"היצר המיני הוא לא מפלצת": מחנכת מתבגרים דתיים למיניות
כיצד הפכה המיניות להיות השיח החם של הציבור הדתי-לאומי - ואיך היצר הוא בכלל חלק מהיהדות? דפנה פלר, מחלוצות החינוך למיניות במגזר הדתי, רוצה לעזור למתבגרות שלכם להקשיב לגוף בחברה שבה דיבור על צניעות שכיח יותר מדיבור על מיניות, אז היא כתבה ספר מהפכני לנערות דתיות
כבר 14 שנה עומלת דפנה פלר, מחברת הספר "מתבגרת באהבה", על חינוך למיניות של מתבגרים מהציבור הדתי - אבל לא רק. למעשה מדובר באחת מחלוצות השיח המיני בציבור הדתי, ואולי אפילו החלוצה בחינוך המיני לנערות, לדעת רבים. בריאיון ראשון, עם צאת ספרה המהפכני "מתבגרת באהבה", משתפת פלר, אם לארבע בנות, כיצד הפכה המיניות להיות השיח החם של הציבור הדתי-לאומי, למה "דור המסכים" הוא ברכה במסווה, ובעיקר - איך להקשיב לגוף בחברה שבה דיבור על צניעות שכיח יותר מדיבור על מיניות.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
מיניות יוצרת מציאות
בישראל גדלו דורות של נערות על ספרים שהתיימרו להכין אותן לחייהן הבוגרים ולתת מידע והדרכה על גופן. ספרים אייקונים כמו "איילת מקבלת" או "מ-12עד 16" אומנם הציגו למתבגרת מידע על גופה, אך יצירת דימוי גוף חיובי או חיבור עם הנפש נותרו באותה העת מאחור.
עוד תרבות בערוץ היהדות :
- בכורה: אברהם פריד עם "שיר שיעזור לקבל את התורה "
- סינגלים: ביכורים מיונתן רזאל
- שיר: הפרויקט (החסידי) של עידן רייכל
- המסך: "משחקי הכס" בהשראת התנ"ך
- פרק: למה להאמין במה שאי אפשר להוכיח
ספרה של פלד עמוס בציטוטים מתוך שירים ישראלים כמו עברי לידר או עידן עמדי, לצד מובאות היישר מארון הספרים היהודי. הוא בנוי מעשרה פרקים, וכל אחד מהם הוא הזמנה להיכרות עם זווית אחרת העוסקת בגוף ובמיניות.
"לסיפור של מיניות היום יש שני מופעים", מסבירה פלר, "מופע של גאולה ומופע של אסון. הגאולה זה השיח עצמו כי צריך ללמד מיניות בריאה לנשים ולגברים עוד מהחיתול הראשון בינקותם. ומצד השני רואים עודף עיסוק במראה חיצוני, בהתמכרויות לפורנוגרפיה ועליה במספר פגיעות מיניות.
"מיניות היא בעצם סוג של אנרגיה אנושית שקיימת בנו עצמנו קודם כל ובכל גיל. אני רואה מיניות ככוח יוצר - מיניות יוצרת מיציאות. זה לא מיניות שווה מערכות יחסים מיניות. מיניות היא לפני זה באדם, היא חיבור לכוחות היצר שבי. זה כוח שצריך ללמוד לעבוד איתו נכון, בעיקר כי הפכנו להיות אובססיביים לריגושים, ללייקים, להופעה החיצונית שלנו. במקום זה, אנחנו צריכים להנחיל שפה אחרת של הקשבה לגוף ולמערכת הפנימית שלנו שאומרת לנו מה מתאים לה ומה לא.
"במשך דורות רבים המיניות, ובעיקר המיניות הנשית, נחוותה כטאבו, כמשהו נמוך, בזוי, ואם כבר 'לדבר על זה' אז רק בחדרי חדרים. אבל מיניות בריאה לא יכולה לבוא בלי בריאות רגשית וגופנית. כי כשאין את הבסיס הזה המיניות תמיד נפגעת".
