דילמה: האם לפתוח את הנישואים לשנה?
אחרי 20 שנות נישואים, דליה החליטה שהיא רוצה לצאת לשנה חופש מהזוגיות שלה - לא להתגרש, רק לצאת רגע ולבדוק מה קורה בחוץ ומה היא מפסידה. טיפול זוגי
בגיל 23 דליה (השם האמיתי שמור במערכת) כבר הייתה נשואה. בזמן שכל החברות שלה נהנו מחיים סטודנטיאליים ומחיי רווקות סוערים, היא התעסקה בתכנון החתונה ואחר כך בקניית בית, בתשלומי משכנתא ובביקורים דו חודשיים אצל ההורים שלו וההורים שלה וחוזר חלילה. דליה, שגדלה כמעט מינקות אצל הורים גרושים, מצאה את כל זה מרגש ומסעיר הרבה יותר מן הבילויים של חברותיה הרווקות בברים תל-אביביים עם בני זוג אקראיים. היא תמיד חלמה להתחתן צעירה ולבנות בית משלה, שיהיה מעוז של ביטחון עבורה ועבור הילדים שתביא לעולם.
קודם כל תשתקו: כך תפסיקו לריב עם בן הזוג
בחנו את עצמכם: זוגיות פתוחה והקשר שלכם
המסע שעברתי בדרך לזוגיות פתוחה ומאושרת
השיחות עם בעלה על החיים שיבנו יחד ועל המשפחה שיקימו, הסבו לה אושר והעניקו לה תחושה של שלווה וביטחון, שנעדרו מחייה עד היום בו פגשה אותו. במשך שנים ארוכות הקדישה את כל כולה למימוש החלום הזה, וכאשר החברות הקרובות שלה החלו גם הן להתמסד היו כבר לדליה שתי בנות, והיא התלבטה בין ילד שלישי לבין השקעה רצינית יותר בקריירה שהחלה לפתח. אמיר, בעלה, רצה עוד ילד, בעיקר כי חלם שיהיה לו גם בן, ומאחר שהיה להם זמן, הם החליטו שלא להחליט כרגע.
כך חלפו השנים. דליה ואמיר נחשבו בעיני חבריהם לזוג מאושר ומצליח. הם גידלו שתי בנות לתפארת, פיתחו קריירה שפרנסה אותם בכבוד, ולמרות מטלות החיים הרבות שהיו מחויבים בהן הצליחו לשמור על בית נקי ומסודר ועל שגרת חיים נעימה שכללה בילויים קבועים, נסיעות דו-שנתיות לחו"ל, וסקס לפחות פעמיים בשבוע. כמו לכולם, היו גם להם שנים טובות יותר וטובות פחות, ימים רגועים יותר וימים של מתח ומריבות, אבל בסך הכול הייתה שיגרת חיי הנישואים טובה עבור שניהם.
אלא שמתחת לפני השטח, דליה החלה לחוש חוסר שקט: באחד הבקרים, כאשר הלכה לתומה לכיוון המכונית, פגשה את השכן שלה, ומשהו בחיוך שלו מצא חן בעיניה. שבועיים אחר כך יצאה עם חברה לבית קפה, והרגישה שהיא משקיעה קצת יותר מתמיד במראה שלה. פתאום נזכרה שהיא ממש אוהבת לרקוד, והתחשק לה לצאת למועדוני ריקודים עם חברות ולא עם אמיר, ולהרגיש מושכת ומעניינת בעיני גברים אחרים. אבל עתה היו כל החברות שלה עסוקות בהקמת בית ומשפחה ולא היה לה עם מי לצאת לבילויים כאלה.
דליה קיוותה שחוסר השקט שהיא חווה יעבור מעצמו, אבל ככל שחלפו הימים נראו לה החיים יותר ויותר אפורים. היא שוב חשבה על האפשרות לעשות ילד שלישי, רגע לפני שזה יהיה מאוחר מדי, ובמשך מספר שבועות היא שיחקה עם הרעיון הזה עד שהבינה שלא זה הפתרון לבעיה שלה. הבערה בתוכה רק הלכה והתגברה, והתחושות שהרגישה החלו להבהיל אותה. היא מעולם לא חשבה לבגוד באמיר, או לעשות משהו שיפגע בנישואים שלהם, אבל ככל שניסתה לסלק את התחושות הללו, הן התעצמו עד שלא יכלה להתעלם מהן יותר. ברגע הזה היא החליטה לפגוש אותי.
