מורה למוזיקה פוטר בלי שימוע – העירייה תפצה

אחרי 4 שנים במגמה בתיכון טשרניחובסקי בנתניה הסתיימה העסקת המורה בטענה לסגירת המסלול. בית הדין קבע לו פיצויים של 50 אלף שקל

עו"ד חבצלת ינאי, פסקדיןפורסם: 28.01.19 , 21:34

בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה שהגיש מורה למוזיקה נגד עיריית נתניה, בטענה שפוטר בתום ארבע שנים בתיכון טשרנחובסקי בעיר מבלי שזכה לשימוע כדין. השופט דורי ספיבק קבע שהוא יפוצה בכ-50 אלף שקל.

בתביעה שהגיש סיפר המורה כי בשנת עבודתו השלישית בבית הספר התדרדרה מערכת היחסים בינו לבין המנהלת. לטענתו, היא החלה להעלות בפניו דרישות בלתי סבירות וניסתה "לדחוף" למגמת המוזיקה תלמידים עם הפרעות לימודיות ויכולות נמוכות. על רקע זה הוא קיבל ממנהל כוח האדם בעירייה הודעה כי שעות ההוראה שלו יצומצמו ושבועיים לאחר מכן נשלח אליו זימון לשימוע. בשימוע שנערך בסוף אותו חודש הוסבר לו כי לא נרשמו תלמידים למגמה ולכן היא נסגרת. כמו כן הועלו כלפיו טענות על יחסי אנוש לקויים. בשנת הלימודים שלאחר מכן הוא הועסק בהיקף של 50% משרה בלבד.

דיני עבודה

טענה שפוטרה בגלל הריון – וגרסתה קרסה בביהמ"ש

מערכת psakdin

מטפלת במעון טענה שהעסקתה הסתיימה בניגוד לחוק עבודת נשים. כשהתגלתה האמת קבע השופט: שימוש ציני שעלול להביא לזילות החוק

טענה שפוטרה בגלל הריון – וגרסתה קרסה בביהמ"ש

כשנה לאחר מכן הוא קיבל הזמנה לשימוע נוסף שבה צוין כי נשקלת הפסקת העסקתו, וזו אכן הסתיימה בסוף אותה שנה מבלי שנערך לו שימוע כדין. הוא הדגיש כי הוצג לו מצג עובדתי שלפיו אין תלמידים שנרשמו למגמה ולכן היא נסגרת, אך לאחר פיטוריו המגמה המשיכה להתנהל כסדרה. המורה עתר לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אי עריכת שימוע ועוגמת נפש.

העירייה טענה מנגד כי הרקע לפיטורים נעוץ בחילוקי דעות מקצועיים בינו לבין המנהלת. לדבריה, המורה היה רואה כל תלמיד עם קושי כ"תלמיד עם הפרעה" וסבר כי רק למצטיינים יש לאפשר ללמוד במגמה, בעוד המנהלת החזיקה בדעה שלפיה כל תלמיד זכאי ללמוד גם אם אינו "טאלנט מוסיקלי".

על פי העירייה, כמה חודשים לפני סיום ההעסקה קיימה המנהלת עם המורה שיחה שיש לראות בה כשימוע טרם החלטת הפיטורים. בשיחה הבהיר לה התובע כי הוא לא מעוניין להמשיך וללמד בבית הספר כיוון שנקלט כמורה למוזיקה במשרה מלאה בבית ספר אחר, קרוב יותר למקום מגוריו. כמו כן, התעקשה, לאחר מכן התקיים שימוע נוסף.

השופט דורי ספיבק קיבל את התביעה באופן חלקי. הוא ציין כי מחומר הראיות עלה שבין המורה לבין מנהלת בית הספר שררה מערכת יחסים עכורה כך שהחלטתה לפעול לסיום עבודתו הייתה סבירה והגיונית.

עם זאת, לדבריו, נפלו פגמים בהליך הפיטורים. כך למשל, התובע קיבל מכתב המוסר לו על החלטה לצמצם את שעות ההוראה שלו שבועיים לפני קבלת מכתב הזימון לשימוע, עובדה המעלה חשש שמדובר היה בשימוע למראית עין.

עוד נקבע כי חומר הראיות מחזק את המסקנה שלא נערך לתובע שימוע לפני פיטוריו. בפסק הדין צוין כי מנהלת בית הספר שלחה לעירייה הצעה לנוסח מכתב פיטורים לפני המועד שבו לכאורה נערך השימוע לפי גרסת הנתבעת, ולא ידעה להשיב בעדותה מתי הוא קוים בפועל. על פי השופט ספיבק, אין לראות בשיחה בין המנהלת לתובע שימוע אלא שיחה בית ספרית.

על עוגמת הנפש שנגרמה לתובע נוכח פיטוריו והפגמים שנפלו בהליך השימוע פסק השופט לטובתו 50 אלף שקל. העירייה חויבה בנוסף בהוצאות בסך 5,000 שקל.