"הכי קשה - לפנות אליו פתאום בלשון זכר"

"לפני שנה וחצי אושר באה ואמרה שהיא מבינה למה היא שונה. הודיעה שהיא טרנסג'נדר וביקשה שנתחיל לפנות אליה בלשון זכר", משתפת אירית אמיר. "אני יחסית זרמתי אך ליאור, בעלי התנגד בהתחלה. הוא לא הסכים לקרוא לה בלשון זכר.

"זה הגיע עבורנו בפתאומיות, כשאושר הייתה בת 15.5. לא היו סימנים, לא היה רמז לשינוי. היה קשה בעיקר עם העובדה שלפנינו עוד שינויים חיצוניים".

תהליך של שינוי והתאמת המגדר הוא תהליך מורכב, במיוחד כשמדובר בבני נוער שמגבשים את זהותם וצריכים את תמיכתם והבנתם של ההורים, אך לעיתים הם מתקשים לקבל את רצונו וצרכיו של הילד ואף חושבים שמדובר ברעיון שיחלוף מעצמו.

אביב ואמו אורית. "תומכים בו בתהליך שהוא עובר"(צילום: אלבום פרטי)

"חשבתי שזה זמני"

"מבחינה רפואית, עובדתית, נולדה לי בת", אומר ליאור אמיר. "כשהוא התלבש כמו בן וסיפר את השיער, היה לי קל יותר לקבל את השינוי. הקושי הגדול היה לקרוא לו בלשון זכר, משום שחשבתי שזה זמני ואם יקראו לו בלשון זכר, זה מושרש ויהיה קשה לשנות בחזרה.

"הייתי בטוח שיחזור להיות בת. חשבתי שזה חולף. אבל הוא אמר שנולד בטעות בגוף של בת וביקש להחליף את השם אחרי כמה חודשים".

ההורים משתפים שבמהלך ההריון ההתלבטות הייתה אם לבחור בשם אושר או אביב ולבסוף נבחר השם אושר. למרבה הפלא מכל השמות בעולם, הוא בחר את השם אביב כשם החדש שלו.

קראו עוד:

אמא, אבא וחמישה ילדים - במסע בהודו

האם הילדים שלכם מרוצים מעצמם?

הדבר שהכי חשוב להורים שיהיה לילדיהם

בעוד שבבית, לקח זמן לעכל את השינוי, דווקא הסביבה התרגלה די מהר. "פעם אחת הגעתי לאסיפת הורים ולא מצאתי את השם של אושר", מספר ליאור. "המורה הסבה את תשומת ליבי לשם אביב".

איזה תהליך עברתם כדי לקבל את השינוי?

אירית: "הרגשתי שאני צריכה ללכת בצעדים קטנים. כל צעד שיפר ובהדרגה גם המשפחה המורחבת קיבלה את השינוי. התחלנו טיפול אצל פסיכולוגית קלינית. רצינו לתת תמיכה לאביב וזה הפך לתמיכה משפחתית כי עבדנו על הקשר גם עם הבת השנייה, הם היו קרובים מאוד.

"היום, בזכות מה שעברנו, אנחנו לומדים להתמודד עם בעיות שנראות שוליות של גיל ההתבגרות כמו סידור החדר". 

אביב אמיר(צילום: חיים כהן)

ליאור: "עם הזמן השתכנעתי שזו לא תופעה חולפת, ושיניתי תפיסה. עד עכשיו היו לי שלוש בנות ובן ועכשיו יש לי שני בנים ושתי בנות. למדתי לקבל. נפתחתי לאט והמון בזכות אירית שדחפה לפנות לייעוצים שונים. אחד מהם היה במפגש עם הורים כמונו לטרנסג'נדרים.

"נפתחתי והיום אני מצליח לקרוא לו בלשון זכר והוא מתמוגג מאושר. לפעמים אנחנו מתבלבלים וקוראים לו בלשון נקבה אבל הוא מתקן אותנו. אביב מאושר יותר. אני מודה, לא הייתי שם בהתחלה, הייתי צריך ללמוד את הנושא. יש לו חברים וטוב לו, בקרוב יעבור הליך הורמונלי, ואנחנו תומכים בו".

מה המסר שלכם?

אירית: "קבלו את הילדים ותאהבו אותם. שמעתי על ילדים שנזרקים לרחוב. זה קשה. תעניקו להם אהבה, אלו הילדים שלכם".  

מקום שמותר להגיד בו הכל

לפני כחצי שנה, הוקמה קבוצה בשם "טרנס פרנטינג" בתל אביב להורים שילדיהם עברו שינוי מיני. את המפגשים מעבירים מייקל אלרוי ורוי אוחנה שעברו שינוי מיני, יחד עם לימור פינילס, מטפלת רגשית בשילוב אומנויות.

"כל אחד מביא מהחיים שלו, את העולם שלו, הניסיון שעבר", מסבירה פינילס. "מייקל ורוי - שניהם טרנג'דרים שמעלים נושאים ומספרים מה שהם חוו עם ההורים ואני מעבדת לתוכן ממשי. חשוב לציין שהכל נעשה בהתנדבות מלאה".

מה מיוחד בקבוצה?

