מנקה האורוות שלא עשה חשבון
מחדלי אסון הכרמל, "רשלנות פושעת" בפרשת חיים רמון, בדיקה שהובילה לפסילת מינוי גלנט לרמטכ"ל, פרשת הרפז, פרשות אולמרט ופרשת "ביביטורס". מבקר המדינה לשעבר מיכה לינדנשטראוס שהלך לעולמו הותיר מורשת של מלחמה בשחיתות
דמות הסבא המנומס של מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, שהלך לעולמו בגיל 81, הסתירה אך במעט את חריפותו, נחישותו ושאפתנותו. השילוב הזה בין האמביציה האישית לעשות ולבלוט, חברה לזו הציבורית - להיטיב את הזירה הציבורית, להילחם בשחיתות, לגבות את שומרי הסף ולנקות את אורוות השירות הציבורי.
כמו קודמתו מרים בן פורת הוא תרם לעליית קרנה של הביקורת. שניהם הפכו את מוסד מבקר המדינה ממוסד שעסק בביקורת על השק והכלכלה של משרדי הממשלה לגוף בקרה אפקטיבי, לוחמני, בעל יוקרה ולשומר סף שיש להתחשב זו לצד היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון. עד לתקופת כהונתו נחשבו דו"חות הביקורת השנתיים ארכאיים, לא אפקטיבים, שיום לאחר פרסומם צללו אל תהום הנשיה ובמקרה הטוב שימשו לעצירת דלתות.
עברו של לינדנשטראוס כנשיא בית משפט מחוזי ויחסי האנוש המשובחים שלו, חביבותו והנגישות שהייתה לו למקבלי החלטות יצרה בקרב הממשלה את הציפייה שהוא יתנהל בסולידיות כמבקר המדינה ולא "יגדיל ראש". אך ללינדנשטראוס היו תוכניות אחרות. הוא הסתער על תפקידו בנחישות, הרים את הביקורת על משרדי הממשלה וגופיה הציבוריים לשיאים חדשים. הוא ביקש לערוך ביקורת אקטיבית, בזמן אמת ובעיקר לדאוג שהדו"חות עבי הכרס שאותם עורכות היחידות המקצועיות של המשרד באמת ישנו את המציאות, יתקנו את שראוי לתיקון ולא יושלכו לאחר יום הפרסום לארכיונים כאבן שאין לה הופכין.
הוא גם דאג לפשט את השפה שבה דיברו הדו"חות לעממית יותר ולא משפטית כל כך. היעד העיקרי שלו היה להילחם בתופעות של שחיתות ציבורית, בזבוז כספי ציבור ושמירה על שומרי הסף. הוא גם לא היסס להכנס לנושאים שהיו טאבו כמו ביקורת על הפרקליטות, ביקורת מעמיקה על הצבא וגופי הביטחון. כחובב תקשורת ופרסום אישי מינף לינדנשטראוס את התפקיד והשתמש בתקשורת כזרוע שלו להעמקת יוקרת המוסד. הציבור אהב את לינדנשטראוס והוא זכה לפופולריות רבה שהעניקה לו רוח גבית.
הביקורת נגדו התמקדה בכך שהוא נכנס לתחומים לא לו, שהיה לוחמני מדי, שערך דו"חות בזמן אמת שאינם בסמכותו ושנכנס לתחומים פוליטיים שאינם המנדט השגרתי של מבקרי המדינה - לבדוק את משק המדינה וכלכלתה. מסיבה זו דאגה הממשלה למנות במקומו את יוסף שפירא, שופט מחוזי בדימוס שנחשב מבקר סולידי ועתה, לקראת סוף כהונתו של שפירא מחפשת הממשלה מבקר אפור שתחומי סמכותו יהיו מינימליסטיים.
דו"חות שחשפו מחדלים והטילו אחריות
לינדנשטראוס פרסם 42 דו"חות - כולל דו"חות מיוחדים. גולת הכותרת של עבודתו היה דו"ח על השריפה בכרמל. לינדנשטראוס, חיפאי בנשמתו שכיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בעיר, ערך בדיקת ענק בעקבות השריפה הגדולה שבמהלכה נספו 44 בני אדם ומצא מחדלים חמורים. לראשונה כללו מסקנותיו מושג חדש שטבע - "אחריות מיוחדת", שאותה הטיל המבקר על שר האוצר דאז יובל שטייניץ ושר הפנים בזמן האסון, אלי ישי.
