סוד ההצלחה בפוקר: יציבות
13 מדינות, 94 טורנירים, רווחים של 113 אלף אירו, שתי מערכות יחסים וניימאר אחד. אייל שמחון, שבדצמבר 2017 החליט לעבור לאירופה ולהפוך למקצוען פוקר, סוגר שנה של הצלחות, כישלונות ומסקנות
"מהם שלושת הדברים הכי חשובים ששחקן פוקר צריך כדי להצליח?" - את השאלה הזאת נשאלתי לא מזמן על ידי אחד משחקני הפוקר הוותיקים והמוערכים בארץ. "הדבר הכי חשוב זה ניהול הבנק-רול שלך", עניתי - כלומר התנהלות כלכלית ובחירה נכונה של המשחקים. "רק אחר כך בסולם מגיעה היכולת". הוספתי. "אתה חצי צודק", הוא השיב, "כי יש דבר אחד שיותר חשוב משניהם".
בדיוק לפני שנה עלתה ב-ynet סדרת הכתבות שלי, "מסביב לשולחן בשמונים יום", שתיארה את הניסיון שלי להפוך מחובבן למקצוען פוקר באירופה. יצאתי לדרך עם המון חלומות, תכנונים ומטרות, אבל איפשהו בדרך כל הקלפים נטרפו והייתי צריך לחשב מסלול מחדש.
למי שלא עקב מתחילת הדרך אזכיר שבסוף שנת 2017 קיבלתי החלטה לעזוב את הארץ בשל הקשיים שהמדינה מערימה על שחקני הפוקר בארץ - הן מהבחינה החוקית והן מהבחינה המיסויית. רק כדי להדגים את הקושי – בשבוע שעבר ערכתי ביקור של שלושה ימים בארץ. למטוס מגרמניה עליתי עם כ-70 אלף אירו במזומן - חלק נכבד מההון העצמי שלי - שיועדו למס הכנסה על הזכיות שלי מהשנה הקודמת. הבנק שלי בארץ לא הסכים לקבל העברה בנקאית מהקזינו ומס הכנסה לא היה מוכן לקבל כסף במטבע זר מחשבון בחו״ל. אחרי שהגעתי לארץ הייתי צריך לפזר את הכסף בין 30 סניפי דואר כיוון שהבנק לא מוכן לקבל הפקדת מזומן של כזה סכום ולמס הכנסה לא ניתן לשלם ישירות.
את ישראל עזבתי ב-31 בדצמבר 2017 כיוון שחל עלי איסור לשהות יום מ-30 יום בארץ, תנאי בו חייבים לעמוד על מנת שלא להיחשב כתושב מס. את 2018 פתחתי בסערה עם זכייה בטורניר הצד של ה-WPT (סבב הפוקר העולמי) ועוד ריצה עמוקה באירוע המרכזי שסידרו לי פרס כולל של 13 אלף אירו. הרגשתי על גג העולם.
אבל אז הגיעה הנסיעה למרקש - אחד הטיולים הכי קשים שהיו לי השנה. הייתי מוטרד מכל עניין עזיבת הארץ, מה שהביא אותי לשחק לא טוב ולהפסיד הרבה כסף. ואז התחילו לעלות השאלות: האם אני טוב מספיק בשביל להצליח בפוקר? האם עשיתי נכון כשעזבתי את כל מה שהיה לי בארץ? ומה יהיה בעתיד? תוסיפו לזה בדידות ואף אחד שעשה מסלול דומה כדי שאוכל לדבר איתו על זה ותקבלו מועקה רגשית אחת גדולה.
אני צריך למצוא יציבות, חשבתי לעצמי. רק אחר כך אוכל לפנות מקום בראש ולהתמקד במשחק. וכך החל לו החיפוש אחר מקום להשתקע בו. העיר שנבחרה הייתה וינה, שבה אין מיסוי על רווחים מפוקר. למרות שיש לי דרכון צרפתי, הגירה לאירופה היא תהליך לא פשוט, שכרוך בהרבה בירוקרטיה. השלב הראשון מבחינתי היה מציאת דירת קבע – משימה מסובכת כשאין לך עבודה, שפה או ממליצים. אבל בחיים, כמו בפוקר, חשוב לרוץ טוב.
את דלת הדירה הראשונה שמצאתי באתר הדירות פתחה לי בחורה אוסטרית ששבוע לפני כן הייתה לי איתה התאמה בטינדר. אחרי שלוש שעות של שיחה סיכמנו שאכנס כשותף לדירה ב-14 בפברואר – ולנטיינס. מפה לשם כבר בערב הראשון היה בינינו קליק והפכנו לסוג של זוג. ופתאום יש לי יציבות בחיים - מקום של קבע ומישהי לחלוק איתה את חיי.
