ליברמן קורא לנו "פלנגות" כי הוא מפחד
המכינות הקדם-צבאיות מחנכות לאהבת המדינה ולממלכתיות שהוכחה במבחן הקשה מכל - בגוש קטיף, אבל דווקא הן זוכות למבחני נאמנות חוזרים. ליברמן מכיר היטב את הציונות הדתית, המהווה איום על האליטות הישנות בחברה הישראלית. וזו גם הסיבה שהוא תוקף אותה
לאחרונה המציא עצמו ליברמן מחדש ואימץ לו סגנון המשתלח בכל מה שנודף ממנו ריח ורוח יהדות. זה כבר מזמן לא נראה כמו טיעונים עקרוניים, אלא כמו מסע בחירות מכוער שכל מטרתו לשסע ולסכסך. אם זה היה נעשה במינון וווליום הגיוניים, אפשר היה להתייחס אליו ברצינות, אלא שליברמן הגדיש את הסאה ומיתג עצמו כהזוי.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
הפנינה האחרונה מבית מדרשו היא השתלחות מבהילה במכינות הקדם-צבאיות, מפעל חינוכי אדיר, שפעל תחת אחריותו כשר ביטחון.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- בית כנסת ושופר באינדונזיה: "רוצים לעלות לישראל"
- מרד החופות: "שולחים 98% לבירור שווא"
- קרקוב: בריונים רעולי פנים מנעו כניסה לבית הכנסת העתיק
גם לי יש ביקורת על חלק מרבני המכינות הקדם-צבאיות, ביקורת שביטאתי בעבר בעיקר על יחסם לנשים ועל יחסם ללהט"בים. אבל איך בדיוק גלשנו מביקורת נקודתית חשובה ל"פלנגות"?
זו לא הפעם הראשונה שהביטוי המלבב הזה נזרק אל חלל האוויר נגד קבוצות מתוך הציונות הדתית. דיברו על כיתות הכוננות בהתנחלויות כעל פלנגות, על נוער הגבעות כפלנגות, וכעת גם המכינות הקדם-צבאיות זכו בתואר. לכל הדיבורים הללו בעבר לא הייתה מעולם אחיזה במציאות, אבל יותר מכל, אין דבר רחוק יותר ממפעל המכינות ומפלנגות.
100 בממלכתיות
המכינות מחנכות לאהבת המדינה ולממלכתיות. בעיניי, לפעמים הן מחנכות לעודף ממלכתיות על חשבון ערכים אחרים. במקרה של המכינות הקדם-צבאיות לא מדובר בסיסמאות שלא עמדו במבחן המציאות. המבחן העליון כבר נערך והוא היה כואב ומייסר.
אין עוד שום ציבור שעמד במבחן אידיאולוגי ונפשי כה קשה - ויכל לו. בחברה החרדית מרעישים עולמות באלימות על הרבה פחות מזה, שלא לדבר על תגובת ההחברה הבדואית להרס מבנים לא חוקיים.
אבל גם חברות פטריוטיות יותר, כמו החברה הדרוזית, למשל, לא עמדו במבחן כזה. האם חיילים דרוזים היו מגיבים בממלכתיות לו היו מפונים יישובים דרוזים שלמים? סביר להניח שלא. ובכל זאת, בכל פעם מחדש עולה הטענה על חוסר נאמנות של הציונות הדתית למדינה.
האיום החדש על האליטות הישנות
הכיוון שממנו נורו חיצי הביקורת הפעם, מפתיע במיוחד: דווקא מתוך המחנה הלאומי. ליברמן מכיר היטב את הציונות הדתית. הוא חי בתוכה ונחשף יומיום לנאמנות של בניה ובנותיה למדינה בשעת מלחמה, כמו גם בשגרה.
ליברמן גם מכיר את הלהט הציוני-דתי, זה שהרעיש עולמות כדי לפתוח את שערי ברית המועצות לשעבר ונלחם כדי שאסירי ציון יזכו לשוב הביתה. הכרת התודה שלו מתבטאת השבוע בכינוי החיבה - פלנגות.
למה דווקא הציונות הדתית זוכה לביקורת הזו? למה דווקא החברה הזו נאלצת שוב ושוב להוכיח את נאמנותה למדינה? התשובה ברורה. מי שקמים לו מתנגדים, מי שאי אפשר להישאר אדיש מולו, הוא מי שצועד בדרך הנכונה אל ההנהגה.
הציונות הדתית מהווה איום על האליטות הישנות בחברה הישראלית. היא היום נושאת הדגל ההתיישבותי, החברתי, החינוכי, הציוני, הביטחוני והרוחני. היא זו שבצעיריה מפעמת רוח טובה ואנרגיה אדירה.
אז בשורה התחתונה, לא צריך להתרגז יותר מדי על ליברמן; מוטב במקום זאת להודות לו על המחמאה. אז קדימה, להסתדר בשלשות, ליישר את השורות, ולירות לאוויר מטח כבוד לפלנגות של הציונות הדתית.
לפנייה לכתב/ת 
