רצח 32 יהודים בצרפת: היום חל הצום שלא הכרתם
לפני מאות שנים התרחשה בו עלילת הדם השנייה בהיסטוריה, שבה נשרפו חיים 32 יהודים בצרפת - ומאז הוכנסה תפילת "עלינו לשבח" לסידור, חוברו קינות ובחסידויות אחדות עדיין משמרים את המנהג שלא להינשא ואף לצום. היום, כ' בסיוון, יום של ייסורים ואסונות של קהילות אירופה
הידעתם? כ' בסיוון החל היום (א') נקבע כיום תענית. 848 שנה חלפו מאז נרצחו 32 יהודים באשמת שווא בבלואה (Blois) שבמרכז צרפת של היום, בעקבות עלילת דם נגד הקהילה הקטנה שמנתה אז רק כמה עשרות משפחות – ומי זוכר את הנרצחים ומי זוכר את הצום. אבל האירוע המטלטל ההוא הכה גלים, הוליד תענית מיוחדת ואך פיוטים וקינות.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
זה אירע בשנת ד'תתקל"א (1171) - אחת מעלילות הדם הראשונות (השנייה, למעשה), שבהן האשימו נוצרים את היהודים ברצח פולחני. ככל הנראה סַיָּס נוצרי ראה יהודי משליך דבר מה לנהר, והסיק בטעות שמדובר בגופת נער נוצרי. הדברים הובאו בפני הרוזן המקומי, טיבּוֹ החמישי, שדווקא רצה לחוס על היהודים. מספרים שהייתה לו אהובה יהודייה בשם פולסלינה.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- בריטניה: נאשם כי סיפק בשר טרף - ונמצא ללא רוח חיים
- אומה עם פוסט-טראומה של מרגלים/ דבורה זגורי
- מהזונה התנ"כית ועד הוליווד: אין שום זוהר בזנות/
פרופ' רוחמה וייס
המעשה היה נשכח אלמלא אשתו של הרוזן, שחשבון היה לה עם היהודים בגלל בוגדנותו של אישהּ, והיא גייסה לעניינהּ נזיר אחד, שהתאמץ להמיר את דתם של היהודים. בסופו של דבר הגיעו העניינים לידי כך שהם נכלאו בבית הכנסת, והוא הועלה באש.
ישנן עדויות שיהודי בלואה שרו בדבקות את תפילת "עלינו לשבח" - שיר דבקות והצהרת אמונה - בעת שמסרו נפשם על קידוש השם. במקור נועדה "עלינו לשבח" להיאמר במוסף של ראש השנה, אולם בעקבות האירוע בבלואה, היא הוכנסה לתפילות היומיום.
דבר האסון יצא למרחוק
סיפור אסונם של יהודי בלואה השתמר בפיוטים אחדים, ובהם פיוט סליחות שחיבר רבי אפרים מבון. הוא מונה את תלאותיהם של היהודים לאורך הדורות, וביניהם גם את עלילת הדם בבלואה:
אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדַּדְנוּ וְהָיְתָה לִשְֹרֵפָה
הַנָּאוָה וְהַמְעֻנָּגָה קְהִלַּת בְּלוֹיִש הַיָּפָה
הַנּוֹעָדָה יַחַד לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה לְעָדְפָה
אֵיךְ הַבְעָרָה לְחַלֵּק יָצָאתְּ וְלִטְרֵפָה
שָֹמוּ צָרִים עֲלִילוֹת דְּבָרִים בַּעֲקִיפָה
"אַתֶּם הֲמִתֶּם גּוֹי בַּנָּהָר לְהַשְׁטִיפָה"
וֶהֱבִיאוּם בַּסּוּגָר וּבַחַחִים בָּהֶם לְהִסָּגְפָה
וְעִנּוּם וְהִכּוּם דָּתָם וְיִרְאָתָם לְהַחֲלִיפָה
וְעָמְדוּ בְנִסָּיוֹן בְּמַסָּה וּבְתַבְעֵרָה וְיָקְדָה
"וזֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה" (ויקרא ו, ב).
בפיוט אחר, של רבי הלל בן רבי יעקב מבון, מושווה קידוש השם של יהודי בלואה באופן מצמרר להכנסת כלה לחופה. מעשה הייחוד של החתן והכלה מידמה כאן למעשה ייחוד השם של אלה שסירבו להמיר דתם ומתו מות קדושים. שימו לב לאזכור של שירת "עלינו לשבח" בפי הנספים:
וַיֹּאמְרוּ לְהוֹצִיא אוֹתָם לְבֵית הַשְּׂרֵפָה
יַחְדָּיו שָׂמְחוּ כְּהַכְנָסַת כַּלָּה לַחֻפָּה
"עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ" שִׁבְּחוּ בְּנֶפֶשׁ כְּסוּפָה
"הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה" (שיר השירים ד, א).
אסונם של יהודי בלואה נגע ללבבות יהודים גם בקהילות מרוחקות. קהילות יהודי צרפת וחבל הריין נקראו לציין אותו כיום תענית בעקבות פסיקתו של רבנו תם (1171-1100). רבנו תם, שנפטר בסמוך לאירוע (ויש האומרים שהוא קירב את קיצו), אמר על כ' בסיוון: "גדול יהיה הצום הזה מצום גדליה, כי יום כיפורים הוא".
