קצב עליית השכר הממוצע בעולם הולך ויורד - בדיוק הפוך מישראל
דו"ח השכר העולמי של האו"ם מגלה כי צמיחת השכר הממוצע הריאלי בעולם צנחה ב-2017 לרמה הנמוכה ביותר מאז המשבר הפיננסי העולמי ב-2008, בעוד שבישראל דווקא נרשמה מגמת עלייה. עוד מהדו"ח: גברים בעולם מרוויחים בממוצע 20% יותר מנשים, אך ישנן מדינות בודדות בהן הפערים דווקא הפוכים
לא רק שצמיחת השכר הגלובלית ב-2017 הייתה נמוכה יותר בהשוואה לשנה שקדמה לה, היא צנחה לקצב הנמוך ביותר מאז 2008, הרבה מתחת לרמות שהיו לפני המשבר הפיננסי העולמי. כך עולה מדו"ח השכר העולמי הדו-שנתי של ארגון העבודה של האו"ם אשר פורסם השבוע. בישראל לעומת זאת, דווקא נרשמה עלייה.
פערי השכר בישראל ממשיכים לעלות - הכי גבוהים ב-OECD
למ"ס: השכר הממוצע במשק ממשיך לעלות
70 שנה של פערים: הדרך לצמצם את הבדלי השכר בין המינים
לפי נתוני הדו"ח, קצב צמיחת השכר הריאלי ירד מ-2.4% ב-2016 ל-1.8% ב-2017. אם מורידים את סין, בה האוכלוסייה העצומה וקצב הצמיחה משפיעים משמעותית על הממוצע העולמי, אז קצב הגידול בשכר הריאלי ירד מ-1.8% ב-2016 ל-1.1% ב-2017.
בישראל, הגידול בשכר הריאלי הממוצע דווקא נמצא במגמת עלייה – 3% ב-2017, 2.9% ב-2016, 2.6% ב-2015, 2.7% ב-2014 ו-1.4% ב- 2013. אך עם זאת צריך לזכור, כי בישראל לא כולם נהנים מהעלייה בשכר הממוצע ואי השוויון בהכנסות עדיין גבוה ביחס לשאר הכלכלות המפותחות.
גם בהשוואה לכלכלות החזקות בעולם, נתון השכר הממוצע בישראל בולט לטובה. קצב צמיחת השכר הממוצע ב-20 הכלכלות הגדולות בעולם (G20), ירד ל-0.4% בלבד ב-2017, והמשיך את מגמת הירידה בשנים האחרונות. במדינות מפותחות כמו בספרד ובאיטליה קצב הגידול אף היה שלילי – כלומר נרשמה ירידה בשכר הממוצע. בארה"ב עמד קצב הגידול ב-2017 על 0.7% בלבד, זהה ל- 2016.
במדינות המתפתחות המשתייכות ל-G20, קצב הגידול עמד על 4.3%, ירידה בהשוואה ל-4.9% ב-2016. העובדים באסיה נהנו מגידול השכר הריאלי הניכר ביותר במהלך 11 השנים האחרונות, אך אפילו במדינות אלה נרשמה ירידה בקצב הצמיחה, שעמדה על 3.5% ב-2017 בהשוואה ל-4.8% ב-2016.
יש לציין, כי קצב צמיחת השכר מחושב לפי שכר חודשי ולא לפי שכר שעתי, ולכן קצב השינוי משקף גם את השינוי בשכר השעתי וגם בכמות השעות שעבדו. הממצאים לגבי השינוי בקצב השכר מבוססים על הנתונים שנאספו מ-136 מדינות אשר חולקו לפי קבוצות הכנסה.
האבטלה יורדת, התוצר עולה והשכר עדיין מזדחל
מחברי הדו"ח מודים, כי נתונים אלה מעט מבלבלים לאור הירידה באבטלה והצמיחה בתוצר במדינות חזקות אלה, ולכן ניסו לבדוק האם ניתן להסביר אותם בקצב גידול נמוך של הפיריון לעובד. המסקנות אליהן הגיעו מאיסוף הנתונים מאז 1990 ב-52 מדינות בהם ההכנסה נחשבת גבוהה, הן שהגידול הנמוך בפיריון מסביר חלק קטן מהעלייה הנמוכה בשכר, אך בוודאי לא את כולה.
הם מוסיפים, כי ההסברים האפשריים לתופעה הם התגברות התחרות הגלובלית, הירידה ביכולת המיקוח של עובדים (ירידה בכוחה של העבודה המאורגנת), וגם בעייתיות בנתוני האבטלה אשר לא משקפים את מצבו האמיתי של שוק העבודה.
מחברי הדו"ח התייחסו גם לנושא אי השוויון בשכר במדינות. לפי הדו"ח, המדינות בהן האי שוויון בשכר נמוך ביותר הן אלה המשתייכות לקבוצת המדינות בהן ההכנסה הממוצעת היא הגבוהה ביותר. ובמדינות המשתייכות לקבוצות בהן ההכנסה בינונית או נמוכה, אי השוויון בשכר גבוה יותר.
