"החמאס מחליט אם יגיעו לאכול אצלנו - או לא"
זוג הורים שכולים מנסים להציל את המסעדה שלהם בעוטף עזה, שנפתחה להנצחת זכרה של בתם שנהרגה כתוצאה מפגיעת פצמ"ר: "המסעדה ריקה רוב הזמן, ויש ימים בהם אף אחד לא נכנס. לפני 'טרור הבלונים' היינו מארחים 80 סועדים בערב, והיום בימי שישי תראי בקושי שני שולחנות"
קולות שמחה וצחוק כמו אלו שמילאו את החלל של מסעדת "מידס" הברזילאית שבקיבוץ ברור חיל בשבוע שעבר, לא נשמעו שם במשך הרבה זמן. גם המנות שזרמו מהמטבח לשולחנות המסעדה המשפחתית שבעוטף עזה ו-60 אנשי העסקים, הספורטאים והאומנים שמילאו את המקום באותו יום רביעי של חנוכה, היה מחזה נדיר בו לא נתקלו בעלי המסעדה הוותיקה במשך כל השנה האחרונה.
"הם הגיעו בעקבות פוסט שפירסם כתב חדשות ערוץ 10, אלמוג בוקר, ברשת החברתית ובו ביקש לתמוך במסעדה. בהתחלה חשבנו שזאת בדיחה, לא האמנו שהם באמת יגיעו, אבל זה אכן קרה", מספר נתן גלקוביץ, הבעלים ומי שהקים את המסעדה. "זאת השנה הכי קשה שהייתה לנו מאז שהמסעדה נפתחה לפני 11 שנה. מאז שהתחיל 'טרור הבלונים', סכנת הסגירה מרחפת מעלינו כל הזמן", הוא מוסיף.
.jpg "\"מצאנו את הדרך השמחה והנעימה ביותר מבחינתנו להנציח את דנה\". מסעדת \"מידס\" בקיבוץ ברור חיל (צילום: יח\"צ)")
.jpg "\"לא האמנו שהם באמת יגיעו\". נתן גלקוביץ עם עינת שרוף וגדעון מולייב ב\"מידס\" (צילום: בן פרידמן)")
.jpg "מימין לשמאל: אולסי פרי, נתן גלקוביץ, דורון ג'מצי ומשה גולברי ב\"מידס\" (צילום: בן פרידמן)")
"יש ימים בהם אף אחד לא נכנס למסעדה"
מסעדת "מידס" הוקמה על ידי גלקוביץ ואשתו, פרלה, ב-21 בינואר 2007, כשנתיים לאחר שבתם דנה נהרגה כתוצאה מפצמ"ר שפגע בה בעת ששהתה בביתה שביישוב נתיב העשרה, בו התגוררה יחד עם בן זוגה, אמיר.
"דנה מאוד אהבה את האוכל שלי, ואחרי הרבה מחשבות הגענו למסקנה, אשתי ואני, שזו הדרך הנכונה והטובה ביותר להנציח אותה", משחזר גלקוביץ, "רצינו לזכור אותה דרך השמחה והאושר, דרך האוכל והמוזיקה שכל כך אהבה, ולא דרך העצב והאבל".
.jpg "\"פעם שאלתי אותה אם היא תרצה ללמוד לבשל יום אחד, אז היא ענתה לי: 'בשביל מה? אתה תבשל בשבילי ובשביל הילדים שלי'\". דנה גלקוביץ ז\"ל ( )")
בתחילת דרכה של המסעדה, גם אביה של פרלה (ז"ל) היה שותף בה, וכיום עובדים שם גם שני הילדים של בני הזוג - שרון ואוריין. "אני אחראי על המטבח ועל האווירה השמחה, כמו שנהוג אצל הברזילאים, אשתי פרלה מופקדת על הצד הכלכלי של העסק, הבת שרון מנהלת את המסעדה ומתעסקת בכוח אדם והבן אוריין, שגר בתל אביב בימים אלו, מגיע הביתה מדי סוף שבוע ומבשל איתי במסעדה", מסביר גלקוביץ.
במשך 11 השנים בהן פועלת המסעדה המשפחתית, התמודדו יישובי העוטף עם תקופות לא פשוטות שכללו ירי והסלמות ביטחוניות שהובילו למבצעים צבאיים, ארוכים יותר או פחות. למרות המציאות הקשה עד כדי בלתי אפשרית - ודאי עבור מסעדה, שגם כך נחשבת לאחד מהעסקים המאתגרים ביותר בארץ, גם באיזורים מרכזיים יותר שאינם סובלים ממציאות ביטחונית קשה – "מידס" הצליחה לשרוד והמשיכה לפעול ולארח סועדים, בעיקר תושבי האזור שנהגו לפקוד את המקום במהלך השבוע.
"אפילו במבצע 'צוק איתן' המשכנו לעבוד ולהאכיל את תושבי האזור, ובמקביל חילקנו אוכל לחיילים", הוא נזכר. אבל נראה שעכשיו המצב שונה לגמרי, והמסעדה נלחמת על חייה.
.jpg "גלקוביץ תורם אוכל לחיילים במהלך מבצע \"צוק איתן\" (צילום: בן פרידמן)")
שרדתם לא מעט מצבים קשים במהלך שנות פעילותכם, למה דווקא "טרור הבלונים" הוא זה שמאיים עליכם יותר מכל?