החודשים שאחרי כבר נראו לגמרי אחרת. זה התחיל מזכייה בטורניר קטן בווינה והמשיך לסדרה מטורפת שעשיתי בסבב אליפות העולם ברוזבדוב שבצ'כיה שכללה ניצחון בטורניר הפתיחה ומקומות 2, 7 ו-11 בשלושה טורנירים נוספים. בתחילת השנה הצבתי לי מטרה - להרוויח 50 אלף אירו מפוקר במהלך 2018. פתאום באמצע מארס מצאתי את עצמי כבר בפלוס 40 ובמומנטום מטורף. היציבות שכל כך חיפשתי נתנה את אותותיה.
רואה כוכבים בווגאס
וגאס קטעה את הכל. חודש וחצי הייתי שם - חודש וחצי יותר מדי. שום דבר לא התחבר לי, התגעגעתי לווינה ולחברה, הפסדתי יום אחרי יום אחרי יום, שרפתי חלק נכבד מהבנק-רול, והרגשתי במרדף בלתי פוסק אחרי הטורניר הבא. כל יום מלא בציפייה 'אולי הפעם יילך לי', וכל יום מביא איתו אכזבה חדשה. והדבר הכי גרוע זה כשמתחילים להתרגל לאכזבות. חיכיתי כבר ליום שאחרי המיין איבנט (הטורניר שמוגדר גם כאליפות העולם) כדי שאוכל לעוף משם וכמה שיותר מהר. זו הייתה תקופת השפל שלי בשנה הזאת וקשה לי להאמין שאסע לשם שוב לתקופה כזאת ארוכה. חבר שלי הזהיר אותי: "העיר הזאת תאכל אותך חי". אמר וצדק.
חוזרים לווינה? לא כל כך מהר, כי באוגוסט חיכה לי טורניר ליד אטלנטה. דמי הכניסה היו 10,000 דולר, אבל אני זכיתי בכרטיס חינם. אז מה עושים בינתיים? לוקחים חודש הפסקה מהקלף וטסים למקסיקו כדי למלא מצברים. אחרי שבוע של טאקוס וגוואקמולי חזר לי החשק לשחק. זה כל מה שחשבתי עליו. לווגאס אני בטח לא חוזר, אבל מה עם לשחק בברזיל? זו כבר צריכה להיות חוויה בלתי נשכחת. ואכן היא הייתה כזו.
רואה כוכב בסאו פאולו
זה היה ביולי, בדיוק אחרי שהסתיים המונדיאל והתקשורת צלבה את נבחרת ברזיל ובמיוחד את ניימאר. הכדורגלן הכי יקר בהיסטוריה החליט לקחת חופשת מולדת ועל הדרך לשחק קצת פוקר. רצה הגורל ושנינו התקדמנו לשלבים הסופיים של טורניר ההיי רולר בסאו פאולו. ואז הגיעה היד שהפכה לוויראלית: ניימאר ואני באול אין, הוא עם זוג תשיעיות, אני עם זוג עם מלכות, הפלופ מביא איתו Q99, וחלוץ פריז סן ז'רמן מנצח את הפול האוס שלי עם רביעייה. הקהל היה בטירוף, ניימאר היה באקסטזה, ואני? אמנם הפסדתי את היד הזאת וקופה די גדולה, מצד שני גם הצלחתי לצלם אותה. הבאזז שהיד המצולמת הזאת יצרה בגופי המדיה בארץ ובעולם היה שווה כל צ׳יפ שהפסדתי שם. לבסוף שנינו הצלחנו להעפיל לשולחן הגמר ואני הודחתי במקום השמיני עם פרס מכובד של 11 אלף דולר.
אחד הדברים שאני הכי גאה שעשיתי השנה היה הרעיון להחתים את ניימאר על חולצות של נבחרת ברזיל ולהוציא אותם למכירה פומבית שכל הכנסותיה ייתרמו לארגון "דור לדור", המחבר בין מתנדבים צעירים לזקנים בודדים. בעקבות החשיפה גויסו בסך הכל 24 אלף שקלים וכעשרה מתנדבים חדשים הצטרפו לארגון.
.jpeg "יד משוגעת ומפגש יוצא דופן. עם ניימאר (צילום: אייל שמחון)")
כשהפוקר פוגע בחיים האישיים
מברזיל חזרתי למקסיקו, משם לאטלנטה, עוד ריצה עמוקה בטורניר המרכזי (13 אלף דולר) והביתה לחברה. השהייה הארוכה (קרוב לשלושה חודשים) בחו"ל גרמה לריחוק בינינו. מזוג שרק לפני שלושה חודשים בילה חופשה רומנטית בפלמה דה מיורקה, חזרנו להיות שוב רק שותפים לדירה. בפעם הראשונה בחיים הרגשתי שהפוקר ממש פגע לי בחיים האישיים. אז הנה אני שוב בווינה, בלי משפחה, בלי הרבה חברים, בלי בת זוג, אבל סוף סוף עם ידיעה ברורה איך אני רוצה שתיראה השנה הקרובה שלי. אחרי תשעה חודשים אני סוף סוף מתחיל להבין מי נגד מי. תשעה חודשים שבהם חוויתי הצלחות, כישלונות, רגעי שמחה, משברים, פגשתי אין סוף אנשים, ובשורה התחתונה גיליתי מה זה לגור בחו״ל ומה זה להיות מקצוען פוקר.
