בגלל שם זהה: העירייה עיקלה חשבונות תמימים

הליכי גבייה נפתחו נגד בני הורים ובנם מנהריה משום שחייב היה בעל שם משפחה זהה והפעיל חנות בבניין מגוריהם. הם יפוצו בכ-20 אלף שקל

עו"ד עזרא גולדמן | פסקדיןפורסם: 29.05.19 , 07:12

בית משפט השלום בחיפה פסק לאחרונה פיצויים של כ-20 אלף שקל לבני משפחה מנהריה שהעירייה הטילה על חשבונות הבנק שלהם עיקולים שלא כדין, בגין חוב ששייך לאדם אחר ששם המשפחה שלו זהה לשלהם וניהל חנות בבניין שבו הם מתגוררים. השופט אבישי קאופמן קבע שהעירייה התרשלה כשלא טרחה לבדוק את מעשיה טרם הפגיעה בחיי התובעים ובשמם הטוב.

בתביעה שהוגשה ב-2015 טענו בני המשפחה – זוג הורים ובנם - שבאוגוסט 2010 הטילה העירייה עיקול על שלושה חשבונות בנק ששייכים להם בשל חוב שצבר אדם שאינו קשור אליהם כלל, למעט שם משפחתו הזהה והעובדה שטרם פטירתו ניהל חנות בבניין שבו הם מתגוררים. הם ביקשו פיצוי על הנזקים שהסבה להם העירייה ובכללם הפגיעה בתדמיתם, בפרט בזו של האב - רופא מוכר בעיר - והטרחה שנגרמה להם כשנאלצו לטפל בנושא.

משפט כללי

המדינה תשלם מיליון שקל לעו"ד שהוחרם ברבני

עו"ד אריק שלו | פסקדין

בעקבות סכסוך מילולי נמנע מעורך דין לייצג במשך 5 שנים בבית הדין הרבני בירושלים. תביעתו התקבלה והוא יפוצה על שכר הטרחה שלא הרוויח

המדינה תשלם מיליון שקל לעו"ד שהוחרם ברבני

לדבריהם נגרמו להם נזקים כלכליים כיוון שאחד החשבונות נסגר והם לא יכלו לעמוד בהתחייבויותיהם הכספיות במשך יותר מחודש. הם הוסיפו עוד שהעירייה המשיכה בהליכי הגבייה ובמשלוח התראות לכתובתם גם אחרי שעמדה על טעותה, תוך התעלמות מפניותיהם הרבות.

העירייה הודתה בטעות אך התעקשה שהסירה את העיקולים תוך ימים ספורים ומאז היא לא מנהלת כל הליכי גבייה נגד המשפחה. היא ביקשה העירייה להתחשב בכך שהתביעה הוגשה בשיהוי של חמש שנים ושללה את טענת התובעים שלפיה הטלת עיקול נחשבת לפרסום לשון הרע.

השופט קאופמן קיבל את גרסת העירייה שלפיה העיקול הוסר במהרה ומאז לא ננקטו נגד התובעים הליכי גבייה, גם אם נשלחו להם בשגגה דברי דואר. עם זאת הוא קבע שהעירייה התנהלה ברשלנות כיוון שלו ערכה בדיקת התאמה פשוטה של הצלבת נתונים, במקום להסתמך על הדמיון השמי בלבד, היא הייתה מגלה את הטעות והעיקול היה נמנע.

"מחדלה של הנתבעת מלמד על אי נקיטת אמצעים סבירים על ידה למניעת ההליך השגוי... מדובר בהתנהלות לקויה שיש בה משום ניצול לרעה של סמכויות הגבייה שהוענקו לה", כתב והוסיף שבפסקי דין רבים נקבע שהטלת עיקול שלא כדין נחשבת ללשון הרע, נוכח הפגיעה בשמו הטוב של האדם שמצטייר כמי שלא מכבד את התחייבויותיו.

בנוסף הבהיר השופט קאופמן לעירייה כי התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות וכי אינו סבור שחלוף השנים גרם לה נזק כלשהו. בהתאם נפסק שבני המשפחה זכאים לפיצוי אם בשל רשלנות העירייה ואם בשל פרסום לשון הרע.

באשר לסכום הפיצוי, הוא העיר כי התובעים לא הציגו כל ראיה המאששת את הנזקים הכספיים להם טענו אך אין ספק שהם זכאים לפיצוי לא ממוני. "לא ניתן להתעלם מכך שמדובר באנשים מן היישוב, שלא צברו חובות בעבר ולא ידועים כבעלי חוב ועם היוודע דבר העיקול, הדבר הפתיע אותם, גרם להם לאי נעימות רבה, פגע בשמם הטוב, פגע ביכולתם לעשות שימוש רגיל בחשבונות והטריח אותם בפניות לנתבעת לשם הסרתו", כתב.

לאחר סקירת פסיקות במקרים דומים נפסק שפיצויים של 15 אלף שקל מספיקים במקרה הזה, ובנוסף לכך חויבה העירייה בהוצאות משפט של 5,000 שקל.