כ' בסיוון - "יום מאֵרה וקללה"
לאורך השנים הִתעמעם מעט זכר אסונם של יהודי בלואה, לאחר שצרות חדשות השכיחו את הישנות. אבל כמעט 500 שנה מאוחר יותר, הצטרפו לזיכרון הדמים של כ' בסיוון גם גזרות ת"ח ות"ט (1649-1648), שבהן פרעו הקוזקים בפיקודו של בּוֹגְדָן חְמֶלְנִיצְקִי ביהודי פולין ואוקראינה ורצחו אלפי יהודים, גברים, נשים וטף.
הפרעות נמשכו לאורך זמן ובמרחב גיאוגרפי גדול. אבל בכ' בסיוון הושמדה קהילת נמירוב, וכציון לטבח הזה הנהיג וַעד ארבע הארצות (כלומר ההנהגה של ה"ארצות" שהרכיבו את פולין דאז) את תענית כ' בסיוון כיום זיכרון גם בקהילות אלו, שעד אז לא ציינו אותו.
רבי שבתי כהן (1663-1622), שגלה מעירו בזמן הפרעות, מספר שהפרעות התחילו ביום זה, כ' בסיוון, שהיה יום רביעי בשבוע. הוא ראה בכך משמעות אפלה, שדווקא ביום שבו נבראו המאורות, הוא היום שבו פרצו המאורעות; יום בריאת המאורות הוא גם יום בריאת המְאֵרות, כלומר הקללות. המדרש הזה מהפך היפוך נורא, במקום אורם של המאורות נזרע חושך. וכך הוסיף וכתב:
"על כן קבעתי לעצמי ולדורותיי, לבנים ולבני בנים, יום צום ותענית ואבל ומספד וקינים (קינות), ביום כ' לחדש סיוון שבו נִתנה תורה היקרה מפנינים, ועתה קרעוה פרעוה גויים רבים המונים המונים, יען כי יום זה הוא תחילה לגזרות ומכאובים וחלאים רעים ונאמנים, וגם כי בו הוכפלו הצרות וקלקולים שונים. כי גם גזרת תתקל"א (שנת 1171) הייתה ביום ההוא ובאותם הזמנים... וחיברתי סליחות והקינות בבכי ותחנונים, לאומרם ביום זה בכל שנה ושנה עידן ועידנים... ויקבע צמו יום זה לקונן עליו כעל שני החורבנים" (מגילת עיפה).
שואת יהודי הונגריה
תענית כ' בסיוון נהגה בקהילות אשכנזיות עד השואה, אך דומה כי ההרס והחורבן שזרתה השואה הִקהו את היכולת לזכור אסונות קטנים יותר, ואף זכר השואה עצמו טרם התעצב בציבוריות היהודית. למרות זאת, רבני הזרם האורתודוכסי בהונגריה, שקודם לכן לא ציינו את כ' בסיוון, בחרו בו בשנת תש"ו, היינו מיד לאחר השואה, כיום זיכרון לקורבנות הנאצים בהונגריה.
קביעת התאריך נעוצה בוודאי בכך שיום כ' בסיוון בקיץ הנורא של 1944 חל בעיצומם של שילוחי יהודי הונגריה למחנות ההשמדה. קביעתם של רבני הונגריה עוררה התנגדויות רבות, שנגעו הן למועד שנקבע כתענית - והן לעצם קביעת ימי ציון וזיכרון חדשים בלוח השנה העברי.
אסונם של יהודי הקהילה הקטנה בבלואה היכה גלים גם בצרפת, אשכנז וארצות הים, מאוחר יותר הורחב הצוֹם וכלל גם את יהודי אוקראינה ופולין, ובשלב השלישי היה מי שהציע לציין ביום הזה את חורבן יהדות הונגריה. ואולם בקהילות הספרדיות והמזרחיות מעולם לא צוין כ' בסיוון.
יום בלי חתונות
יום כ' בסיוון סָפַח אליו את הייסורים והאסונות אף מעבר למה שהתרחש בתאריך עצמו. דומה שפעלה כאן אותה דינמיקה שהביאה לכך שתשעה באב, יום ש"הוכפלו בו צרות", ספח אליו את זיכרונם של אסונות, פוגרומים ופרעות שאירעו במהלך מאות שנים ובתקופות שנה שונות.
כיום אין כ' בסיוון מצוין ברוב תפוצות ישראל, אם כי יש המקפידים שלא לערוך בו חתונות. גם בקרב חסידויות אחדות שעדיין נוהגים בהן תענית, אופיה הוא קהילתי ומקומי. עם זאת, תפילת "עלינו לשבח" עדיין נאמרת בסיום התפילה בכל העדות ולפי כל המנהגים.
הפיזור הגיאוגרפי והִשתנות התנאים מתקופה לתקופה ומתפוצה לתפוצה הובילו לכך שנוסף לחגים ולמועדים המשותפים לכל עם ישראל, ייחדו קהילות שונות ימי ציון מיוחדים לאסונות מזה ולמאורעות משמחים (כחגיגות "פורים קטן", שציינו הצלה של קהילות שונות) מזה. זכינו לחיות בתקופה חסרת תקדים שבה נפגשות שוב תפוצות ישראל, ומפגישות את מנהגיהן המגוונים.
- מתוך הספר "בזמן: מסעות בלוח השנה היהודי-ישראלי" (הוצאת "ידיעות ספרים")