מחיים של שיגרה לחיים על הקצה
כבר בפגישה הראשונה שלנו הבהירה לי דליה שהיא לא רוצה להתגרש. "אני אוהבת את אמיר, הוא בעל טוב ואני ממש לא מתכוונת להרוס את מה שבנינו יחד במשך כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה מאמצים", אמרה ברגע של נחישות, אך מיד אחר כך נשמעה שוב מבולבלת ועצובה. "מצד אחד, אני רוצה שתעזרי לי להעלים את חוסר השקט שמקנן בתוכי, אבל מצד שני אני מרגישה שאני חייבת להקשיב לקולות הבוערים בי. התחתנתי בגיל 23", אמרה לי כשדמעה זולגת על לחייה.
"אני לא מתחרטת על כלום, והייתי עושה בדיוק את אותו דבר גם היום, אבל יש דברים שלא חוויתי ושלא עשיתי מעולם, ואם לא אעשה אותם עכשיו, זה כנראה לא יקרה אף פעם", סיכמה בעצב. אז מה בעצם את רוצה?, שאלתי את דליה. "אני רוצה שנה חופש מהנישואים שלי", זרקה לחלל האוויר והתבוננה במבט המופתע שנפרס על פניי.
אני מודה שלא זו התשובה שציפיתי לה. אנשים עושים כל מיני דברים כשהם מרגישים ריקנות או שעמום בחיי הנישואים שלהם. במקרה הטוב הם מפתחים קריירה מרתקת או תחביב שממלא ומספק אותם, ובמקרה הפחות טוב הם בוגדים או מתגרשים, אבל לדליה היה רעיון אחר לגמרי. הקריירה שלה סיפקה אותה לחלוטין ולא היה לה עניין להרחיב ולהגדיל אותה, תחביבים לא היו לה ולא הייתה לה כל כוונה לפתח כאלה כרגע, ולהתגרש או לבגוד זה לא משהו שבא בחשבון מבחינתה. מה שהיא רצתה היה לחזור למשך שנה אחת לגיל 23, מבלי לאבד דבר מן הדברים שיצרה בחיי הנשואים שלה בעשרים השנים האחרונות.
"אני רוצה שנה שבה אתנסה בחוויות חדשות, אצא לבלות עד שעות מאוחרות, ואשקיע פחות בבית ובילדות. הבנות שלי כבר גדולות, הן כמעט ולא צריכות אותי. דנה מסיימת תיכון השנה, שיר כבר בצבא ואמיר שקוע בקריירה שלו ולא מבין בכלל מה בוער בי", אמרה בנחישות הולכת וגדלה. היה לי ברור שהיא לא העזה להציג את הרעיון שלה בפני אמיר, ושאלתי את עצמי האם היא חשבה עד הסוף על הפנטזיה המסעירה אך המסוכנת שלה. התפקיד שלי היה לעזור לה להתבונן בכנות ובאומץ במחירים שהיא עלולה לשלם על הגשמת הפנטזיה שלה, ולנסות למזער עד כמה שניתן את הנזקים הפוטנציאליים, במידה ותחליט להגשים אותה.
כדי לעשות זאת שאלתי אותה מה היא חושבת שיקרה לה במהלך אותה שנה? איך היא יודעת שהיא לא תכיר מישהו אחר במהלכה? למה נראה לה שהיא בכלל תרצה לחזור לחיים הקודמים שלה אחרי שהשנה הזו תסתיים, ועל סמך מה היא כל כך בטוחה ששנה אחת תספיק לה? הנושא הבא שרציתי שהיא תקדיש לו מחשבה, הוא מה לדעתה יקרה לאמיר במהלך אותה תקופה, ואיך תשפיע עליו העזיבה שלה? הסברתי לה שייתכן מאוד שהוא ירצה להמשיך ולבסס את הקריירה שלו ולהתפתח בתוכה, אבל יכול להיות שגם הוא ירגיש פתאום ריקנות, יפתח חלומות חדשים ויחפש לעצמו ריגושים במקומות אחרים - וזה בהחלט משהו שעליה לקחת בחשבון. השאלה האחרונה שלי הייתה מה יקרה אם אחד מהם ייהנה מן השנה הזו ואילו השני יסבול, יתגעגע, יקנא ויתייסר?