"המבייצות"
"מתבגרת באהבה" (הוצאת "ידיעות ספרים") עובר באלגנטיות משיח על המחזור הנשי והטבע, לקשרי חברות, להדדיות וכבוד. גדולתו, בין היתר, בכך שהוא לא פוסח על נושאים רגישים וטעונים בחברה הדתית, שהציגו לפלר אתגר של ממש לייצר טקסט שיתאים לכולם, כמו משיכה חד-מינית או מגע בין מתבגרים.
"זה אכן היה מורכב כי לא רציתי לשבור את הכלים של הציבור החרד"לי שגם הוא קהל היעד", פלר אומרת. "הספר עבר הרבה ידיים בגלל זה. כמו שכתבתי בהקדמה, היה ויתור כואב על נושאים שגם בציבור הדתי הם חשובים וחיוניים מאוד, או סוגיות שלא נכנסתי אליהם בצורה מפורטת בגלל זה. הפסקה שאת מתייחסת אליה על משיכה חד-מינית עברה אצל שלוש נשים לסביות דתיות עד שאישרו אותה".
פלר, "ירושלמית רוב הזמן", כהגדרתה, היא חלק מתנועה רחבה שקיימת בשנים האחרונות בציבור הדתי, תנועה שמדברת את הגוף ואת המיניות, שהפכה לעניין שבשגרה את התופעה הרחבה של ערבי נשים דתיות המתכנסות להרצאות על עונג מיני והיכרות מחודשת עם נפלאות הגוף. כעובדת סוציאלית בהכשרתה, בוגרת האוניברסיטה העברית, פלר החלה את המסע אל הגוף ולהקשבה אליו כבר לפני 20 שנה.
"התחלתי במקביל ללימודים באוניברסיטה לטפל בשיאצו, ויריב, אישי היקר, למד פסיכותרפיה גופנית לפני 20 שנה, כשזו הייתה רק ההתחלה בארץ. ממש הרגשנו שגילינו שפה חדשה של גוף ונפש". כזוג צעיר הם התגוררו ביישוב בצפון ים המלח בשם אבנת, בבית בוץ, בהתחלה אפילו בלי מים וחשמל ועם תרנגולות משוטטות בחצר. הם רצו להיות בית לנוער דתי שלא השתלב במסגרות הקיימות, והשתלבו בפנימייה בשם "יפתח" שיריב מנהל עד היום.
"באותן שנים חיפשתי דרך למנוע היריון ולא על ידי הורמונים", נזכרת פלר, "וכך הגעתי למיכל שונברון ולשיטת 'מודעות לפוריות'. אני זוכרת שבהתחלה זה היה נראה לי הזיה שרק על ידי הסימנים של הגוף אפשר למנוע היריון. אבל אז למדתי את השיטה ולמדתי להנחות אותה. במשך שנה וחצי למדנו קבוצה של נשים אצל מיכל ואחת מהן הייתה דפנה מאיר ז"ל. קראו לנו 'המבייצות'.
"שוב היה גילוי של הלא מוכר - ההבנה שלאישה יש מערכת ידיעה פנימית והנחייה פנימית של הגוף שלה הייתה לי תגלית, ואת האוצר הזה כל אחת צריכה להכיר. לאט-לאט התחילה להתעורר מהפכה, עוד ועוד נערות ונשים התחילו לחזור הביתה לגוף שלהן, למיניות שלהן והיום זו שיטה מוכרת וידועה. עם המידע על מיניות ועל גוף החלה פלר לכתוב תוכניות לימוד בנושא ולהעביר השתלמויות למורים והורים ובהמשך לנערות אבל גם לנערים".
איזהו גיבור? הפוגש את יצרו
איך את מסבירה את עליית השיח על גוף ומיניות בתוך החברה הדתית כיום?
"בציבור הדתי מבינים היום שזה מה שנקרא להיות מחובר, אותנטי ולא נתון לתכתיבים חיצוניים. זה מעודד לצאת למסע לגילוי קול ה' שנמצא בתוכנו. כל הנושא של חינוך למיניות אולי לא היה קיים בציבור הדתי, אבל גם בציבור החילוני הוא לרוב נעשה בצורה מנותקת. קשב לצרכים, חיבור של הגוף עם ידע וערכים זה משהו שפחות היה קיים. אני חושבת שבגלל שיש עיסוק רב בעולם הדתי באיסורים, הגוף הנשי נחווה במשך שנים כמדוכא ומאיים, ונעשתה בנושא חשיבה מחודשת.
