ביהמ"ש: האבא ישלם מזונות רק עד גיל 30

בהסכם הגירושים התחייב אב ל-3 לשלם 500 שקל לכל אחד גם אחרי גיל 21. לימים הוא פנה לביהמ"ש, שהסכים שהוא לא אמור לשלם עד אין קץ

עו"ד יעקב שמשי, פסקדיןפורסם: 15.01.19 , 06:57

בית המשפט למשפחה בירושלים קבע לאחרונה שגבר גרוש, שבהסכם מול אשתו לשעבר התחייב לשלם לכל אחד משלושת ילדיו 500 שקל בחודש גם אחרי גיל 21, יעשה זאת רק עד שיגיעו לגיל 30. השופט פליקס גורודצקי קבע כי אף שהדבר לא נקבע בהסכם, אין זה סביר שהוא ימשיך לשלם מזונות עד אין קץ.

נישואי ההורים הסתיימו ב-2004, לאחר שבית הדין הרבני אישר הסכם גירושים שבו התחייב האב לשלם לכל אחד מילדיו 1,200 שקל בחודש עד גיל 21, ולאחר מכן 500 שקל בחודש. כיום שני ילדיו הגדולים בין 26 ו-28 והצעירה עודנה קטינה. לפני כשנתיים ביקש האב מבית המשפט למשפחה לקבוע שהכוונה בהסכם הייתה שהמזונות ישולמו לכל ילד מעל גיל 21 רק למשך שנה אחת.

דיני משפחה

כמה שווה היום כתובה של 100 אלף לירות?

עו"ד נירה בן דוד

במסגרת תביעת גירושים בין בני זוג התבסס בית הדין הרבני בפתח תקווה על פוסקי הלכה וקבע שערך הכתובה נכון להיום הוא 15 אלף דולר

כמה שווה היום כתובה של 100 אלף לירות?

טענתו המרכזית הייתה שלא ייתכן שימשיך לממן את ילדיו לנצח. בנוסף הוא טען שמדובר בילדים מרדנים שלא מוכנים לקשר עמו, כך שממילא זכותם למזונות נשללת.

הילדים ביקשו לדחות את התביעה. הם טענו שכלל לא מדובר בחיוב מזונות אלא בחיוב רכושי שבא כנגד ויתורה של אמם על זכויותיה בפנסיה של אביהם. בהתאם לכך, האב גם לא יכול לטעון בהקשר זה ל"מרדנות".

אולם השופט פליקס גורודצקי הבהיר שאינו סבור שמדובר בחיוב רכושי. לטעמו, מדובר בתשלום מזונות בין היתר משום שהוא נמצא תחת הכותרת "מזונות" בהסכם, ואין כל אזכור לכך שהאם עשתה ויתור רכושי כלשהו בתמורה.

הוא הפנה לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) שקובע במפורש כי אדם לא חייב לספק מזונות לילדיו הבגירים אלא בתנאים מסוימים, כמו אפשרות כלכלית לעשות זאת וחוסר יכולת של הילד לפרנס את עצמו. "מצב בו האב יישלם מזונות לילדים ללא הגבלת זמן", כתב, "הוא מצב שאינו סביר".

נקבע כי יש לקבוע מועד סיום לחוזה, סמכות שנתונה לו במיוחד לנוכח העובדה שההורים לא קבעו במפורש בהסכם שהתשלום יימשך לנצח. על כן, נקבע כי "אין מניעה לעצור את החיוב בנקודת זמן סבירה".

בהקשר זה כתב השופט גורודצקי כי "במציאות הקיימת, נוכח שירות צבאי חובה, טיול שבא בעקבותיו, תקופת לימודים אקדמיים והשתלבות במעגל העבודה, סביר כי 'מסלול ההמראה' לחיים העצמיים מסתיים בגיל 30 של הילד".

משכך, נקבע כי התחייבותו של האב תחול כלפי כל אחד מילדיו עד גיל 30. בתוך כך השופט דחה את בקשתו להגביל את החיוב לשנה אחת בלבד. עוד נקבע כי גם האב לא התאמץ במיוחד לקיים קשר עם ילדיו ולכן נדחתה טענתו למרדנות וסרבנות קשר.