ללטף את הסרטן: שיר טהר והכלבה ננה
שיר טהר מתל אביב חלתה בלוקמיה רגע אחרי השחרור מהצבא ולפני הטיול לדרום אמריקה. לפני האבחון היא אימצה את הכלבה ננה, אך נאלצה להיפרד ממנה עד תום טיפולי הכימותרפיה והשתלת מח העצם. מאז ננה מלווה אותה בהליך ההחלמה ובלימודי כלבנות טיפולית. "הכימותרפיה רוצחת אותך בכל מובן אפשרי והכלבה אוהבת אותי עם או בלי קרחת", היא אומרת. פרק רביעי ואחרון בסדרה על הקשר בין מחלימים מסרטן וכלביהם
ננה ופאו מצאו בית אוהב עד לשובה של שיר, אצל אחותה. לקראת היישורת האחרונה לפני הטיסה, הספיקה שיר לעבוד בעבודה מועדפת בהדברה ביולוגית כדי לחסוך כל שקל לטיול הגדול, אך אז החלה להרגיש כאבים חזקים בגב התחתון וברגליים.
"הייתי בת 22 ובמקום לטוס לדרום אמריקה, טסתי לבית החולים תל השומר", היא אומרת בחיוך. בסלון הדירה של אביה בתל אביב, הכלבה ננה וחברתה, הכלבה בל, מקבלות אותי בתחילה בנביחות חשדניות, שמתחלפות במהרה בבליקוקים וקפיצות שמחה.
החתולה פאו משקיפה על הנעשה מהשיש על המטבח והיא מתמסרת לליטופים אחרי היכרות קצרה. הגיע הזמן בבוקר לטיול היומי ושתי הכלבות נרגשות מאוד.
"בתחילה עשינו את הבדיקות בצפון כי גרתי שם, אך אמא שלי החליטה שהיא רוצה שאמשיך את הטיפולים בתל השומר באזור המרכז כי הם מתמחים בטיפול בלוקימיה", היא מספרת בזמן שמארגנת את הרצועות ופאו החתולה כבר מזנקת לעבר הדלת ומכריזה שהיא תלווה אותנו במדרגות למטה.
"כשהלכתי אל בית החולים, לא לקחתי איתי אפילו מברשת שיניים, כי לא חשבתי שיאשפזו אותי על היום הראשון", היא משחזרת.
הדבר שהבהיל אותה ככל הנראה יותר מהבשורה על הסרטן, היא שהרופאים אסרו עליה לראות את ננה ופאו, עקב חשש מזיהומים נוכח מערכת החיסונית הצפוייה להיחלש במהלך הטיפולים הכימותרפיים.
"אמרו לי שאני חולה בלוקמיה ואני צריכה לעבור שלושה סבבי כימותרפיה, הקרנות ובסופו של ההליך, השתלת מח עצם מתורם זר. בזמן שחיפשו לי תורם מהמאגר של עזר מציון, אני התחלתי את הטיפולים, אך הייתי חייבת לומר שלום לננה לפני הנתק שצפוי לנו".
"הגיס שלי הביא את ננה ואת הכלבה של אחותי אל בית החולים, כשאני כבר על כסא גלגלים, מחוברת לעירוי נוזלים ועדיין היו לי ראסטות בהתחלה", היא אומרת. עם כניסתה לבידוד הרפואי, דאגו בני משפחתה לשלוח לה תמונות וסרטונים של ננה או שהיו מביאים אותה לבית החולים, כדי ששיר תוכל לראותה מרחוק.
למזלה של שיר, נמצאה עבור תורם תוך זמן קצר והיא עברה את ההשתלה בהצלחה.
"הדבר הראשון שעשיתי אחרי שיצאתי מבית החולים היה לראות את ננה ואת הכלבה של אחותי. זה היה הדבר הכי כיפי בעולם. התמונה שלי איתן הייתה הסלפי הראשון שעשיתי אחרי שחזרתי הביתה. התגעגעתי לחום של ננה", היא אומרת.
