פשע סביבתי / על דו"ח מבקר המדינה

המשרד להגנת הסביבה נתן לציבור גט כריתות. כך, למעשה, קובע דו"ח מבקר המדינה, שעוסק באכיפה בתחומי הגנת הסביבה בישראל. הדו"ח, המציג תמונה עגומה, לא מותיר ספקות ואינו משתמע לשתי פנים. הוא קובע שהמשרד להגנת הסביבה כמעט ולא ביצע אכיפה סביבתית, כשל בתפקידו ומעל למעשה באמון הציבור.

כל שורה בדו"ח הזה מדירה שינה, סומרת את השערות ומקוממת, ועל אחת כמה וכמה מפני שמדובר במחדל מתמשך, כזה שנעשה לאור יום ומבלי להניד עפעף. יתרה מכך, הדו"ח הזה, על אף חומרתו, לא הפתיע את פעילי הסביבה, אפילו לא את הציבור הרחב. תושבי מפרץ חיפה לא היו צריכים את דו"ח המבקר כדי לדעת שמשהו לא טוב קורה באוויר, תושבי הנגב לא היו צריכים את הדו"ח כדי לראות את המפגעים, תושבי אשדוד לא היו צריכים אותו כדי להרגיש ש"עובדים עליהם בעיניים".

לוגו המשרד להגנת הסביבה(צילום:מתוך אתר המשרד להגנת הסביבה)

למשרד להגנת הסביבה יש תפקידים רבים ומורכבים, החל בקביעת מדיניות ואסטרטגיה בתחום הגנת הסביבה, דרך רגולציה או אסדרה של הפעילות בתחום ועד לפיקוח ולאכיפה של הדינים והתקנים. אולם גם אם נדמה כך, אכיפה אינה סוף התהליך, אלא דווקא תחילתו. ללא אכיפה אין הרתעה ואיש הישר בעיניו יעשה. ללא אכיפה אין לציבור אמון במערכת ואין מי שיגן עליו. היעדר אכיפה, כפי שלמדנו במקרים שאירעו בעבר - היא גם לא פעם סימן לניוון של המערכת, לכוחם הרב של יחסי הון שלטון ובמקרים אחדים אפילו לשחיתות ציבורית.

המספרים בדו"ח המבקר מדברים בעד עצמם: "נגד רוב המפגעים כלל אינן מתבצעות אכיפה מינהלית או אכיפה פלילית (כ-59% מכלל המפגעים הסביבתיים המדווחים המתועדים), והם מטופלים, אם בכלל, באמצעות הסדרה" או "רובם המכריע של תיקי החקירה בשנים 2014 ועד יוני 2018 (כ-77%) נסגרו ללא הגשת כתב אישום, ובפחות מרבע מהם הוגש בפועל כתב אישום - שיעור של כ-1.7% מכלל המפגעים המהותיים שהתרחשו בשנים אלו".

המבקר גם מצא ליקויים בתיעוד מפגעים סביבתיים, לצד מיעוט אכיפה פלילית והסתפקות בהסדרת המפגע ובאכיפה מינהלית מוגבלת. זאת ועוד, הוא מצא שאין תורת אכיפה סדורה ושלמה, ואין אכיפה קוהרנטית, אחודה ורציפה, המקיפה את כל ההיבטים הרלוונטיים להליכי האכיפה, ושהערבוב בין גורמי האסדרה (הכוללת בחינה וקידום של תהליכים חדשים לצד פיקוח על תהליכים קיימים) והאכיפה במשרד גורם להיעדר מוטיבציה לאכיפה. ואם כל אלה לא הספיקו, אז גם חוק הרשויות המקומיות-אכיפה סביבתית סמכויות פקחים, אשר מקנה לרשויות המקומיות סמכות לאכיפתם של חיקוקים סביבתיים, כמעט ואינו מיושם.

לבסוף, נמצא כי "המשרד להגנת הסביבה לא השלים את הפעולה שיזם כבר בשנת 2003 לגיבוש תורת אכיפה, וכי לא אימץ ולא תיקף את טיוטת תורת האכיפה שהוכנה בשעתו". כמו כן, "הנהלת המשרד להגנת הסביבה מודעת זה שנים לחולשות מערך האכיפה, ואף שבשנת 2013 הזדמנה למשרד שעת כושר לערוך שינויים נדרשים במערך זה היא הוחמצה, כשתחומי אחריות אחרים שעליהם הוא מופקד, כמו רגולציה ופיקוח, קודמו, בעוד שתחום האכיפה נדחק ונותר מאחור".

מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא מגיש את הדו"ח השנתי ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין

אין ספק, האתגרים והמשימות בתחום הגנת הסביבה בישראל הלכו וגברו עם השנים, הן נוכח ריבוי החקיקה והגידול בכמות המפעלים והמתקנים החייבים באסדרה, פיקוח ואכיפה, והן מפאת גידול האוכלוסין והעלייה ברמת החיים. למרות כל אלה, מצא המבקר שיש מחסור משמעותי במשאבים, ובעיקר בכוח אדם, כדי לבצע את האכיפה הסביבתית בישראל. אולם צריך לומר ביושר, שהכשל פה הרבה יותר מובנה וחמור ממחסור בכוח אדם או בתורת אכיפה, אלא שמדובר במדיניות: מדיניות של "שקט תעשייתי", מדיניות של "כיבוי שריפות", מדיניות של לא לאכוף. כל אלה מלווים גם בפחד: פחד לעמוד מול הגופים החזקים במשק, פחד לצאת מול הפקידות הבכירה שכבר התקבעה בתפיסתה, פחד להתמודד עם יחסים של הון שלטון. ואת המחיר, אתם כבר יודעים מי משלם!

המשרד להגנת הסביבה הפך ממשרד קטן, שהוקם לפני 30 שנה כדי לתת מקום לשר נוסף בממשלה, למשרד חיוני לקיום החיים בישראל. אך לא זאת בלבד שהתקציב של המשרד קטן מאוד, גם החשיבות שהמדינה והפוליטיקאים מייחסים למשרד נמוכה, ולכן "כוחו הפוליטי" קטן. אבל מעל לכל, גם רבים מאזרחי ישראל טומנים את ראשם בחול, ולא פעם אפילו עוברים על החוקים הסביבתיים ביודעין, אם בהשלכת אשפה במרחב הציבורי ואם בזיהום האוויר בשימוש ברכב לא מטופל או בקמין לחימום הבית.

פרופ' עדי וולפסון(צילום: דורית תבור)

בתגובתו של המשרד לדו"ח המבקר בתקשורת, שיאמר לזכותו שונה מזו של מרבית המשרדים האחרים שעומדים תחת ביקורת וממציאים תירוצים או טוענים שהכל כבר תוקן, המשרד מודה באשמה. הוא אפילו מברך את המבקר על שהאיר את המחסור. אבל המשרד מודה ולא עוזב. מודה וממשיך בשלו.

דו"ח מבקר המדינה הנוכחי בנוגע לאי אכיפה סביבתית בישראל חייב להיות סמן ימני ודגל שחור לכולנו, ולהוביל לשינוי עמוק במשרד להגנת הסביבה. אסור לתת לו להיקבר על המדף. אזרחי ישראל, הארגונים הירוקים, ראשי הרשויות המקומיות וחברי הכנסת החדשים, לא יכולים עוד לעמוד מנגד ולסמוך על המשרד להגנת הסביבה "שיעשה את העבודה". הם חייבים להיות פעילים וביקורתיים יותר, ואם צריך לאכוף על המשרד, בכל הדרכים האפשרויות, שיאכוף את החוק. כי בפעם הבא שיקימו ליד הבית שלכם מפעל, תחנת כח, משרפה לפסולת, אסדת גז או אתר פסולת פיראטי, חשוב שתדעו שאתם מוגנים ובטוחים, שיש מי ששומר עליכם, שיש על מי לסמוך.

וזו תגובת המשרד להגנת הסביבה המלאה לדו"ח המבקר: "המשרד להגנת הסביבה מקבל את רוב הערות מבקר המדינה, וממשיך בהגברת הפיקוח והאכיפה, כפי שעשה בשנים האחרונות. חלק מהנושאים שהועלו בדוח כבר תוקנו, וחלק אחר נמצא בשלבי בחינה או תיקון. דוח הביקורת מדגיש כי קיים מחסור אדיר בכוח אדם מקצועי ובמשאבים, המונעים מהמשרד לעמוד בכל משימותיו. היקף העובדים במשרד כולו צמח ב-2.5 משרות נטו ב-5 שנים, בעוד שהמשרד צריך למנוע ולהפחית סיכונים סביבתיים לציבור מעשרות אלפי גורמי סיכון. במחוז דרום למשל, המשתרע מאשדוד ועד לאילת, יש ארבעה מפקחים בלבד למשטרה הירוקה - שמסורים ונחושים ככל שיהיו, לא יוכלו לתת מענה הולם לכל הסיכונים הסביבתיים. לכן, המשרד רואה חשיבות באמירת המבקר שלפיה יש הכרח לתגבר את המשרד בכוח אדם נוסף לצורך טיפול ראוי בתחום האכיפה".

http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0