"נולדה אצלי ההבנה שהגישה הזו מרחיקה אותנו מעצמנו, מבני הזוג שלנו מעבודת ה', וקרו תמורות שהובילו לשיח של חיבור מחודש של גוף ונפש. ראיתי לאחרונה סטיקר על איזה אוטו 'איזהו גיבור הפוגש את יצרו'. לא כמאמר המקור 'הכובש את יצרו'. זה היה ממש חזק ומעורר השראה, כי זה אומר שהציבור הדתי זיהה שהיצר הוא מה שנעשה ממנו, זה לא מפלצת אלא משהו שלנו, שעובדים איתו לא נגדו".
ומה עם הבנים?
"נכון, השטח זועק ליותר מענה לבנים, ולכן בספר יש פרקים שמאוד רלוונטיים גם להם. בהתחלה העברתי הרצאות רק לאימהות אבל בשלב מסוים התחלתי לדרוש הרצאות מעורבות כדי שהאבות לא יהיו מודרים. יש סדנאות והרצאות לבנים, אבל אני כואבת מאוד את הפער שנוצר.
"צריך לפצח איך מגדלים בנים שמחוברים באמת לגוף שלהם ולרגשות שלהם. בנים תקשורתיים וזה אבן הבניין של מיניות בריאה. הצורך הוא אדיר והדבר הבא חייב להיות הבנים. אני מאמינה שזה לא צריך לבוא רק מבחוץ אלא מהם. הצד הגברי במשוואה מרגיש היום לפעמים בצד המדוכא גם במערכות יחסים. יחסי שליטה ונורות אדומות בקשר זה משהו שלוכד גם נשים וגם גברים, לכן אנשי מקצוע צריכים לפתח מענים כדי שגם גברים יוכלו להרגיש ראויים, לדעת לשים את הגבולות שלהם בקשר ועוד".
להורים כבר אין לאן לברוח
זה נראה שבחרת לעשות אוריינות להורים דרך הספר.
"אני רואה הורים וילדים כיחידה בלתי נפרדת. ההורים הם צינור שממנו הילדים לומדים. וצריך לעבוד בעיקר על הקשר והחיבור ולכן הספר הזה באמת באמת מיועד לכולם. לנערות - אבל גם לאימהות שלהן ולאבות שלהם, אפילו לאחים. כשאני מלמדת בסדנאות שונות יש נושאים שגם בנות וגם אימהות אומרות וואו. כמו ללמד על הפרשות הגוף הנשי ואיזה פלא טמון בהם. זה גדול כי הן חיות בתרבות שלימדה לשנוא אותם בשם ערכי הסטריליות והאסתטיקה.
"המציאות היא שיש צורך לדבר לכולם כי כשאני הייתי ילדה אף אחד לא לימד אותי כלום על זה, והיום יש יותר מדי מי שילמד. הכל ברשת, שם יש ים אינפורמציה בלי טיפת בקרה, אחריות או מהימנות. בדור של היום ככל שהם יותר במסכים, זה דוחק יותר את ההורים להיות כתובת. אני אומרת להורים 'אין לכם לאן לברוח'. זה מאלץ את הדור המבוגר לתקשר עם נושאים שהכי קשים לו להתמודדות. אני רוצה ללמד את ההורים להיות שם ופחות להיבהל מהמסכים מההתנהגויות המוחצנות. זה הכול קליפות לדבר האמתי שמתחת, שרק מבקש קשר.
"הדבר הכי חשוב בספר הן השאלות - מה זה אומר שיש לי גוף, מה זה אומר לאהוב את עצמי, באיזה נושאים שחשוב שאקח אחריות, מי הכתובת שלי, איך הגוף שלי מדבר את המהות ומה המשמעות שלו".
