כל ילד והפוטנציאל שלו
הילדה שלכם היא עילוי בכדורגל והבן שלכם משחק אותה בג'ודו - לעיתים החוג הרגיל שאליו הולכים הילדים פותח בפניהם עולם חדש של ספורט מקצועי והחלום לזכות במדליה בינלאומית מתחיל לקרום עור וגידים. מה תפקיד ההורים בתהליך, איך החיים משתנים וכיצד זה משפיע על המשפחה?
בשיתוף תלמה
זה יכול להתחיל בחוג רגיל שחושף אצל הילדים שלנו פוטנציאל לא רגיל, ומשם, בעידודם הנמרץ של המאמנים, קצרה הדרך למסגרת מאתגרת או מקצועית יותר. זה גם יכול להתחיל מחלום לא ממומש שלנו (ההורים) ועידודם הנמרץ של ילדינו להסתער על ספורט מקצועי שהיה משאת נפשנו.
אבל כדי שהילדים שלנו יעסקו בספורט מקצועי ברצינות, זו חייבת להיות הבחירה שלהם, לא שלנו. זו מסגרת תובענית, קשוחה ואינטנסיבית, והם יוכלו לה אך ורק עם תשוקה בוערת, חוסן, נחישות, התמדה ואמונה עזה בעצמם. התפקיד שלנו הוא לתמוך.
ברמה הלוגיסטית תצטרכו להקפיץ את הילדים לאימונים סביב השעון, להיערך עם תפריט שמותאם אישי למתאמן, להשקיע משאבים לא מבוטלים בקניית בגדים, אביזרים, מימון התמיכה הנפשית, הפיזיותרפיסט והטיסות לחו"ל, ומעל לכל לתמוך בהם נפשית ככל שיידרש.
הספורט המקצועי תובעני ודורש הישגים ומשמעת מילדים שחותרים למצויינות, וככל הנראה, הם גם המבקרים הכי קשים של עצמם. לכן מאוד חשוב שתהיו שם. להריע כשהם קוצרים הצלחות, להכיל אותם כשקשה, ולהשאיר להם תמיד את אפשרות הבחירה – להישאר או לסגת.
המטרה מקדשת את האמצעים
עליכם גם לקחת בחשבון שמעתה והלאה נכנס אדם שלישי למשוואה, שיש לו תפקיד מכריע ולעיתים תכופות המילה שלו תקפה יותר משלכם - זהו המשולש הקדוש של הורה – ספורטאי - מאמן. מערכת היחסים של המאמן והמתאמנים משמעותית ואינטנסיבית, הוא מקפיד הקפדה יתרה על מה שקורה באימונים ומחוצה להם, והוא מכתיב לכולכם לא פעם את סדר היום גם בשעות של "שגרה", אבל המטרה מקדשת את האמצעים וכולכם חייבים ליישר קו.
חשוב למצוא את האיזון הדק בין היותו מאמן לבין היותכם הורים, לתת לו מקום של כבוד, אבל גם לדייק מולו את תחומי האחריות ולא לשכוח או לוותר על מקומכם.
יש חיים? תלוי את מי שואלים. לספורטאי המקצועי שמסור ומכור לפועלו, יש חיים טובים ומלאים, דרך העיניים שלו. בעיננו, חייו יכולים להיראות פחות נורמטיביים, כי מן הסתם הוא פחות פנוי לדברים "רגילים". פחות קשרי חברות עם ילדים אחרים, מחוץ למעגל המקצועי סביבו, פחות בי"ס, פחות ספרים, פחות מסכים, פחות בילויים. הספורט המקצועי, ממלא את יומם, וכמעט אין אופציה אחרת וזה בסדר מבחינתם. תזכירו להם מדי פעם שיש עולם בחוץ, ותעודדו אותם לעשות גם מעבר, כשיש ביכולתם.
ועוד משהו חשוב - הספורט המקצועי שואב אותנו, המשאבים שלנו מושקעים בו – זמן, כסף, אנרגיה. לפני אימונים, אחרי, בין לבין, תחרויות, שבתות, טיסות, ימים, לילות, אבל אנחנו חייבים להשאיר מקום גם לאחרים. לזכור שנק' הפתיחה, של אחיו ואחיותיו של הספורטאי, מאתגרת, כי לא פשוט להתחרות במטאור.
לכן אל תעודדו תחרות, אל תשוו, תאפשרו שיעשו בדרכם וכמיטב יכולתם. זכרו להעניק להם תשומת לב, להחמיא על הישגים גם כשלא משתווים למדליה שמוענקת על הפודיום, ולהקדיש להם זמן, כדי שידעו תמיד, שאתם אוהבים אותם לא פחות.
שירי בכר היא מנחת הורים ומרצה
בשיתוף תלמה
לפנייה לכתב/ת 