אחרי תשעה חודשים גם הבנתי עם עצמי שאני צריך לאזן קצת בין הפוקר לחיים. פחות לשחק ויותר להשקיע בתחומים אחרים - מציאת בסיס הכנסה יציב, יצירת תוכן שפשוט עושה לי טוב לנפש ומציאת זוגיות חדשה.
רץ טוב כבר אמרנו? באוקטובר התחלתי לעבוד עם הקנטה גרופ כמפיק אירועי פוקר לישראלים ברוזבדוב, יצרתי המון תוכן ברשת וגם הבאתי את הסקור של חיי - מקום שני באירוע המרכזי של סבב אליפות העולם ברוזבדוב. הפרס: 116 אלף אירו, ואלמלא אס אכזרי בריבר גם הייתי זוכה בתואר וב-75 אלף אירו נוספים. אבל מההפסד בהדס-אפ (שלב הראש בראש שמפגיש בין שני השחקנים האחרונים ששורדים בטורניר) גם יצא דבר טוב. אייל (קסיאס) אשכר, פעמיים אלוף ישראל בטקסס הולדם, תמיד אומר ששחקן פוקר לא יהיה מרוצה משום תוצאה פרט לניצחון. זה ממש מדויק, כי בדקות הראשונות שאחרי ההפסד הרגשתי על הקרשים. כולם באו לנחם אותי, אבל לא שמעתי אף אחד. אני מנסה לחייך, אבל בפועל בא לי לקבור את עצמי מתחת לשמיכה בחדר. ברגעים האלה תמיד יהיה מישהו אחד שבא לך לדבר איתו ולפרוק באוזניו את האכזבה.
והראשונה שרציתי לדבר איתה בטלפון הייתה בחורה חדשה שהתחלתי לצאת איתה רק כמה שבועות קודם. התגובה הראשונה שלה כשסיפרתי לה שהפסדתי, הייתה מושלמת. היא פשוט גרמה לי להרגיש שזה בסדר ושלא קרה שום דבר. באותו הרגע הבנתי שזה רציני ושזכיתי בג׳ק פוט - מישהי שיכולה להבין ולהכיל את החיים לצד שחקן פוקר עם כל הסווינגים, מצבי הרוח והנסיעות התכופות.
את הטור הזה פתחתי עם השאלה מה הדבר הכי חשוב לשחקן פוקר. התשובה של אותו חבר הייתה "לפני הכל – יציבות". ואכן, בבחינת השנתיים האחרונות אני יכול לומר שרגעי השיא שלי בפוקר הגיעו כשהרגשתי יציבות בחיים שמחוץ לשולחן. יציבות שיכולה להיות מושגת רק על ידי איזון נכון בין המשחק לחיים. במקרה שלי זה פחות לשחק, ולהשקיע יותר זמן בשגרה של זוגיות, עבודה ויצירה.
השורה התחתונה
בשנת 2018 ביקרתי ב-13 מדינות, שיחקתי ב-94 טורנירים והרווחתי מהם כ-113
אלף יורו (חלק גדול מהסכום הלך למשקיעים שלי, כלומר אנשים ששילמו אחוזים מדמי הכניסה לטורנירים). אם בתחילת ההרפתקה הזאת אמרתי לעצמי שאהיה מרוצה מהגשמת 80 אחוז מהמטרות והחלומות שלי, הרי שהיום אני מרגיש שאני עומד על 300 אחוז. המטרה היחידה שפיספסתי השנה היא לימודי פוקר והעמקה במשחק עצמו. איפשהו, עם כל מה שעברתי זה התפספס, וזאת אחת המטרות המרכזיות שלי ל-2019.
אז זו הייתה השנה שלי, וזה היה טקסט שהעביר לי שלוש שעות בטיסה. דבר אחרון: מי מכם שאי פעם יחשוב על יציאה להרפתקה דומה, בין אם זה לנסות להפוך למקצוען פוקר או בין אם לעזוב את הארץ, בבקשה שידבר איתי. יש לי המון המון מידע לתרום. זהו, עד לפעם הבאה שתהיה לכולכם המון הצלחה בשולחנות.
לעמוד הפייסבוק של אייל שמחון:
לפנייה לכתב/ת 
