תביעה: קנה קרקע מקשיש בשקית של מזומן

תושב כפר יפיע מכר שטח לשכנו, שנתן לו בתמורה שקית שבה טען שיש 350 אלף שקל. כשהתברר שהיו בה רק 200 אלף שקל, הצדדים הגיעו לביהמ"ש

עו"ד רוני סובוטקהפורסם: 10.01.19 , 07:20

בית משפט השלום בנצרת קיבל לאחרונה במלואה תביעה שהגיש בעלי קרקע כבן 80 מכפר יפיע שבצפון הארץ, שתבע 150 אלף שקל משכנו שרכש אותה ממנו. השופט יוסף סוהיל האמין לקשיש שסיפר שקיבל מהנתבע שקית מזומן, ומאוחר יותר גילה שהיה בה רק חלק מהכסף שעליו השניים סיכמו.

בהיותם שכנים הכירו התובע והנתבע עוד לפני ההליך המשפטי. ב-2015 פנו הנתבע ואחיו פנו אל התובע והציעו לרכוש ממנו שטח שלו בכפר. הצדדים סיכמו על מחיר של 350 אלף שקל, אף שבהסכם המכר צוין הסכום 150 אלף שקל, וזאת, לדברי הרוכש, "משיקולי מס". בבית המשפט סיפר המוכר כי שכנו הגיע במפתיע אל ביתו, יחד עם אחיו ועם עורך דינו, והציע להשלים את העסקה שעליה סיכמו. בשלב מסוים יצא האח אל מכוניתו וחזר עם שקית מלאה כסף מזומן, שאותה הניח על השולחן בסלון וטען ש"אין צורך לספור".

חוק ונדלן

השאיר דירה "מגולחת" - ויפצה את הבעלים

עו"ד אורי סקוזה

שוכר עזב את הנכס במגדלי הריביירה באשקלון אחרי שהרס את המטבח והריצוף ולקח את המזגן. ביהמ"ש קבע שהוא ישלם על כך כ-40 אלף שקל

השאיר דירה "מגולחת" - ויפצה את הבעלים

לטענת המוכר, למחרת הוא גילה שבשקית היו 200 אלף שקל בלבד. כשהתקשר אל הרוכש אמר לו האחרון "יהיה טוב, אין לך מה לדאוג, אל תפחד, אנחנו שכנים", אולם את הכסף הוא מעולם לא מסר לו.

מנגד התעקש הרוכש שבשקית היו 350 אלף שקל, והעיד כי במעמד החתימה נספרו השטרות על ידי בנו של המוכר ואשתו. לדבריו, המוכר לא פנה אליו מאז ועד שבוע לפני הגשת התביעה.

אבל השופט סוהיל כתב בפסק הדין: "הפכתי והפכתי בראיות שהובאו בפניי, ולא מצאתי כל מסמך התומך בטענת הנתבע כי התמורה שולמה במלואה. לא תדפיס חשבון בנק המעיד על משיכת כספים, ולא דף משיכת כספים מקרנות השתלמות, קופות גמל ופנסיה, וכיו"ב". השופט סבר שכשמדובר במזומן בסדר גודל כזה, היה מצופה מהקונה לדאוג לכך שיהיה תיעוד בכתב – דבר שהיה ניתן לעשות בקלות על ידי החתמת המוכר על מסמך נפרד שבו הוא מאשר קבלת 350 אלף שקל במזומן.

השופט לא ייחס משקל לעדותו של עורך הדין שהיה מעורב בעסקה והעיד לטובת הרוכש. "העד הותיר עליי רושם בלתי אמין", כתב. "במהלך עדותו העד היה עצבני, הפגין חוסר שקט, ותזזיות, ועדותו הייתה מהוססת ובלתי ספונטנית".

הוא תהה כיצד בפרק זמן של חצי שעה – כך לדברי הרוכש בעדותו – הספיקו שני אנשים מעל גיל 80, ואפילו יחד עם בנם, לספור סכום של 350 אלף שקל (כ-3,500 שטרות של 100 שקל), וגם להכין קפה, לקבל הסבר על תוכן ההסכם מעורך הדין ולחתום על כל המסמכים לביצוע העסקה. "זוהי משימה בלתי אפשרית. וסבורני, כי לא התובע ולא מי מטעמו, ספרו את שקית המזומנים במעמד חתימת ההסכם", הוסיף.

לעומת זאת, השופט הציג חלקים מעדויות התובע ואשתו וכן שני בניהם, והתרשם שהן היו "אמינות ומהימנות, ולא נתגלו בהן סתירות או אי-דיוקים".

לפיכך חויב הרוכש לשלם לתובע 150 אלף שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפט בסך 5,000 שקל ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מהסכום.