דקות.
3. לפזר כשתי כפות גדושות אבקת מרק פטריות על הבצל והפטריות, לערבב היטב ולהוסיף מים לאט ובזהירות, עד שמתקבל רוטב בסמיכות הרצויה.
4. לבשל הכל יחד כדקה אחת בלבד.
5. לכבות את האש ולתבל את הרוטב במעט פלפל שחור ואפשר גם מעט אבקת אגוז מוסקט.
   

בן 67, שגריר בהודו וסרי לנקה, ארבע שנים בתפקיד. נמצא בשליחות עם בת זוגו, דיצה פרוים, דיפלומטית גם היא (ציר דיפלומטיה ציבורית) וילדה בת 14, אמה כרמון-פרוים. בארץ מתגוררים חמשת ילדיו הבוגרים וארבעה נכדים.

קבלת פנים בבית השגריר(צילום: שגרירות ישראל בהודו)

עגבניות ממרכז משב שהוגשו בקבלת פנים יום העצמאות(צילום: שגרירות ישראל בהודו)

פירות הדר מישראל בדגש על לימונים, גבינת קוטג׳ 5 או 9 אחוז, אפרסקים,תאנים יבשות, מרק קובה תוצרת "אמא" באגריפס.

פפריקה מתוקה, גבינות לבנות וקשות/צהובות לחם דגנים פרוס, עוגת שמרים שוקולד של ארקפה.

מסעדת "גרקו" (או מתל אביב או מהרצליה).

(צילום: דן פרץ)

מסעדת "גרקו"(צילום: אנטולי מיכאלו)

כדורי פלאפל, חומוס, שקשוקה, בורקס.

אין ייבוא מישראל להודו. אבל באירועים של חובבי יין, בקבוקים של יין ישראלי שהצענו/הגשנו אנו, אנשי השגרירות, זכו לשבחים.

גבינת פאייניר בגריל ולחמים הודיים דוגמת נאן, רוטי, פאראטה ותבשיל אורז עם בשר בשם "ביריאני", מנות אחרונות המכונות כאן "חלבה" (אך לא דומות לחלבה שלנו), גלידת קולפי ופירות המנגו המהממים של הודו.

(צילום: שגרירות ישראל בהודו)

(צילום: שגרירות ישראל בהודו)

במסגרת פעילות תרבות של השגרירות אירחנו יחדיו בבית השגריר שתי להקות פולקלור מישראל- להקה תימנית ולהקה דרוזית שהגיעו לכאן לשם הופעה בפסטיבל מקומי. ערכנו במעוננו אירוע משולב של הצגת הפסיפס המגוון של הפולקלור, המסורת והקולינריה הישראלית.

להקות הפולקלור שהתארחו בבית השגריר(צילום: שגרירות ישראל בהודו)

(צילום: שגרירות ישראל בהודו)

(צילום: שגרירות ישראל בהודו)

בתאום מדוקדק מוקדם האירוע שילב הבאתם מהארץ של מצרכי בישול מסורתיים של העדות המיוצגות (הדרוזים-שמן זית מדהים ולבנה, התימנים-תבלינים) עם הליכה משותפת עמנו לשוק מקומי לרכישת מוצרים וכך הפך האירוע לחגיגה קולינרית מרהיבה שכללה מרק רגל עם עוף (בקר אסור בהודו), תבשילים מסורתיים שונים, סחוג, פיתות תימניות,לבנה, תבשילים מחצילים ועגבניות והסועדים התמוגגו. מעניינת ההשוואה שהישראלים וההודים עשו למושג ״חריפות״... יש חריף ויש חריף...

מרק רגל. מעוף(צילום: שגרירות ישראל בהודו)

(צילום: שגרירות ישראל בהודו)

(צילום: שגרירות ישראל בהודו)

אני ובני משפחתי נחגוג את ראש השנה בביתנו בשכונת אם המושבות בפתח תקווה. ארוחת החג תכלול בין התיר מרכיבים מסורתיים כמו מרק עוף וגפילטע פיש.

בן 61, שגריר לפינלנד ואסטוניה (לא תושב). ממוקם בהלסינקי. משרת בהלסינקי מזה שנתיים. השגריר הוא חובב בישול וכתבות רבות פורסמו עליו בתקשורת ההודית כאשר שירת שם בתחילת שנות האלפיים. הוא אפילו השתתף במספר תוכניות בישול בטלוויזיה הלאומית של הודו.