בגינת הכלבים ננה ובל מוציאות מרץ ושיר עובדת איתן על תרגילי משמעת. "החברים והמשפחה תמיד היו איתי בבית החולים ולא השאירו אותי אף פעם לבד. זו הייתה תמיכה מדהימה שקיבלתי במשך חצי שנה ולקראת סוף האישפוזים, הכרתי את "מרכז טל" בבית החולים תל השומר. רק לאחר ההחלמה, גיליתי את מיזם "חלאסרטן" וניסיתי להבין איך שורדים עכשיו.
"בסרטן עצמו כולם איתך, כולם חלק, חוץ מהכלבה לצערי. אבל כולם שם סביבך, נותנים לך כדורים ואומרים לך מה לעשות. פתאום אחרי, אתה אמור להתמודד עם הכל לבד. החל מלקחת תרופות ולהתחיל את החיים מחדש, רק שהעולם אומר לך, יאללה, סיימת עם הסרטן, אין לך יותר סרטן. תמשיך, אבל אי אפשר".
מה עובר על הגוף והנפש לאחר הטיפולים הכימותרפיים והשתלת מח העצם? "יוצאים עם כאבים עצומים, כי הכימותרפיה רוצחת אותך בכל מובן אפשרי", מסבירה שיר.
"היא רוצחת את הסרטן ובדרך גם את הגוף. בעקבות הסרטן, הפכתי לעקרה וזו תופעה נפוצה שמתרחשת אצל נשים שחלו בסרטן ולא הרבה יודעים על כך. לאחר השתלת מח העצם, אסור היה לי לצאת מהבית במשך שלושה חודשים. לא לאכול מזון בחוץ, לשטוף כל דבר שאני רוצה לאכול ורק אחרי התקופה, יכולתי להתחיל לחיות".
שיר החליטה לפצות את עצמה על ביטול הטיול לדרום אמריקה וטסה מסביב לעולם עד שהגיעה לניו זילנד. מצויידת בתיק עם תרופות לתקופה ממושכת, במהלך הטיול, השתל שהיה בגופה של שיר החל להראות סימנים מדאיגים במהלך הטיול.
"השתל החל לתקוף את הגוף ולפגוע בכל מיני חלקים, בעור ובכבד. הייתי על סטרואידים שלקחתי איתי מראש ולא ויתרתי", היא מסבירה. כששבה לארץ, היא החלה ללמוד כלבנות טיפולית ואילוף כלבים.
"ננה היא כלבה כנענית והחלטתי שלמרות שהיא הייתה כבר בת שלוש שנים ועם אופי, היא תהיה הכלבה שתלמד איתי את התחום. אחרי הסרטן, הבנתי כמה כלבים יכולים לעזור לחולה ולאדם בכלל. החום והאהבה שקיבלתי ממנה בכל פעם שראיתי אותה. היא תמיד תאהב אותי, עם ובלי קרחת, עם או בלי עבודה, לעומת בני האדם שיש להם הערות על כל דבר. היא הייתה שם".
החיבור בין השתיים זכה למבחן לא פשוט במהלך הלימודים של שיר, כשהיא נאבקת בשתל שתוקף את הגוף והיא עברה סדרת הקרנות למח העצם. מהיכן היא שאבה את הכוחות הגדולים לעמוד במשימה? "הדבר היחיד שהחזיק אותי היו הלימודים שאהבתי מאוד. ידעתי שאני בבוקר בבית החולים ובערב עם ננה בלימודים. העשייה עזרה לי להתגבר על כל תופעות הלוואי של הסרטן, כי עשיתי משהו לנפש שלי וזה מה שמחזיק אותי בכל החיים".
.jpg)
במהלך הלימודים, למדה שיר גם סיוע לכלבים לאנשים מרותקים לכסא גלגלים. "זה עולם שאני מכירה, כי יש לי אחות תאומה עם שיתוק מוחין והחלום שלי הוא להכשיר עבורה כלב שירות. הפעם למטרת הלימודים, הרגשתי איך זה להיות על כסא כלכלים יום שלם, במהלכה ננה למדה להביא לי דברים, החל מהורדת גרביים וחולצה, עד לפתיחת מקרר והבאת אוכל".
