"קמפינג": הסדרה של לינה דנהאם מאכזבת
היוצרות של "בנות" מתמקדות שוב בדמויות מרגיזות, אבל הפעם מדובר בטיפוסים שלא מעוררים שום הזדהות ובעיקר מותירים את הצופים אדישים. אם "קמפינג" היא קולו של דור - הוא כנראה קצת מזייף
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"דה פור": לקט של ריאליטי מוזיקלי
"המנצח": הסדרה שתגרום לכם לבכות מאושר
אנחנו נמצאים עמוק בתוך עידן האנטי גיבור הטלוויזיוני – תסריטאים מאתגרים את עצמם עם כתיבת דמויות שרחוקות משלמות, מדגדגות את בלוטת האנטגוניזם של הצופה ויחד עם זה יוצרות אצלו הזדהות, אמפתיה וחיבה. כמיטב המסורת של לינה דנהאם והשותפה שלה לכתיבה, ג'ני קונר (שגם יצרה איתה את "בנות"), ושאחראיות גם על הסדרה הזאת, גם הדמויות האחרות ב"קמפינג" הן לא בדיוק מופת אנושי לאלטרואיזם. אם זה אלכוהוליסט אנונימי שנכנע שוב לאלכוהול (כריס סאליבן מ"החיים עצמם") או הדייט החדש והאקסטרווגנטי של אחד החברים שמגלמת ג'ולייט לואיס. "זה מה שאנחנו רוצות לעשות", אמרה דנהאם בריאיון לפני יציאת הסדרה, "לכתוב על נשים שמתנהגות לא יפה", והוסיפה שהיא מעוניינת לבחון את "הנוירוזיות האנושיות בסביבה של הטבע".
אלא שגם אם הדמויות שהביאה "בנות" היו שרוטות ומכעיסות כל אחת בדרכה, מהר מאוד מתבהר ההבדל העגום בינן לבין אלה של "קמפינג". קשה מאוד לקושש אמפתיה כלפי הטיפוסים שאחריהם עוקבת האחרונה. לפחות בשלושת הפרקים הראשונים הם לא מתפתחים באופן מבדר או מעמיק וגרוע יותר - האירועים שעוברים עליהם וההתמודדות שלהם איתם משאירים את הצופה אדיש לחלוטין.
נדמה שדנהאם וקונור התיישבו רק בצד אחד של הנדנדה – זה שמייצר טיפוסים שנויים במחלוקת (אם כי לא ברור עדיין מה המחלוקת – קתרין נותרת בלתי נסבלת למרחקים ארוכים מדי במונחים טלוויזיוניים), כך שלא פלא שהסדרה לא מתרוממת. גם המתיקות של ג'ניפר גארנר, בתפקיד הראשון שלה בטלוויזיה מאז "זהות בדויה", והכניסה החזיתית שלה באתגר שהוצב מולה, לא מצילים את "קמפינג" מהיותה מתישה להדהים.
העניין המוזר הוא ש"קמפינג" היא למעשה אדפטציה לסדרה בריטית עם אותו השם, שכתבה וביימה (וגם שיחקה בה) הקומיקאית הבריטית ג'וליה דיוויס. הגרסה של דנהאם לא מאוד רחוקה מהגרסה הבריטית, ולמעשה קרובה למדי. יש כמה התאמות למנטליות האמריקנית (קתרין ובעלה אומנם מוגדרים ב"גיל העמידה" אבל נראים כמו זוג צעיר, לקתרין יש אובססיה לחשבון האינסטגרם שלה וכמו דנהאם גם היא מתאוששת מכריתת רחם), אבל בסצנות מסוימות מדובר בקופי פייסט.
נותרה בעינה התעלומה הגדולה - למה כותבת מוכשרת ויצירתית כמו דנהאם זקוקה לאדפטציה כדי לבטא את הכישרון שלה, כי אם "קמפינג" מבטאת את מה שבוער בה עכשיו, הקול של הדור הזה אעפס קצת מזייף.