"החזון הוא קבוצה לא ביקורתית, מקום שמותר להגיד בו הכל. גם דברים קשים. להוות מקום בטוח עבור ההורים. המסר הוא מרחב נטו, הכל בסדר, אין שיפוטיות.

"ילד יוצא מהארון אחרי שעבר עם עצמו תהליך של שנים ולהורים אין את זה. ולכן בתפקידי כמטפלת וכאמא לילדים, אני מנסה להעניק להם כלים, לתת להם תרגילים".

איך את באופן אישי מתחברת לעולם הזה?

"צפיתי בכתבה בחדשות על מייקל אלרוי בעבר בה הוא סיפר על תקופות קשות בחייו. צבט לי בלב והרגשתי שאני מכירה אותו. שלחתי לו הודעה ואחרי שהוא יצא מ'האח הגדול' נפגשנו לקפה. מאז נשארנו בקשר ואני גם עוזרת לו עם קידום ההרצאה שלו.

"מייקל העלה את הרעיון לקבוצה. הוא נמצא בקהילה, יודע ורואה מה קורה שם, וראה צורך של הורים לקבוצה שתתמוך ותהיה לא שיפוטית".

לימור פינילס ומיקל אלרוי(צילום: אלבום פרטי)

למה חשוב לך שהורים יגיעו למפגשים?

"ההורים עוברים שינוי במפגשים. היה אבא ששיתף שקשה לו לקרוא לילד במגדר והוא עבר שינוי. אבא שמקבל זה מרגש, עולם ומלואו. פשוט צריך להיות שם ולהקשיב. עצם הנוכחות וחוסר שיפוטיות, מן אהבה ללא תנאי, צומחים שם דברים נפלאים.

"יש קבוצת ווטצאפ שנוצרה בהתחלה להודעות אבל היא מהווה גם מקום להתייעצות. הורים עוזרים אחד לשני, זה יפה לראות את זה מהצד. הם תומכים ומלווים אחד את השני.

"חשוב לי שידעו שהכל בסדר, שהורה יישב מול הילד שלו בבית וירגיש שהכל בסדר".

"תמיד הייתי בן"

"עוד בילדות הבנתי שמשהו צריך להשתנות. בראש, תמיד הייתי בן אבל החברה ראתה אותי כבת", משתף גיא (שם בדוי), בן 29. "התגייסתי כבת בתקופה שבה אי אפשר היה להתגייס כטרנסג'נדר. עברתי תהליך והיום אני שלם עם עצמי".

מה עברת במהלך השנים?

"הרגשתי דיסוננס. לא הבנתי איך נולדתי בת אבל מרגיש בן. עברתי תהליך עם עצמי עד שהבנתי שזה בסדר. לא הייתה יציאה מהארון כמו שקורה לאחרים, אלא תהליך איטי שנמשך שנים, עד שלאט לאט אנשים הכירו אותי כבן. היום אני טרנס וזה חלק מהזהות שלי".

"אבא שלי ידע ראשון. ההורים שלי ידעו ואחר כך החברים והמשפחה המורחבת. אחותי שהייתה אז רק בת שמונה קיבלה אותי בחיבוק גדול. זה לא היה מובן מאליו.

"ההורים הגיבו בצורה חיובית אבל זה היה לפני כעשר שנים, לא הייתה מודעות באותן שנים. הם לא ידעו ממש מה זה, לא הכירו מונחים. לא הייתה התנגדות אבל הם כן עברו תהליך כדי להבין מה המשמעות ולקבל עוד יותר מידע.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

מה הדבר הנכון שהורים צריכים לעשות לדעתך?

"זה מאד מבהיל וקשה לתפוס בהתחלה. זה מורכב, בייחוד כשלא מכירים וכשאין מספיק ידע. לכל הורה יש תסריט בראש מה הוא חולם שהילד שלו יהיה ואז פתאום הוא מגלה אחרת. יש כאלו שיכולים להגיד משפטים כמו 'איך זה קרה לי?'

"אני חושב שהכי חשוב להיות נכון ופתוח להיות עם הילד. כל התנגדות עלולה להרחיק וחבל לאבד ילד בגלל זה. המסר הגדול שלי להורים - תהיו פתוחים, נוכחים ותקשיבו. התהליך הזה מעביר גם את ההורים שיעור באהבה והעצמה".

ובקבוצה אתה רואה את התהליך שההורים עוברים?

"הקבוצה מיועדת לכולם, כל הורה לילד/ה על הקשת הטרנסית, וגם להורים שמקבלים, אני מאמין שזה עוד יותר יעצים אותם. אני חושב שהנושא לא מספיק מדובר, ויש הרבה הורים שחוששים.

"אנחנו לא בהכרח קבוצת תמיכה, כל שיח מתפרש כתמיכה ומקרב לילד. המטרה שלנו לקרב בין ההורים לילדים. אנחנו מוכנים לשמוע הכל, זה מקום מאוד פתוח. תראו עוד הורים, מה הם עוברים ותקשיבו לנו.

"חשוב שהורים ייראו מודל טרנס שחי חיים נורמטיבים. כל אחד שונה וקסום בדרך שלו ואם ננוע מאהבה, הכל יהיה בסדר. הכי חשוב הוא - תאהבו ותקבלו את הילדים".