"נכון, עברנו הרבה מאוד דברים קשים, אבל התושבים באיזור אף פעם לא הפסיקו להגיע, גם בתקופות הכי קשות. 'טרור הבלונים', שנמשך כבר הרבה מאוד זמן, הורס לכולם פה את מצב הרוח ולאף אחד אין חשק לצאת למסעדה. רוב הלקוחות שלנו הם תושבי האזור, וברגע שהם הפסיקו להגיע – המצב התחיל להיות קשה עד בלתי נסבל. וכמובן שאין מה להזכיר אנשים מאזורים אחרים בארץ".
כלומר, יש ימים שבהם לא מגיעים אנשים למסעדה בכלל?
"לצערי כן. המסעדה ריקה רוב הזמן, ויש ימים בהם אף אחד לא נכנס אליה. רק שתביני – בימי שישי שלפני תקופת הבלונים היינו מארחים בערך 80 סועדים בערב, והיום אם תגיעי לכאן בימי שישי תראי בקושי שני שולחנות. וזה לא שהאוכל לא טעים או השירות הפך להיות גרוע, זאת תוצאה של מה שקורה פה. לצערי, החמאס הם אלו שמחליטים אם אנשים יגיעו לאכול, או לא".
ומה לגבי פיצויים מהממשלה? אתם אמורים לקבל עזרה כלכלית?
"הממשלה הציעה לנו פיצויים בהתחלה, כמו שקורה תמיד, אבל כמי שהיה בסרט הזה לא מעט פעמים, אני יודע שבסוף מקבלים הרבה פחות ממה שבאמת זקוקים לו, ולפעמים אפילו לא מקבלים כלום. לכן, הפעם אפילו לא ביקשתי עזרה מהם, וזה לא רק אני אלא גם שאר העסקים באיזור".
.jpg "\"הם הגיעו בעקבות הפוסט, אבל יש ימים בהם אף אחד לא נכנס למסעדה\" (צילום: בן פרידמן)")
חשבתם פעם לוותר על המסעדה, ולעבור לעבוד בעסק בטוח יותר?
"זאת השנה הראשונה בה המחשבה הזו עלתה, כי בסוף צריך לשלם לספקים ולעובדים וזאת השורה התחתונה. אבל האמת היא שאחרי הערב שעשינו כאן, אנחנו טיפה יותר אופטימיים".
למה?
"בסוף שבוע הקרוב נהיה מלאים אחרי הרבה זמן שזה לא קרה, וכך גם בשלושת השבועות הקרובים, אם לא יקרה משהו חריג באזור. באמצע השבוע אנשים לא מגיעים, אבל נקווה שגם זה יקרה".
.jpeg "\"סכנת הסגירה מרחפת מעלינו במשך כל השנה האחרונה\" (צילום: יח\"צ)")
"אנחנו חזקים, אבל יש גבול"
למרות הקושי הכלכלי והעובדה שהמסעדה ריקה רוב הזמן, גלקוביץ ממשיך להגיע למפעל חייו מידי יום, נכנס למטבח ומבשל את המנות שדנה אהבה במיוחד.
"יש כמה מנות במסעדה, שכשאני מכין אותן אני מרגיש שדנה נמצאת לידי; 'פיג'ואדה' (תבשיל קדירה ברזילאי שעשוי משעועית שחורה ובשר), אסאדו צלוי על האש, שעד היום החבר'ה של דנה מאוד אוהבים, ו'וטפה' – מנה מצפון ברזיל שכוללת דגים ופירות ים עם קרם קוקוס, שמוגשת על אורז לבן. זה אוכל שלא מוצאים בכל מקום".
דנה "נדבקה" ממך בחיידק הבישול?
"ממש לא, ההיפך הוא הנכון – היא ממש הקפידה שלא לבשל. פעם אפילו שאלתי אותה אם היא תרצה ללמוד לבשל יום אחד, אז היא ענתה לי: 'בשביל מה? אתה תבשל בשבילי ובשביל הילדים שלי'".
.jpg "\"פעם היו מגיעים 80 איש בשישי בערב, היום יש בקושי שני שולחנות\" (צילום: בן פרידמן )")
בעקבות המקרה הטראגי שעברתם והעובדה שהמסעדה נמצאת בקשיים – לא חשבתם לעזוב את האיזור לטובת מקום אחר בארץ?
" לא, זה ממש לא בא בחשבון מבחינתנו. זה הבית שלנו. אנחנו חזקים אבל יש גבול, בכל זאת, כמה כבר אפשר להיות חזקים? זה קשה. ואני חושב שאני מדבר עכשיו בשם כל העסקים שפועלים פה באיזור. אנחנו רוצים להרגיש שותפים ולהיות חלק ממדינת ישראל, לא רוצים להרגיש נפרדים ושונים בגלל המיקום שלנו.
"כל מה שאנחנו רוצים הוא שאנשים יבואו אלינו, שלא יפחדו. האיזור פה כל כך יפה ופורח, וחיים פה בני אדם. תבואו, תטעמו את האוכל ותגידו אם הוא טעים או לא טעים – אני מבטיח שאם הוא יהיה לא טעים, אני אשנה את כל התפריט. לצערי, אם המצב ימשיך כמו שהוא, ניאלץ לסגור את המסעדה, וזה יהיה חבל מאוד עבורנו".
