הילדים שחיים אחרת מהחברים שלהם
בבית של משפחת כהאן אוכלים כשר והציפייה מהילדים שינהגו כך גם כשהם בחוץ, אך בסביבה שהם גרים בקליפורניה אין כמעט יהודים. איך בכל זאת מסתדרים כשמגישים במסיבות כיתה פיצות או כשמקבלים חטיף מגרה?
איך מחנכים ילדים לדבוק באורח חיים שהוא מאוד שונה מהסביבה החברתית שלהם? הנה דוגמא מהחיים: בבית שלנו אוכלים כשר, והציפיה שלנו מהילדים שלנו שיאכלו כשר גם כשאחנו לא איתם ומאוד מתחשק להם משהו טעים.
אנו מצפים מהם שיאכלו כשר, גם אם המנעות מאכילה תגרום להם אי נעימות חברתית. העניין הוא שבסביבה שבה אנו גרים אין יהודים כמעט בכלל, בטח שלא כאלה שמקפידים לאכול כשר. אז איך עושים את זה? להלן ארבעה ילדים נחמדים (החמישי עוד קצת קטן) וארבע גישות. כל אחד והדרך שלו.
דיפלומטיה - אוריה
בשנה הראשונה לשהותנו כאן, הילדים למדו בבית ספר יהודי. בית הספר אינו אורתודוקסי ולומדים בו ילדים מכל זרמי היהדות. אוריה היה בכיתה ח' והוא הוזמן לבר-מצוות ולמסיבות. עם יהודים זה תמיד הכי מסובך, כיוון שלפעמים הם משתדלים להביא משהו כשר במיוחד בשבילך, ואתה עדיין מעקם את האף.
לקחתי את אוריה למסיבת כיתה. המארחים הובילו אותנו לבופה והציגו לאוריה את הנקנקיות הכשרות שהובאו במיוחד בשבילו מ-LA. נקנקיות עבריות גאות. זו באמת מחווה יפה. העניין הוא שהנקנקיות התכרבלו בין המבורגרים לא כשרים מצד אחד ופיצות מהצד השני. הם גם השתזפו ביחד באותו תנור. בשבילנו זה בעייתי.
כדי להתמודד עם מצבים כאלה אוריה פיתח יכולות התחמקות דפלומטיות די משכנעות. הוא באמת עושה את זה טוב. הוא לא רעב, יבש לו בשפתיים, יש לו כוויה בלשון, היה לו שלשול בערב, או מדגדג לו באף. באותה מסיבה המארחים הביאו מכונת ברד וזה מה שהוא הכניס לבטן באותם צהרים. בסוף המסיבה קיבלתי קרחון בצורה של אוריה. נסעתי מהר כדי שלא יפשיר לי על הריפוד.
לטורים הקודמים:
"הבן שלי לומד כדורסל בבית ספר מוסלמי"
איך מגיבים תלמידים כשהמורה לובש חצאית?
סנטה ואליהו הנביא בכיתה בקליפורניה
אידיאולגיה - נטע
כשאומרים לאמריקאי את צמד המילים Food restrictions (מגבלות אוכל) זה אמור לשתק אותו מיידית מהצוואר ולמטה ולהעביר אותו לדום מתוח. זה לא משנה אם אתה באמת רגיש לבוטנים או שאתה רק מרחם עליהם כי הם הכי זולים, או שיש לך עניין אידיאולוגי נגד בוטנים.
מבחינת האמריקאי, אם יש לך מגבלת בוטנים, הוא יכבד את זה ולא ישאל יותר שאלות. את העניין הזה נטע (כיתה ח') קלטה מהר מאוד, וכשמישהו שלא מכיר אותה טוב, למשל בבית ספר, מציע לה משהו שהיא לא יכולה לאכול, ואין לה סבלנות להתחיל להסביר את ענייני הכשרות, היא תשתמש בסיסמת ה-Food restrictions.
