.jpg)
הוואטסאפ המשפחתי של הורים גרושים
ההורים של מורן מישל התגרשו בעידן שעוד היו מנתקים טלפון בפרצוף. בנותיה גדלו למציאות אחרת של הורים גרושים המחוברים 24 שעות ביממה לוואטסאפ ומדווחים על כל דבר. איך זה עובד ומה קורה כשנפתחות תתי קבוצות? משפחה מחוברת - גרסת 2018
בשלהי שנות השמונים, להיות ילדה להורים גרושים היה נפוץ בערך כמו לגדל בעליית הגג את אי.טי, ולא זאת בלבד, אלא שזה גם היה מעין סמל סטטוס שלילי - משפחה מפורקת, הורים רבים, משבר כלכלי, ילדים מטלטלים מבית לבית, אבא ואמא לא מדברים, תגידי לו שיעביר כסף, תגידי לה שאני עם העברות כספים גמרתי. בקיצור, תענוג קטן מאוד.
לטור הקודם - חופשה משפחתית עם אמא, שני אבות ו-5 בנות
אבל לא הכל היה שחור, כי כשסוף סוף התרגלתי למצב, או-אז התחלתי לסחוט מהלימון לימונדה. מבעד לעיניים של מתבגרת אבא ואמא שלא מדברים ביניהם זו מתנה משמים. סימן שמישהו למעלה אוהב אותי. ככה חגגתי בדירה הריקה-כמעט-תמיד של אבא שלי, בקלות יכולתי לומר דבר אחד לאמא ואחר לאבא, או להגיד שהוא כבר הסכים לדבר שלא היה סיכוי שהיא תסכים וככה לא להשאיר לה ברירה, וככל שעבר הזמן הבנתי שאם רק אתנהל נכון אוכל לבנות לי חלקת גן עדן על חורבות האדמה החרוכה שלהם.
קפיצה במנהרת הזמן לכמעט שלושים שנים קדימה מגלה לי שלהיות ילדים להורים גרושים בשנת 2018 זה סטורי אחר לגמרי, במיוחד אם אבא ואמא ממש מתעקשים לא להפוך את הפרידה שלהם לזירת קרב.
אמנם בימינו זה ממש לא חריג להיות ילדים להורים גרושים, אבל להיות ילדות לאבא ואמא גרושים שמסרבים לשנוא זה את זה? אני מסתכלת על הבנות שלי והלב יוצא אליהן. הרי בכל הסרטים עדיין מבטיחים לילדים שאבא ואמא יריבו ויתלשו שיערות זה לזה בזמן שהם יוכלו לנצל את הסיטואציה ולפלח ממתקים מהמגירה או לסחוט עוד מתנה מאבא ועוד הפתעה מאמא כפיצוי, או להכפיל את דמי הכיס או לשחק על הקטע הזה של "את האמא הכי מעצבנת בעולם ואני עוברת לגור עם אבא" שלא עובד כל כך טוב אצלנו.
בעוד שההורים שלי התגרשו בעידן שהיו מנתקים טלפון בפרצוף זה לזה, בפורמט שלנו אבא ואמא מחוברים 24/7 על הוואטסאפ וכל מקרה חריג מדווח יותר מהר מאיתוראן, או כמו שכבר יצא לי לשמוע טענה לא בלתי מוצדקת מאחת הבנות - "אפילו להתגרש כמו כולם אתם לא מסוגלים?!".
חמש קבוצות וואטסאפ משפחתיות
שחלילה לא ישתמע שהכל מושלם, ואם צריך דוגמה לפלונטר אופייני למשפחה מופרזת הרי שאין כמו הוואטסאפ המשפחתי, שהרי הוא מיקרוקוסמוס של החיים עצמם. אצלנו הכל התחיל באיזו פעם שבה הבנתי שיש קבוצת וואטסאפ שנקראת "אבוש והבנות". אבוש והבנות? איך לא חשבתי על זה קודם? ולמה בכלל צריך אותה אם יש לנו קבוצת "אימוש אבוש והבנות"?
צריך אמנם להודות שאבוש עובד לא מעט בחו"ל ובהחלט יש הצדקה לקבוצה כזאת, וזה לא שלא הייתה לנו קבוצה משלנו, פשוט אצלנו היא הייתה קבוצה של כל יושבי הבית, שחלקם אמא של כל בנות הבית, וחלקם אבא רק של חלק מבנות הבית ורובם הן בנות הבית, לפחות אלה שיש להן טלפון.
ברור שיש גם "מדורת השבט" - של המשפחה שלי, "משפחה שכזאת" - של המשפחה שלו, ובכל זאת, אני מודה, אולי היתה זו קנאה או שמא יצר תחרות, ונכון שסיכמנו על דרכי שלום, חברות וכבוד הדדי - הכל טוב ויפה, אבל פשוט אין מצב שאפול בדבר מאבוש, ולכן מיהרתי ופתחתי את הקבוצה חסרת התכלית "אימוש והבנות".
עכשיו דמיינו בני נוער רגילים, שעבורם וואטסאפ מאבאמא "איפה את?" או מצגת תמונות של עננים מלווה בצלילי חליל פאן מסבתא, פלוס הוי הכחול, הם התגשמות הסיוט עלי אדמות, ואז קחו את זה אלינו הביתה - חמש קבוצות וואסטאפ משפחתיות? הו לא, זה דבר שאף ילד לא צריך להתמודד איתו. מישהו בכלל מסוגל לדמיין כמה קשה לסנן אמא שמתעקשת להעביר לך מסר בחמש קבוצות וואטסאפ שונות?
מורן מישל היא כותבת, מנהלת קהילות רשת, מנחת סדנאות כתיבה ובעלת קבוצת הפייסבוק לאימוני כתיבה Writing Gym Group
לפנייה לכתב/ת 
