החיים הכפולים של אלמנות צה"ל
כיצד מתנהל תהליך האבל ומדוע אלמנות רבות כל כך מתקשות להמשיך הלאה ולהתאהב מחדש? ד"ר ג'ודי כצמן על המורכבות הפסיכולוגית בטיפול באלמנות
הן מגיעות בגילאים שונים וממקומות שונים במעגל החיים. נשים צעירות ומבוגרות המנהלות חיים שלמים של בית, משפחה, הורות, זוגיות וקריירה. לעיתים נדמה כי הן חיות חיים כפולים של ממש, בהם יש רובד אחד גלוי ואחר סמוי. אובדן בן זוג הוא אירוע חיים קשה ולוחץ המהווה התקפה על כל מה שהחיים היו עבורנו עד כה. זו חוויה המטלטלת את כל המערך הנפשי, הרגשי, החשיבתי, הפיזי, החברתי והבין-אישי.
התהליך מתחיל עם היוודע האסון, ומתמשך לעיתים עד אין קץ, בליווי תהליכים משמעותיים ואינטנסיביים אחרים, כשהמטרה היא להביא להסתגלות מחודשת לחיים באיזון ללא הנפטר. עיבוד האסון תלוי קודם כל בקיום תהליך האבל, על שלביו השונים. קובלר רוס הגדיר לכך חמישה שלבים: שלב ההכחשה ("לא יכול להיות"), שלב הכעס ("למה דווקא אני?"), שלב המיקוח ("אני אעשה... אם אתה"), שלב הדיכאון ("הכול חסר טעם וערך") ולבסוף - שלב הקבלה וההשלמה. רק לאחר ההגעה לשלב ההשלמה וקיומו ניתן להמשיך אל עבר החיים, מתוך פניות ומודעות.
ולמרות שמוות הוא חוויה אוניברסלית, המשמעות שאנו נותנים לו היא אישית ומשתנה מאדם לאדם. תהליך האבל הוא תהליך של בניית משמעות מחדש, וההסתגלות לאובדן דורשת שינויים בזהות העצמית (מנשואה לאלמנה). למעשה, הקשר עם המת הוא התבנית והוא משמש כמודל מרכזי במערכת היחסים החדשה. אלמנות רבות משמרות קשר זה לעד ברמה הרגשית, למשל - משמרות את שם משפחתן הקודם, ואף מוצגות כ'אלמנתו של'. ישנן אלמנות שאינן נכנסות למערכות יחסים חדשות כלל. בעבור אלה, קשר אישי חדש או שינוי לטובה - כמוהו כבגידה בקשר הקודם, באהבה, בזיכרונות ובמשפחה שלהן. ההחלטה להמשיך הלאה ולהשאירו מאחור, מלווה מבחינתן ברגשות אשם שהן לא יכולות להתמודד עמם.
לעומת זאת, בבחירה בבן זוג חדש ובחיים משותפים חדשים ישנה נטייה לראות את הרפיית העבר. לא סתם יש מי שמרחיקה את סממני החיים הקודמים, חפצי ותמונות הנפטר, על מנת לעשות התאמה למערכת היחסים החדשה שלה, תוך צמצום דיבור על הנפטר כשתיקה מגוננת. לעומת זאת, ישנן אלמנות המקיימות קבוצת תמיכה המאפשרת להן לדבר בחופשיות על הכול מבלי לפגוע. ומאפשרת להן לנהל את חייהן הקודמים לצד חייהן החדשים. כך או כך, הקשר החדש שהן יקיימו - אם יבחרו בכך, ייצר מעין משולש עם הקשר הקודם שהיה להן. האלמנה לעולם תעסוק בהשוואות בין בני זוגה, בשקט ובקול, בגלוי או בסמוי, ועל ידי כך היא תשמר בחייה את הקשר הקודם.
משום כך, הקשר הקודם הוא הבסיס והסטנדרט לפיו נבחר ונמדד בן הזוג החדש. הקשר הקודם יכול להוות הפרעה אם ישנה האדרה ואידיאליזציה של הבעל המת. מה גם שמרחק הזמן מייצר שכחה של מצבי שפל במערכת היחסים הקודמת, ומנציח ומגדיל נקודות חן. במצבים אלה, הבעל החדש יתקשה מאוד להגיע לרמה המספקת את המערכת הזוגית. בנוסף, הוא עלול להרגיש כפולש למרחב של משפחה מורחבת בעלת תרבות, זיכרונות ושורשים רגשיים עמוקים שכללו את הנפטר ולא אותו, דבר שעלול להביא עמו תחושה של חוסר שייכות.
גם לגעגועים שפה ודינמיקה משלהם, והם צצים אצל האלמנה ללא אזהרה. תחושות אלה עלולות להביא לרגשי אשמה אצלה, במידה ותחוש שהיא לא משקיעה מספיק במערכת היחסים הנוכחית. אשמה זו מלווה לרוב ב"השתבללות" פנימה. מעין התכנסות, התרחקות וקצר בתקשורת. בן הזוג החדש עלול לסבול פעמיים מכך, גם מחוסר התקשורת שעלול להיווצר, וגם מתחושת התחרות עם בן הזוג הקודם, אשר הופך לנוכח-נפקד בקשר הזוגי החדש.
בין ניתוק להמשך הקשר עם הנפטר
איך פותרים את המורכבות הזאת? בטיפול באלמנות במערכת יחסים חדשה ישנן שתי גישות מרכזיות: גישה אחת גורסת כי ניתוק הקשר עם הנפטר הוא חלק מהדרישות להסתגלות מוצלחת לאובדן. לעומתה, גישה אחרת טוענת כי דווקא המשך הקשר עם הנפטר מאפשר הסתגלות על ידי תחושת המשכיות. בטיפול פרטני על האישה לקבל הכרה ומרחב באבלה, על מנת לאפשר לה לייצר זוגיות פתוחה ותקשורת מאפשרת בהמשך הדרך. בטיפול זוגי מתאים יש לאפשר לה ולבן הזוג החדש שלה לדבר באופן פתוח וחופשי על כל קשת הרגשות הצפים ומציפים אותם. יש צורך לתת לגיטימציה לתחושות שקשה לשתף בהן, כמו הצורך להמשיך בקשר עם הנפטר. בטיפול ישנה לגיטימציה להודות בשינוי לטובה, ולקבל חיזוקים ליכולת המחודשת ליהנות מהחיים החדשים למרות האסון שקרה.
ולסיכום, נקודה שכמעט ולא מתייחסים אליה - מתהלכות בינינו לא מעט בנות צעירות שהיו במערכות יחסים רציניות או ממושכות עם חיל שנפל, אך ללא נישואים, ומצבן מורכב. הן לעולם תשארנה עם הפנטזיה שלא הופרה על ידי מיסוד הקשר. תחושת האובדן תישאר עוצמתית לעד. בנות אלה אינן זוכות להכרה ולתמיכה רשמית מהמדינה, ואבלן נשאר פרטי. הן משוללות זכויות והתחשבות. הן הנשים הצעירות והשקופות שאפילו הזכות להתאבל ולקבל אמפתיה נשללה מהן. מעט מאוד מחקרים עוסקים באבלן הלא מוכר של הבנות הצעירות שאיבדו את שאהבה נפשן ולא היו נשואות בעת נפילתו. הן הילדות החורגות לעולם האבל הלאומי שלנו, וחשוב לזכור ולהתייחס גם אליהן.
ד"ר ג'ודי כצמן היא פסיכולוגית ופסיכותרפיסטית, עו“ס קלינית, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, ומומחית לענייני זוגיות
לפנייה לכתב/ת 