בין המדינות בהן השכר גבוה, אליהן משתייכת ישראל, אי השוויון הנמוך ביותר הוא בשוודיה והגבוה ביותר בצ'ילה, כאשר בישראל אי השוויון עדיין נחשב בין הגבוהים. בין המדינות בהן ההכנסה נמוכה או בינונית, בדרום אפריקה ובנמיביה אי השוויון הוא הגבוה ביותר, ובארמניה ובמונגוליה הוא הנמוך ביותר.
"למרות המחלוקות לכולם כבר ברור שצמיחה איטית בשכר היא מכשול בדרך להשגת צמיחה כלכלית ברת קיימא", אומר מזכ"ל ארגון העבודה העולמי, גיא ריידר, ומוסיף כי "ישנה הסכמה כי שיפור בשכר, צמצום פערי הכנסה וקידום הזדמנויות הוגנות בעבודה ממשיכים להיות האתגרים העיקריים בדרך להשגת מטרות האו"ם".
קנס האמהות ופרס האבהות
חלקו השני של הדו"ח עוסק בפערי השכר בין גברים לנשים, אשר מהווים נושא מרכזי בדו"חות רבים העוסקים בשכר. ריידר מסביר, כי הסיבה שבה בחרו בארגון העבודה לעסוק שוב בנושא היא לנסות לבדוק האם בכל זאת ניתן להסביר את הפערים בעזרת מאפיינים רגילים הרלוונטים לשוק העבודה.
בארגון סקרו נתוני שכר מ-73 מדינות אשר מעסיקות 80% מכלל העובדים השכירים בעולם, וגילו כי בממוצע, נשים משתכרות שכר גלובלי נמוך בכ-20% מגברים, ושכר שעתי נמוך בכ-16%.
עם זאת, מהנתונים עולה כי בכמה מדינות בודדות נשים מרוויחות יותר מגברים בממוצע. כך בפיליפינים הכנסתן החודשית הממוצעת של נשים גדולה ב-6.6% מזו של הגברים, בפנמה נשים מרוויחות 0.7% יותר ובתאילנד נשים וגברים משתכרים שכר חודשי שווה בממוצע. המדינות בהן הפער לטובת הגברים הוא הגבוה ביותר הן פקיסטן, סיירה ליאון וגמביה, כאשר מתוך המדינות בהן ההכנסה נחשבת גבוהה, הולנד היא המדינה בה פער ההכנסות החודשיות הוא הגבוה ביותר לטובת הגברים - 39.7%.
בנוסף, ניסו בארגון לנתח ולבודד את הגורמים אשר מרכיבים את הפער, וגילו כי את רוב פערי השכר לא ניתן להסביר באמצעות מאפיינים רגילים של שוק העבודה כמו השכלה, גיל וניסיון. במדינות בהן ההכנסה הממוצעת נחשבת גבוהה, כמעט כל הפער נותר לא מוסבר באמצעות מאפיינים אלה.
לפי הדו"ח, השכלה למשל, היא ממש לא העניין המרכזי. לשכירות ברחבי העולם רכשו השכלה טובה לפחות באותה מידה כמו גברים אם לא טובה יותר, והתגלה כי במדינות בהן ההכנסה גבוהה, ההשכלה מסבירה פחות מאחוז אחד מפערי השכר.
הסיבות העיקריות לפערים לפי מחברי הדו"ח הן "הפרדה מגזרית" בשוק העבודה. "נשים ממשיכות להיות בלתי מיוצגות בענפים גבריים, ולקבל שכר נמוך יותר מגברים בתוך ענפים אלה".
הדו"ח מראה כי באירופה לדוגמה, מי שעובד בענף בו כוח העבודה הוא בעיקר נשי, "נקנס" בכ-14.7% בשכר, בהשוואה למי שעובד בענפים אחרים עם מאפיינים יצרניים דומים אך כוח העבודה מעורב. בנוסף מראה הדו"ח, כי נשים שהן אמהות מרוויחות פחות מנשים שאינן אמהות, בעוד שגברים שהם אבות לילדים מרוויחים יותר מגברים שהם לא אבות. הדבר נפוץ יותר במדינות בהן ההכנסה גבוהה יותר.
מחברי הדו"ח מציינים כי המודעות לשוויון מגדרי במקום העבודה גדלה מאוד בשנים האחרונות, אך בפועל לא הושגה התקדמות משמעותית בצמצום הפערים. הדרך לשינוי לתפיסתם כרוכה במחויבות פוליטית ושינוי חברתי, וכי מדיניות המעודדת השכלה, עבודה ורשת הגנה סוציאלית לנשים תהיה יעליה בהרבה בעזרת שינוי של הנורמות החברתיות והסטריאוטיפים המגדריים.
לפנייה לכתב/ת 