לסביח של עובד מגבעתיים. גדלתי ברמת גן ובגבעתיים ומשם בא הסביח המקורי.

(צילום: ירון ברנר)

הסביח של עובד(צילום: ירון ברנר)

מבקש שיביאו לי טחינה מהארץ ואם ניתן טחינה גולמית וכן חלבה.

הייתי מביא להלסינקי מסעדה בשם "עזבה" הנמצאת על כביש עכו – צפת בפאתי היישוב ראמה. מדובר באוכל ערבי גלילי אותנטי המבושל על ידי משפחה מקומית.

המקומיים אוהבים פלאפל ובפינלנד קיימת רשת פלאפליות שהוקמה על ידי ישראלי בשם "FAFA". בארוחות בביתי, המקומיים אוהבים גם בורקסים.

יין ישראלי נמכר במחוזותינו ואהוב על המקומיים. מדובר בעיקר ביינות יקב רמת הגולן.

חג שמח מהשגריר(צילום: שגרירות ישראל בפינלנד)

מאכל מקומי שאני אוהב נקרא "פולה" PULAA שזו למעשה עוגת שמרים ועליה סוכר מטוגן בחמאה והמהדרין גם מוסיפים רוטב וניל ממעל.

באחד מביקוריי במדינה, הוזמנתי על ידי משפחה מקומית שבישלה לכבודי דגים שנדוגו באותו הבוקר באגם סמוך ליד בעל הבית. הארוחה התקיימה במהלך החורף הקר של פינלנד (מינוס עשרים מעלות) ובעל הבית "חפר" חור בקרח ודרכו דג את הדגים שהוגשו בארוחה. הארוחה בושלה למול עיניי בעודי יושב ליד השולחן.

אני נוסע לחברים טובים בדרום אפריקה (מקום שירותי הקודם כשגריר ) שהזמינו אותי להתארח אצלם בחג. על השולחן לבטח יהיה גפילטע פיש וחזרת. אגב חזרת, כשהייתי שגריר בהודו בשנת 2000 ערכתי פסח גדול ל-50 איש ולא יכולתי למצוא שם חזרת. ביקשתי מחברים ישראלים שהביאו לי וביקשתי מהמבשלת ההודית להכין את החזרת.

אחרי שבישלה ובכתה המון תוך כדי, שאלה אותי איך קוראים לירק הנורא הזה. עניתי לה שקוראים לזה באנגלית, Horserdish, אחרי שהסדר נגמר היא שאלה בבהלה איך סוס יכול לאכול את זה כי זה נורא חריף...

חזרת. חריף אפילו להודים(צילום: shutterstock)

מאכל שנקרא KAALILAATIKKO משמעות המילה היא "קופסת כרוב" - מדובר במאפה של בשר טחון וכרוב.

(צילום: shutterstock)

מצרכים:

1 ק"ג כרוב לבן 

2 כוסות מים 

1 כפית מלח 

2 בצלים קצוצים 

400 גר' בשר בקר טחון 

2 כפיות מיורן יבש 

3 כפות סירופ סוכר או סילאן 

1/2 כוס אורז עגול 

כוס וחצי ציר מרק בשר/עוף

1. קוצצים כרוב במגרדת דקה (ניתן להשתמש במעבד מזון) מוסיפים אותו למים רותחים ומבשלים על אש נמוכה במשך 30 דקות יחד עם המלח.
2. בנפרד מטגנים את הבצל הקצוץ במעט שמן יחד עם הבשר הטחון והמיורן ומוסיפים את סירופ הסוכר/סילאן, את האורז ואת ציר המרק.
3. מערבבים את הכרוב המבושל ואת הבשר והאורז עם כל הנוזלים. מניחים התערובת בתפנית אפייה – רצוי פיירקס וממעל מפזרים מעט פרורי לחם ומעט שמן זית.
4. אופים בחום בינוני עד להשחמה בערך כ-40 דקות, מוצאים מהתנור ומגישים המאפה כשהוא חם ולצידו ריבת אוכמניות.
   

תודה מיוחדת לנזאר עאמר, סגן דובר משרד החוץ