המדינה התעכבה – ואישום על מבנה לא חוקי בוטל
במשך חמש שנים ידעה המדינה על הצבת מבנה נייד באופן ללא חוקי ברמת גן. למרות זאת, היא השתהתה בהגשת כתב האישום נגד בעליו
בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן ביטל לאחרונה
כתב אישום שהוגש נגד אדם שהציב לפני כשבע שנים מבנה נייד (יביל) בעיר: השופט עמית מרדכי בן-חיים קיבל את טענת הנאשם להתיישנות וקבע שהמדינה ידעה את כל העובדות הרלוונטיות כבר בינואר 2012, לכן אין הסבר לשיהוי בהגשת כתב האישום.
בכתב האישום, שהוגש באפריל 2017, נטען שבאוקטובר 2011 הוצב מבנה יביל בשטח של כ-15 מ"ר בצמוד למבנה קיים ברמת גן. המדינה, שיוצגה על ידי עו"ד הילה קולטון, טענה שהמבנה הוצב ללא היתר וייחסה לנאשם עבירה על חוק התכנון והבנייה. הנאשם, שיוצג על ידי עו"ד קרני מור, הודה שהציב את המבנה אך טען שחלה על העבירה התיישנות מאחר שחלפו יותר מחמש שנים ממועד ביצועה ועד להגשת כתב האישום.
חוק ונדלן
תביעה: קרקע נמכרה לשני רוכשים שונים
עו"ד יהודה שאוליאן
ב-2014 רכש התובע שטח בעין מאהל, אבל נמנע ממנו לרשום הערת אזהרה. שנתיים אח"כ הוא גילה שהבעלים מכר אותה לאדם נוסף. מה נקבע?
המדינה השיבה כי ביולי 2013 בוצעה חקירה על ידי מפקח מטעמה שצילם את המקום. באוגוסט 2013 זומן הנאשם למסור את גרסתו אך לא התייצב. לדבריה, פעולות אלה עצרו את מרוץ ההתיישנות וכתב האישום הוגש במסגרת הזמנית המותרת. הנאשם אישר שקיבל זימון לחקירה באוגוסט 2013 אך הסביר שלא התייצב בשל בעיות בריאות והמדינה לא זימנה אותו בשנית.
סנגורו הדגיש שהמדינה ידעה באופן ברור את כלל העובדות הנוגעות למבנה ואת זהות הנאשם כבר בסוף 2011, ולא ברור מדוע המתינה לזימון לחקירה ולכתב האישום. הוא הוסיף ש"פעולת החקירה" על ידי המפקח לא עצרה את מרוץ ההתיישנות שכן היא לא תרמה דבר וכל העובדות כבר היו ידועות.
ואכן, השופט עמית מרדכי בן-חיים קיבל את עמדת ההגנה. הוא הבהיר שמאחר שהעבירה המיוחסת היא מסוג "עוון", תקופת ההתיישנות לגביה היא חמש שנים וכתב האישום הוגש לאחר חלוף התקופה. לדבריו החקירה מיולי 2013 לא עצרה את ההתיישנות שכן כשהמפקח הגיע למקום הוא כבר ידע שלמבנה הוצא צו הריסה מנהלי ולא היה לו מה להשלים בחקירה.
עוד נקבע כי המדינה הייתה מודעת היטב לחובתה לזמן את הנאשם למסור את גרסתו לכל המאוחר באמצע ינואר 2012. במועד זה, כל העובדות, הפרטים והנסיבות כבר היו ידועים לה. למרות זאת, היא השתהתה תקופה ארוכה עד לזימון ואף לא פעלה לזימון חוזר לאחר שהנאשם לא התייצב.
"חלק מהפעולות של המאשימה ובכללן זימונו של הנאשם למתן גרסה נעשו בשיהוי ממושך ובלתי מוסבר, בעוד שביצוע פעולת אחרות היה מיותר לחלוטין", כתב השופט.
הוא הדגיש כי על פי הפסיקה, מרוץ ההתיישנות אינו עוצר אלא אם יש לכך הצדקה עניינית, למשל לצורך חקירה אמיתית. ואולם אין כל הצדקה לעיכוב כשלפני התביעה מונח כל חומר החקירה וכל מה שנותר לה לעשות הוא להפעיל בזריזות את שיקול דעתה אם יש בחומר כדי להגיש כתב אישום.
השופט בן חיים סיכם כי המאשימה לא פעלה במידת השקידה והיעילות המחייבים אותה הן כלפי הציבור והן כלפי הנאשם ולפיכך ביטל את כתב האישום.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ הנאשם: עו"ד קרני מור
- ב"כ המאשימה: עו"ד הילה קולטון
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