הסטרואידים ששיר לקחה במהלך התקופה הארוכה לאחר השתלת מח העצם, נתנו את אותותיהם בגופה. "הם פוררו לי את העצמות והייתי צריכה לעבור ניתוח להחלפת מפרק הירך, כך שבמהלך תקופת ההחלמה בבית, אי אפשר להתכופף, להוריד מכנסיים או לגרוב גרביים. הייתה לי אפשרות ליישם את כל מה שלמדתי עם ננה והיא עזרה לי רבות בתפקוד היומי. לא חשבתי שאני אזדקק לכלבת שירות וזה גרם לי להבין עוד יותר אנשים בעלי צרכים מיוחדים".
שיר חיפשה במהלך התקופה קבוצת תמיכה שמתאימה לבני גילה, שם יכלה לחלוק בקבוצות הפייסבוק הסגורות של "חלאסרטן" את ההתמודדות לאחר המאבק בסרטן. "רופאים יכולים לעזור עד גבול מסויים, אבל הם לא חוו את תופעות הלוואי של הסרטן וחשוב לשתף את המחלימים בטיפים לחיים, שירגישו יותר טוב", היא מסבירה.
"אנשים שחושבים שאם אין לך יותר גרורות ואין לך סרטן, אז הסיפור נגמר ואתה בריא. אבל הסרטן משאיר לך עקבות בגוף גם שנים אחרי. לדבר עם אנשים שחלו בסרטן, הרבה יותר קל. החברות הכי טובות שלי לא מבינות את הכאבים שלי, כי אני כמעט לא מתלוננת עליהם, אבל הם שם".
יוזמת "חלאסרטן" הוקמה לפני כשנתיים בשותפות עם חברת תרופות "MSD" לטובת חולי סרטן צעירים בגילאי 18-44. חלאסרטן פועל כיום כמיזם חברתי דיגיטלי, המעניק תמיכה ללמעלה מ-23 אלף חולים ומחלימים בפייסבוק, המשתפים בסיפוריהם, בחוויות ההתמודדות עם אנשים בגילם שמתמודדים עם המחלה וקידום יוזמות של מחלימים שנועדו לסייע להם לשוב בחזרה לשגרה לאחר המחלה, תוך מתן מידע מקיף באתר העמותה.
שבוע המודעות לצעירים חולים ומחלימים מסרטן, מצויין השבוע לראשונה בישראל ביוזמת קהילת הצעירים חלאסרטן של עמותת "מרכז טל". העמותה נוסדה ע"י משפחת יעקובסון לזכרה של בתם טל שנפטרה מסרטן בגיל 26. לדברי אנשי העמותה, שבוע המודעות מצויין במדינות רבות בעולם נוכח הצורך החיוני של מוסדות המדינה להכיר בצרכים הייחודיים של החולים הצעירים.
בל וננה חזרו מותשות מהטיול ומנמנמות בסלון. מבחינתה של שיר, החלום הגדול הוא כשתשוב למעגל העבודה בקרוב, הוא להמשיך בקריירת אילוף כלבים ולעזור לאנשים בעזרת הכלבים. לדבריה, במחלקת הפיזיותרפיה שם עברה שיקום לאחר הניתוח נדהמו מקצב ההתקדמות שלה.
"שנה אחרי הניתוח אני כבר יכולה לרוץ ואני חושבת שזה בזכות הכלבות. אני צריכה לרדת איתן לטיול, ללכת, להחזיק את הרצועה, לעלות ולרדת במדרגות, לשחק איתן והגוף שלי עובד. "כלב אומר לך בדיוק מה שהוא מרגיש, לא כמו בני אדם שיכולים להסתיר זאת. שפת הגוף שלהם מאוד חשובה ויכולה לסייע לנוער בסיכון או לאנשים עם צרכים מיוחד. אלה הדברים הקטנים שאתה מקבל מכלב, שעוזרים לך להמשיך הלאה".
לאתר של חלאסרטן | לאימוץ כלב למחלימים מסרטן
לפרקים הקודמים: שירן וג'ואי | אלכס ואוליבר | שונית ורוקי
לפנייה לכתב/ת 