לינדנשטראוס מצא מחדלים חמורים בטיפול חוקרי משטרה ופרקליטת מחוז תל אביב דאז רות דוד בקשר להאזנות הסתר לשר המשפטים לשעבר חיים רמון בפרשת הנשיקה לחיילת ב-2006. הוא קבע שתיפקוד שתי פרקליטות בפרשה עולה כדי "רשלנות ממשית". רשלנות המורה על מחדל והיא מצויה בדרגה אחת מתחת ל"רשלנות פושעת" הגובלת בפלילים.
שתי בדיקות נוספות שערך פתחו תיבת פנדורה המהדהדות עד היום. אחת הייתה כשבדק את פרשת ההשתלטות על קרקעות של הרמטכ"ל הנכנס דאז יואב גלנט ביישוב עמיקם. בדיקה זו גרמה לכך שהיועץ המשפטי לממשלה המליץ לפסול את מינויו לרמטכ"ל.
פרשה אחרת הייתה "פרשת הרפז" שבמרכזה תיעוד מסכת היחסים הרעילה שניהלו שר הביטחון דאז אהוד ברק והרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי. לינדנשטראוס גם ערך בדיקה על קבלת הפנים המסורתית הנערכת מדי יום העצמאות במשרד הבטחון ומצא שברק הגדיל את הזמנת מקורביו וחברי מפלגתו, בעוד שההזמנות ששלח לחיילי צה"ל וקציניו ירד משמעותית.
לאחר שערך כמה בדיקות על חשדות לטוהר המידות בפרשות אולמרט שחלקן התגלגלו לכתב אישום נגד ראש הממשלה דאז, חיבר המבקר דו"ח ביקורת על נסיעות ראש הממשלה נתניהו במימון גורמים פרטיים שכונה לימים "ביביטורס".
דו"ח נוסף קבע שהתהליך למינוי קצינים לתפקידים בדרגת אלוף מתבסס על נוהג שאינו מובנה, אינו מתועד (למעט עצם ההחלטה), ואינו נתמך בכללים או בנהלים או בכלים תומכי החלטה כלשהם, המעוגנים בכתובים. התהליך מושתת בעיקרו על משא ומתן בין הרמטכ"ל כממנה ובין שר הביטחון כמאשר.
לינדנשטראוס חיבר דו"ח על רשות השידור, טרם הקמת התאגיד ומצא שורת מינויים לא-תקינים ולא-ראויים ברדיו ובטלויזיה של מקורבים לצמרת הניהול. כן נמתחת ביקורת על התנהלות כספית בעיתית של גורמי הנהלת הרשות, בעוד הרייטניג הולך וצונח.
לראשונה פרסם ברבים דו"ח על "המוסד לתפקידים מיוחדים". הוא גם חיבר דו"ח חסוי על העבודות בהר הבית, בשנים 2007-2001 אך בשל סיווגו כ"סודי ביותר" והוא לא הותר לפרסום.
מבקר המדינה יוסף שפירא, אמר כי לינדנשטראוס "היה ויישאר אחד ממבקרי המדינה המשפיעים ביותר, וייזכר כלוחם ללא חת בשחיתות הציבורית ולמען טוהר המידות בשירות הציבורי. הוא זכה להכרה אישית ומקצועית בארץ ובעולם. המבקר לינדנשטראוס השאיר אחריו מורשת ערכית וציבורית שלא תישכח. באישיותו שילב המבקר לינדנשטראוס בין עולמות שונים - משפטן ושופט, איש חינוך וחברה ואיש ספר".
לינדנשטראוס יליד ברלין. עם עליית הנאצים לשלטון עלתה משפחתו לפלשתינה. הוא כיהן כשופט 33 שנים ומילא את התפקידים הבאים: שופט תעבורה ושלום בחיפה. אחרי שנים רבות במחוזי הוא מונה בשנת 1999 מונה כנשיא.
הוא ייסד ועמד בראש התנועה למען ארץ ישראל טובה, תנועת מתנדבים אל-מפלגתית, לסובלנות ולשיפור איכות החיים והחברה בישראל, במשך יותר מ-20 שנה. הוא שימש כראש נציגות השופטים בישראל. ב-2005 נבחר למבקר המדינה וסיים את תפקידו בשנת 2012.