נטע היא ממילא צמחונית, כך שחצי הסבר כבר יש לה בכל מקרה. ואם חברה תציע לה לטעום סלט ירוק שהיא הביאה מהבית, היא תהמם אותה עם - Food restrictions ותסביר שהיא לא אוכלת שום דבר שיצא ממטבח שהוא לא לגמרי צמחוני. זה עניין של עקרון. אם החסה שכבה באותו מדף במקרר עם העוף, היא פסולה. יום אחד עוד תקום בגללה תנועה צמחונית כזו והיא תסבך את כולנו.
קידוש ה' - איתמר
השבוע איתמר (כיתה ו') לקח לבית הספר כיפה (נוספת על שלו) שהוא לקח מחב"ד כדי לתת לחברים הסינים שלו לעשות עליה סיבוב. יום אחד הוא עוד יקים שם עמדה להנחת תפילין, זה רק עניין של זמן.
בשנה הראשונה לשהות שלנו כאן, כשהילדים למדו בבית ספר יהודי, בכל יום שישי חולקו להם חלות לכבוד שבת. החלות נקנו במקום לא כשר, כיוון שבעיר בה אנו מתגוררים אין מאפיה כשרה. ביקשנו מהילדים שלא יאכלו מהחלות וסיפקנו להם חלות קטנות שענת אפתה בבית.
יום אחד ביקשה ממני המנהלת שאם אפשר, שאיתמר לא יגיד לילדים אחרים לא לאכול מהחלות - "אצלנו כולם מכבדים את כולם". ובכל מקרה, אם יש בעיה בענין הזה שלא יעשה בלגן, רק שיפנה אליה ולא אל המורות הלא יהודיות שלא מבינות מה הוא רוצה. בקיצור, הבנתם את הגישה, כן?
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
חפיף - נעם
לזכותו של נעם (כיתה ג') יאמר שכאשר הוא אוכל משהו בבית ספר, הוא תמיד מספר בבית ומדגיש שזה היה כשר. הוא לא מסתיר כלום, גם כשברור בעליל ששום דבר לא היה כשר. פעם אחת הם קיבלו פיצות, הוא אכל ואחר כך סיפר שזה היה כשר.
היה גם מגש של פפרוני, אבל הוא הקפיד לאכול את זה שלא. צדיק. "מי אמר לך שזה היה כשר?" מתברר שמישהו בירר בשבילו, כנראה נית'ן, חבר שלו. נית'ן נשמע שם יהודי, אבל האמת היא שהוא מטיוואן ולא נראה שיש לו מושג במה מדובר. הוא הבטיח שלהבא ישתדל יותר. אחר כך מצאנו אצלו בתיק עטיפה של חטיף. "איך אתה רואה שזה כשר?"
"לא נעם! האות R בתוך עיגול, לא אומרת שזה כשר, זה רק אומר שלמוצר יש סימן מסחר רשום. גם לא האות C, זה סימן של זכויות יוצרים. כשתגדל תבין. ועד אז אתה צריך לחפש בתוך העיגול את האות U או K, הבנת?"
חינוך זה עניין מסובך. ומובן שאין שיטת קסם איך לגרום לילדים לדבוק בעקרונות שחשובים להם או להורים שלהם בסביבה מאוד זרה ומלאת פיתויים. איך להפוך להם את האתגר הזה לפחות קשה, איך לעזור להם להתגבר על לחץ חברתי.
באופן אישי אני מעדיף שיתמודדו ויכשלו לפעמים, מאשר שלא יתמודדו ולא יכשלו. אבל אני מבין שזה לגמרי לא טריוויאלי, אפשר לחשוב גם אחרת. כך או כך, ברור שאין שיטה אחת שהיא טובה. יש שיטת אוריה, ושיטת נטע, ושיטת איתמר ושיטת נעם. איך כתוב? - "חנוך לנער על פי דרכו".
הכותב הוא עורך דין, נשוי ואב לחמישה ילדים. המשפחה מתגוררת בקליפורניה באופן זמני.
לפנייה לכתב/ת 