דליה הייתה בטוחה שתחזור אחרי שנה מסופקת ומרוצה, עם תבלינים חדשים שיעשירו את הנישואים שלה באופן שאף דרך אחרת לא תצליח, אבל פתאום היא קלטה שהיא עלולה לגלות שאמיר כבר לא נמצא שם כדי לחכות לה. אם עד לאותו הרגע היא קיוותה בסתר ליבה שאמיר ימשיך בקריירה שלו ופשוט יחכה לה, כעת היא הבינה ששנה של חופש מעמידה גם אותה, ולא רק אותו, בפני אפשרות של נטישה. "הוא עלול אפילו להתלהב מן הרעיון שלי ולנצל גם הוא את האפשרות שפתחתי בפניו", אמרה בבהלה. במקביל, היא גם הבינה שלמרות שהיא זו שיזמה את הרעיון, היא עלולה למצות אותו במהירות ולגלות שזה לא באמת מה שחיפשה.
השאלות ששאלנו יחד עוררו את פחדיה של דליה, אבל לא גרמו לה לוותר על הפנטזיה שלה. כדי להתמודד בתבונה עם כל הקשיים והחששות שהעלנו, החלטנו לשתף את אמיר בפגישות שלנו, ולדון יחד איתו בכל הצדדים של הסוגיה המורכבת והמיוחדת הזו. אמיר היה מופתע ואפילו קצת המום בהתחלה, אבל אחרי שהתגבר על ההלם הסכים לדון בנושא באופן תיאורטי, בלי להתחייב מראש שיסכים לביצועו. יחד ישבנו לבנות חוזה תיאורטי שמטרתו להגן על שניהם מפני חוויות קשות מדי של נטישה וחרדה, אבל גם לאפשר לשניהם לצמוח באומץ למקומות חדשים.
הגדרנו את מטרת השנה הזו כשנה של צמיחה אישית וצמיחה זוגית, וסיכמנו שנשמור על קשר טיפולי במהלך כל התקופה. בחנו דרכים שונות למימוש הפנטזיה הזו שלא יפגעו בבנות ושיאפשרו לשניהם לשמור על מסגרת חיים שפויה, וסיכמנו שבמהלך החודש הקרוב יחשוב כל אחד מהם על הדברים שנאמרו כאן, ואז נתכנס שוב ונגיע להחלטה. בימים אלה ממש אני מחכה בסבלנות לשמוע מה הם בחרו לעשות אחרי שיחתנו האחרונה.
שנה חופש מן הנישואים היא רעיון מרגש ומסעיר. כמעט כל זוג שפגשתי עד היום היה חותם על הרעיון הזה בשמחה אילולא היו לו גם מחירים ולא רק תמורות, אבל רוב הזוגות שפגשתי מעדיפים להדחיק חלומות מן הסוג הזה. חלקם יעדיפו לבגוד ולהסתיר את הפנטזיות שלהם מבני זוגם כדי לא לקחת את הסיכונים שדליה בחרה לקחת, וחלקם יבחרו לוותר ולנבול בתוך קשר זוגי רגוע אבל משעמם.
דליה ואמיר הם זוג יוצא דופן בגלל האומץ והכנות שלהם. הבחירה שלהם לדבר גם על דברים מפחידים וכואבים, הופכת את הזוגיות שלהם לעוצמתית ואפילו מעוררת קנאה. אני בטוחה שאם הם יחליטו לממש את הפנטזיה שלהם, הם ידעו לנצל את ההחלטה הזו לטובתם ולטובת חיזוק הקשר הזוגי שלהם, ולא ישלמו עליה מחיר של פרידה.
מאחלת לכולנו זוגיות אמיצה, כנה, עוצמתית ומרגשת,
כנרת טל מאיר היא מחברת הספר "סוד האהבה" ומייסדת 'שיחה שנוגעת', אימון וייעוץ אישי זוגי ומשפחתי, טיפול רוחני וסדנאות.
