תקף שוטרים אך זוכה: "הוא לא היה שפוי"

נהג שנתפס אחרי שנמלט מניידת באור יהודה איים על השוטרים ואף הכה אחד מהם. אבל מומחים קבעו שהוא היה במצב פסיכוטי בעת המעשים

עו"ד רותם טובול, פסקדיןפורסם: 05.02.19 , 07:53

בית משפט השלום בתל אביב זיכה לאחרונה נהג שתקף שוטרים שעצרו אותו בתום מרדף באור יהודה של מצבו הנפשי: השופטת נעה תבור קבעה כי חרף מחלוקות בין מומחים פסיכיאטריים בשאלה אם הוא עונה להגדרה "חולה נפש", הם היו תמימי דעים לגבי היותו במצב פסיכוטי בעת ביצוע המעשים.

האירוע התרחש במאי 2017 כששוטרים נתקלו במכונית חונה באמצע כביש באור יהודה. הנהג אותר בחנות סמוכה והם הורו לו להזיז את כלי הרכב ולעצור לבדיקה במקום מוסדר בהמשך, אלא שהוא נמלט בנסיעה מהירה ופראית וחצה צומת באור אדום. המרדף אחריו הסתיים כשהגיע לדרך ללא מוצא, שם המשיך להתנגד למעצר בקללות ואיומים, והכה את אחד השוטרים באגרוף.

תביעה

2.1 מיליון שקל לפלסטיני שנורה בחנות בי-ם

עו"ד יוסף פרלוב, פסקדין

הליך פלילי נגד תושב הנגב נסגר בשל היעדר ראיות מספקות. אולם כשנתבע בהליך אזרחי קבעה השופטת כי חלקו באירוע הוכח ברמה הנדרשת

2.1 מיליון שקל לפלסטיני שנורה בחנות בי-ם

במענה לכתב האישום שהוגש נגדו הכחיש הנהג את הטענות והתעקש שהשוטרים הם אלה שתקפו אותו. בנוסף, טענת ההגנה העיקרית הייתה שהנאשם לא כשיר נפשית לעמוד לדין בהתבסס על הסתכלות פסיכיאטרית שנערכה בעת ששהה במעצר, ובסופה קבע הפסיכיאטר המחוזי שהוא מתמודד עם מחלת נפש.

אלא שלנוכח קביעה זו הופנה הנאשם לחוות דעת משלימה שנערכה כשבעה חודשים לאחר מכן אצל פסיכיאטר אחר, שקבע בחוות דעתו כי עולה חשד שהנאשם מתחזה ומנסה להאדיר תסמינים של מחלת נפש. המדינה ביקשה להסתמך על הבדיקה האחרונה, וטענה שתנאי מקדים לבדיקת המצב הנפשי של הנאשם הוא הודאה בביצוע המעשים. מאחר שהוא כופר באישומים נגדו, נטען כי לא ניתן לברר את הטענה בדבר כשירותו הנפשית.

השופטת נעה תבור התרשמה מאמינות עדויות השוטרים שתיארו שניהם מחזה זהה של התפרעות חסרת מעצורים של הנאשם, וקבעה שהוא ביצע את המעשים המתוארים בכתב האישום. עם זאת היא דחתה את טענת המדינה, שלפיה על הנאשם להודות בביצוע העבירה על מנת לטעון לאי כשירות נפשית.

"טענה זו אינה מקובלת עלי", כתבה. "נאשם יכול להכחיש את ביצוע המעשים אך לשמור על טענת אי השפיות למקרה בו ידחה בית המשפט טענותיו ויקבע כי ביצע את המעשים. לא מדובר בטענות סותרות אלא בטענות המשלימות זו את זו".

השופטת ציינה כי חרף ההבדלים בין חוות הדעת הפסיכיאטריות, לא נותרה מחלוקת של ממש בין שני המומחים, שהסכימו כי בעת הבדיקה הראשונה שנערכה בסמוך לאירוע היה הנאשם במצב פסיכוטי, וכי חלוף הזמן הצביע על כך שהמצב הפסיכוטי חלף ולא התפתח בסופו של דבר לכלל מחלת נפש.

היא הסבירה כי העובדה שהמצב הפסיכוטי לא הוגדר "מחלה" אינה משנה, משום שהסימנים הנפשיים ומידת השפעתם על הנאשם בזמן העבירה הם שמכריעים בשאלת קיומו של סייג לאחריות הפלילית. במקרה זה, אף שהנאשם כשיר כיום לעמוד לדין, לא הוכח שבמועד העבירה הוא יכול היה להבין את הפסול שבמעשיו או להימנע מהם.

לפיכך הודיעה השופטת תבור על זיכויו של הנאשם, וציינה עוד כי מאחר שהמצב הפסיכוטי כבר חלף, לא ניתן להורות על אשפוזו בהתאם לחוק לטיפול בחולי נפש.